♦המערער עבד בחברה וניהל אותה מאז הקמתה ועד שהפסיקה פעילותה .בין החברה לבין בנק הפועלים, אשר נתן ליווי פיננסי לחלק מהפרויקטים שבנתה החברה, נתגלו חילוקי דעות. החברה ובנק הפועלים פעלו להסדרת הסכסוך שפרץ ולאחרת הליך משא ומתן נחתם ביום 7.12.99 הסכם (להלן:"ההסכם הראשון"), בדבר מימוש חלק מנכסי החברה לצורך החזר חלק מחובות החברה לבנק הפועלים, ומחיקת יתרת החובות. לאחר שנתגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים, ביחס לניכוי מס במקור שבוצע על ידי מינהל מקרקעי ישראל במסגרת יישום ההסכם הראשון, נחתם בין הצדדים הסכם נוסף ביום 4.1.01 (להלן:"ההסכם השני"), בו צוין בין היתר כי המערער מאשר בחתימתו עלה הסכם כי "אין ולא תהיה לו כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא כנגד הבנק ו/או מי מטעמו וכן כי הוא חוזר בו מכל הטענות שנטענו על ידו במכתבים שנשלח ועל ידו".ביום 01.0.0221 הגיש המערער דין וחשבון על הכנסותיו לשנת המס 2000, בו דיווח על הכנסה ממשכורת בסכום של 39,354 ש"ח בלבד. ביום 18.1.02 חתם רו"ח אברהם פנירי (להלן:"פנירי") על דו"ח רו"ח המבקר של החברה. במסגרת עריכות הדו"חות הכספיים של החברה, נרשמה בספרי החברה פקודת יומן המחייבת את חשבון בנק
הפועלים ומזכה מנגד את המערער, בסך 4 מילון ש"ח (להלן:"פקודת היומן"). באותו יום ניסח פנירי מכתב בו ביקש לתקן את הדיווח על הכנסותיו של המערער לשנת 2000, ולכלול במסגרת הכנסותיו הכנסה פטורה בסך 4 מיליון ש"ח, פיצוי בגין פגיעה גופנית ופגיעה במוניטין ובשמו הטוב של המערער, נזקים אשר נגרמו למערער כתוצאה מהסכסוך שנת גל עמול הבנק. המשיב לא קיבל את עמדת המערער וקבע בצו כי הסכום של 4 מיליון ש"ח ניתן למערער על ידי החברה, ועל כן חייב אותו במס בגין הכנסת עבודה לחילופין, קבע המשיב כי אף אם התקבל הסכום מן הבנק, הרי שלא הוכח שמדובר בפיצוי בגין פגיעה בבריאות, במוניטין ובשם הטוב.
♦לטענת המערער, במקרה דנן מבקש המשיב למסות אותו בגין הכנסה שכלל לא צמח הלו, ואף לו צמחה טרם חל המועד להכיר בה. על פי המערער, פנירי החליט על דעת עצמו וללא כל ביסוס עובדתי לרשום את פקודת היומן. לחילופין טען המערער כי אף אם צמחה הכנסה, הרי שטרם חלמו עד הדיווח על ההכנסה. מאחר שהמערער הינו שכיר, לפי גישתו עליו לדווח על הכנסותיו על בסיס מזומן ולא על בסיס מצטבר. לפי המערער, אף אם ייקבע כי צמחה למערער הכנסה, הרי שמאחר שהתשלום בגינה, בגובה 1 מיליון ש"ח, טרם נתקבל אצל ואין למסות אותו בגין ההכנסה. המערער טען כי המשיב ביסס שומתו רק על פקודת היומן השגויה, ובכך פעל בשיק ולדעת מוטעה, ועל בית משפט זה להתערב בשומה שקבע.
♦לטענת המשיב, אכן צמחה למערער הכנסה ויש למסות אותו בגינה.המשיב עומד על כך שהמערער, באמצעות רו"ח פנירי שייצג אותו, הצהיר לפני המשיב על הכנס
פטורה. המשיב עמד על כך כי צו הפירוק לחברה ניתן רק כשלוש שנים לאחר השנה בה הועברה ההכנסה למערער. לטענת המשיב, המועד שבו הכספים עמדו לרשות המערער הוא מועד החיוב במס, אף בשיטה על בסיס מזומנים, מאחר שיש למסות את הנישום גם על קבלת נכסים וזכויות שווי ערך למזומן, כגון שיקים ושטרי חובה ניתנים להסבה או לפירעון לאלתר.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בני כב' השופט מגן אלטוביה:
♦בית משפט זה אינו משמש כערכאה אלטרנטיבית וההליך המשפטי אינו מקצה שיפורים לטיעונים שהעלה המערער בשלב ההשגה. טענת המערער כי הדיווח עלה הכנסה הפטורה היא מהלך פרי יוזמתו של פנירי בלבד, ללא מעורבותו של המערער, אינה סבירה. למערער צמח ההכנסה מידי החברה ויש למסות אותו בגינה בשנת המס שבערעור. בעניין זה לא ראה כבוד ה שופט לנכון להתערב בשיקול דעתו של פקיד השומה. אין בעובדה כי הבנק לא פיצה את המערער בגין נזקיו, עובדה המוסכמת כעת על שני הצדדים, בכדי לגרוע מטענת המשיב כי נוצרה למערער הכנסה מיצירת החוב של החברה כלפיו. מבחינה עובדתית, החוב נרשם בספרי החברה בשנת 2000 ולכן לא ניתן לטעון כי למערער לא היית ה שליטה בפועל בחברה, שהרי החברה חויבה לשלם למערער 4 מיליון ש"ח. כבוד השופט החליט שבנסיבות בייחודיות של ערעור זה יש לקבל עמדת המשיב כי חוב החברה מהווה שווה-כסף, כלומר ביום היווצרות החוב יש למסות את המערער בגין הכנסה, על אף שהוא מדווח על הכנסותיו על בסיס מזומן.כבוד השופט קבע כי זיכוי יתרת זכות של בעל מניות בחברה כמוה כתשלום מזומנים לידי אותו בעל מניות.
תוצאה:
♦הערעור נדחה
ניתן ביום 26.12.12
ב"כ המערער: עו"ד, רו"ח ארז שגיב
ב"כ המשיב: עו"ד שירה ויזל - גלצור
