♦ מדובר בבעלים של חברה, אשר דוחותיהם לשנים 2007 ו-2008 לא הוגשו במועד, ולכן הוגש נגדם ונגד החברה כתב אישום בגין עבירה של אי הגשת דו"חות במועד, זאת על פי סעיף 216(4) לפקודה. הומר כתב האישום בראשית שנת 2012 בקנס מינהלי, לפי חוק עבירות מינהליות. אז השיתה רשות המיסים על העוררים קנס מינהלי גם בגין אי-הגשת דו"חות לשנים 2009 ו-2010, בסכומים של כ-25 עד 30 אלף ש"ח על כל אחד מהם. העוררים, לדבריהם, הופתעו. האיחור בהגשת הדו"חות לשנים 2009 ו-2010 קשור לטענתם באיחור בהגשת הדו"חות הקודמים. הם סברו שבתשלום הקנס בגין האיחורים בהגשת הדו"חות הקודמים נסתיימה הלקאתם, והם לא ייאלצו לסבול עיצומים נוספים מידי רשות המיסים – אך הם התבדו. מכאן ה"ערר" (שכן לא קיים הליך כזה). הערר עצמו הוגש כאשר הוא דל בנתונים. כל שצורפו אליו הם כתב האישום ביחס לשנים 2007 ו-2008, וההחלטה על המרת כתב האישום בקנסות. אין בו זכר להודעות על הקנסות שקיבלו, עיתויין, השגות שהוגשו עליהם או החלטות ביחס אליהם. אין הבהרה האם מדובר ב"קנס קצוב" או "בלתי קצוב" כהגדרתו בחוק עבירות מינהליות, נתון בעל חשיבות מכרעת להליך. ממקרא הערר אין גם דרך לדעת על שום מה ובאיזה מתווה דיוני הוגש אותו "ערר", ומניין שואב בית המשפט סמכות לדון ב"ערר". על רקע האמור, וכיוון שאפשרות לדון בהליך טרם שהתחוורה סמכותו של בית המשפט לעשות כן – אין, הורה כבוד השופט אריאל צימרמן ביום 30.10.12 לעוררים להשלים את מסמכיהם ולמסור הבהרות בעניינים האמורים, בתוך שבוע ימים. מסמכים חלקיים והבהרות לאקוניות נמסרו לבסוף רק בחלוף למעלה מחודש.
♦ משידוע, כי אין לדון בערר על החלטתו של פקיד שומה להטיל קנס מינהלי בהתאם לחוק עבירות מנהליות בלא שתוקנה לבית משפט זה סמכות לעשות כן, יש לבחון האם במקרה דנן יש בחוק מקור סמכות כנדרש.
כמבואר להלן, ככל שהדברים נוגעים להשגה על קנס קצוב, התשובה היא בשלילה.
♦ משהוטל הקנס המנהלי, קבועות לנקנס הדרכים להשיג על הקנסות. במקרה של קנס קצוב, כמו במקרה הנתון, המתווה להשגה על החלטה להטיל קנס מינהלי קצוב אינו בדרך ערר. החוק קובע, כי הנקנס המבקש לחלוק על הטלת הקנס רשאי, בתוך 30 ימים מהודעת הקנס, לפעול באחת משתי דרכים: לבקש להישפט, שאז רשאי תובע להגיש עליו כתב אישום (סעיפים 8ג, 13 ו-14 לחוק); או להגיש הודעה לביטול הקנס (סעיף 8א לחוק). במקרה של בקשה לביטול קנס (ככל שהוגשה במועד) הרי שהתובע המוסמך ייתן החלטה מנומקת בתוך זמן סביר בנסיבות העניין וימציא את החלטתו כאמור לפונה (סעיף 8א(ב) לחוק). עצם הגשת הבקשה לביטול הקנס אינה מעכבת את מועד תשלום הקנס (סעיף 8א(ד) לחוק). המבקש להשיג על החלטה להשית עליו קנס מינהלי קצוב יכול לבקש להישפט, או לבקש את ביטול הקנס ואם בקשתו נדחתה – לבקש להישפט. שני הנתיבים חד הם: נתיב "ברירת משפט", שבו הנקנס מתגונן בפני האישום, ככל שהוחלט להגישו עליו.
♦ בהיעדר הוראה מפורשת בדין, נתיב הערר אינו פתוח לפני מי שנקנס קנס מינהלי קצוב. בית משפט זה מוסמך לדון בערר על קנס בלתי קצוב, ומוסמך הוא לדון בכתב אישום שהוגש נגד הנקנס המשיג על חיובו, ובמסגרת זו – לדון גם בשאלה האם נכון היה להטיל את הקנס אם לאו. בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירות נגד הרשות המנהלית, שעניינן דרך הפעלת שיקול דעתה של הרשות, ואשר לפי הצהרת העותר עצמו אין להן כל קשר למתווה הדיוני המקנה לבית משפט זה סמכות מכוח חוק עבירות מינהליות. מכאן, שככל שקיים טריבונל שיפוטי כלשהו היכול לדון בטענות מעין אלה של העוררים, הרי זהו בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (יצוין כי חוק העבירות המנהליות אינו נמנה עם החוקים שבהם בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לעסוק). נוכח כל האמור לעיל, ה"ערר" נדחה, בהיעדר סמכות עניינית לדון בו.