♦המערערת הינה חברה הפועלת בתחומי ההנדסה האזרחית, עבודות בנייה ופיתוח תשתיות. אחד הפרויקטים העיקריים שביצעה המערערת בשנים 1990-1994 היה עבודות בנייה, תשתית ופיתוח עבור חברת קריית ספר (דיור ומודיעין) בע"מ (להלן: "פרויקט קריית ספר" ו"החברה" בהתאמה). בשנת 1994 נתגלע סכסוך בין המערערת ובין החברה ונתבררו תביעות הדדיות של השתיים במסגרתן החברה תבעה את המערערת בסך של 12 מליון ש"ח ואילו המערערת תבעה את החברה בסך של 200 מליון ש"ח. במהלך שנת 1994 ניהלה רשות המיסים חקירה כנגד המערערת בחשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות. לאחר שהמערערת הגישה את דוחותיה לשנות המס 1990-1994, המשיב ערך לה שומה לפי מיטב השפיטה והיא הגישה השגה על שומות אלה. בבירור ההשגה נערכו דיונים בין הצדדים ובסופם דחה המשיב את ההשגה. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור ובסופו של יום לאחר סדרת פגישות בין הצדדים נערך ביניהם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.6.00. במסגרת ההסכם נקבע כי המערערת תשלם לכל שנות המס שבערעור סך של 2.5 מליון ש"ח. בס' 3 נקבע: "המס הכולל יהווה סילוק סופי ומוחלט של המס המגיע לגבי פעילות המערערת מכל מין וסוג שהוא בשנים אלו ולא תהיה למשיב זכות חזרה על שנים אלו מכל סיבה שהיא, לרבות בגין הכנסה או הוצאה אצל המערערים או מי מהם מכל מין וסוג שהוא". ביום 28.6.05 נסתיים הסכסוך המשפטי בין המערערת ובין החברה בפסק בוררות סופי לפיו חויבה המערערת לשלם לחברה סך של 75,000 ש"ח, אך מנגד חויבה החברה לשלם למערערת סך של 2,628,729 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה אשר נשתלם לה לשיעורין. ואכן, בשנת 2005 קיבלה המערערת על סמך פסק הבוררות סך של 4,069,670 ש"ח, בשנת 2006 קיבלה סך של 1,147,256 ש"ח ובשנת 2007 קיבלה סך של 546,009 ש"ח. על רקע זה הגישה המערערת את דוחותיה הכספיים לשנות המס 2005-2007 , בהם הציגה את הסכומים שנשתלמו לה על פי פסק הבוררות כהכנסות אשר תואמו בדוחות ההתאמה כך שלא נכללו כחלק מהכנסתה החייבת.
♦טענות המשיב, הכנסות המערערת מפסק הבוררות אינן פטורות ממס כטענתה, אלא הן לפי ס' 2(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), לשנות המס 2005-2007, שכן רק בשנים אלו נקבעה זכאותה של המערערת לקבלת הסכומים מהחברה. לדבריו, עד לקבלת הדו"חות הכספיים לשנות המס שבערעור המערערת מעולם לא דיווחה לו על הסכומים שתבעה מהחברה במסגרת הליך הבוררות, לא דיווחה על ההכנסות שנתקבלו מכוחו והוא מעולם לא וויתר על מיסוין. לפיכך, המערערת מנועה מלטעון כי הכנסות אלה הופקו בשנות המס הקודמות לפסק הבוררות, וודאי שהן לא נכללו בהסכם הפשרה. זאת ועוד, גם בדוחותיה הכספיים של המערערת לשנת 1990 ואילך לא נמצא כל אזכור לפרויקט קריית ספר ואין בהם כל ביאור לנושא הבוררות שנערכה. טענות המערערת, כי המשיב היה מודע לקיומו של הליך הבוררות ולהשלכות הכספיות הצפויות מניהולו. בדוחותיה הכספיים לשנת 1994 נכללה הפרשה לתביעות בסך של 2,940,500 ש"ח אשר רובה הופרשה בגין הסכסוך המשפטי עם החברה. כמו כן, לטענתה, הן במסגרת הדיונים בהשגה והן במהלך הפגישות שקדמו לחתימת הסכם הפשרה עלה נושא ההשלכות הכספיות שעשויות לנבוע מהסכסוך המשפטי שלה עם החברה. הסכמה זו קיבלה ביטוי בסעיף להסכם הפשרה כאמור לעיל. נוכח כל האמור, נטען כי המשיב ידע על קיומו של הסכסוך המשפטי והשלכותיו הכספיות בזמן עריכת הסכם הפשרה ואף נתן לכך ביטוי בס' 3 להסכם.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם בפני כב' השופט דוד מינץ:
♦המערערת סמכה את טענתה כי בעת עריכת הסכם הפשרה המשיב ידע על ההכנסות הצפויות מהליך הבוררות ולפיכך התכוון להכלילן בהסכם הפשרה. טענת המערערת כי המשיב ידע על ההכנסות הצפויות מהליך הבוררות נסמכה על תצהירו של מר מאיר שחר, מנכ"ל המערערת. הוא הוסיף כי נושאים רבים אחרים הנכללים בהסכם הפשרה אינם מופיעים בדוחות אלא בהסכם בלבד, ולפיכך היעדר אזכור לסוגיית הבוררות וההכנסות ממנה בדו"חות אינה מלמדת על היעדר ידיעת המשיב והשמטתה מהסכם הפשרה. הגם שאין לשלול את העובדה כי המשיב היה מודע לקיומו של פרויקט קריית ספר ומרכזיותו בפעילות המערערת, אין בכך כדי להעיד כלל על ידיעת המשיב על קיומה של בוררות שנערכה בין המערערת ובין החברה. בית המשפט קבע, אין מחלוקת כי הסכם הפשרה בא לסיים את המחלוקת בין הצדדים וס' 3 שבו מנוסח בלשון חד משמעית וברורה המציבה קושי ממשי בפני פתיחתו של ההסכם וקיום דיון מחודש בעניינים הכלולים בו. אולם, במקרה זה, מיסוי ההכנסות מפסק הבוררות אינו מהווה פתיחת ההסכם ודיון מחדש בו, שכן פתיחת ההסכם ודיון מחדש בהוצאה או הכנסה שנשמטו נמנעת רק בנוגע לעניינים הכלולים בהסכם ומהאמור לעיל עולה כי שאלת ההכנסות הנוספות הצפויות לא נדונה באופן ממשי בדיונים שקדמו להסכם והנספח להסכם אינו מציין סוגיה זו כאחת מהסוגיות עליהן הוא חל. לאור האמור לעיל הסכם הפשרה אינו מונע במקרה זה את מיסוי ההכנסות שבמחלוקת. עוד נקבע, כי יש למסות את הכנסות המערערת בשנת המס 2005, השנה בה נולדה ההכנסה עם פסק הבוררות.
תוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום: 21.1.2013
ב"כ המערערת: עוה"ד אמנון רפאל ושלומי לזר
ב"כ המשיב: עוה"ד ניר סרי וחגי דומוביץ, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
