♦ המערער חי עם בת זוגו במשך כעשרים שנה, בלא שהשניים נישאו. לבני הזוג שני ילדים, אותם הם מגדלים יחדיו. בשנות המס שבערעור, 2005 עד 2009, דרש המערער נקודת זיכוי על פי ס"ק 40(ב)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה"), בטענה, כי הוא הורה במשפחה חד הורית, ונקודת זיכוי על פי ס"ק 40(א) לפקודה, עבור כל אחד מילדיו. ככל הנוגע לדרישה על פי ס"ק 40(א) לפקודה, הפנה המשיב את המערער למוסד לביטוח הלאומי, שהרי הדרישה אינה לנקודת זיכוי, כי אם לנקודות קיצבה, שתשלומה נעשה על ידי המל"ל. ואומנם, עיון בס"ק 40(א) לפקודה מעלה, כי מדובר למעשה ב"תשלום נקודות הקיצבה", וזה "ייעשה בידי המוסד לביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי". על כן, היה על המערער להפנות את דרישתו למל"ל, ולא למשיב ובית המשפט לא עסק בחלק זה של הערעור והוא נדחה. ככל הנוגע לנקודת הזיכוי על פי ס"ק 40(ב)(1) לפקודה, דחה המשיב את דרישת המערער.
♦לטענת המערער, הוא הורה במשפחה חד הורית. המערער הוסיף, כי השומה לשנת 2005 ניתנה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. לבסוף הוסיף המערער, כי ככל שהערעור מכוון לשומה לשנת 2005 הוא מתקבל, אפוא, משום טענת ההתיישנות.
♦לטענת המשיב, משפחתו אינה חד הורית, כי אם דו הורית, שכן הוא וזוגתו מגדלים את ילדיהם יחדיו באותו בית, באותו משק/בית משותף. העובדה שהשניים לא נישאו אינה משנה מן העובדה, כי במשפחה המדוברת שני הורים, קרי המערער וזוגתו, אף שהשניים לא נישאו זה לזו. בסיכום טענותיו הסכים המשיב לוותר על השומה לשנת המס 2005, על מנת למקד את הדיון בטענות הנוגעות לנקודת הזיכוי למשפחה חד הורית.
ביהמ"ש המחוזי בנצרת- כב' סגן הנשיא אברהם אברהם:
♦המחלוקת בין בעלי הדין נתונה בשאלה, האם יש לראות את המערער כ"הורה במשפחה חד הורית". ההבדל במסקנותיהם ביחס למשמעותן של המילים נובע מפרשנות שונה שכל אחד מהם מציע. נקודת המוצא בפרשנותה של הוראת חוק היא בלשונה. המערער מבקש לשכנע, כי לשון החוק מוליכה למסקנה, כי יש לראותו כ"רווק", כיוון שלא התחתן עם בת זוגו, ואם הוא רווק, הרי שיש לראותו כ"הורה במשפחה חד הורית". הוא סומך את טענתו על הגדרת "בני זוג" שבסעיף 1 לפקודה, המחייבת נישואין על מנת שייראו "בני זוג" לצורך הפקודה.
♦ביהמ"ש קבע, כי אין לקבל עמדה זו של המערער, שכן, הוראת ס"ק 40(ב)(1) לפקודה אינה מכוונת לזוגיות, כי אם להורות. היא מבקשת ליתן נקודות זיכוי להורה במשפחה חד הורית, ולא למי שאיננו נשוי כדת וכד'. משפחת המערער איננה חד הורית, כיוון שיש בה שני הורים, המערער וזוגתו. כיוון שכך אין הוא "הורה במשפחה חד הורית" כלשון הוראת החוק.
♦לעמדת ביהמ"ש, גם פרשנות תכליתית של הוראת החוק אינה מצדדת בעמדת המערער. בהוראת החוק ביקש המחוקק להיטיב עם מי שמגדל את ילדיו לבדו, ולא עם מי שמגדל את ילדיו יחד עם בת/בן זוג. על התכלית שאותה ביקש המחוקק להגשים ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק, שתיקנה את הסעיף המדובר. בית המשפט הוסיף, כי על רקע הקושי בפניו עומד הורה במשפחה חד הורית להשתלב במעגל העבודה, בשל הקושי שבגידול ילדיו לבדו, ביקש המחוקק, בתקנו את ס"ק 40(ב)(1) לפקודה, להיטיב עמו בהענקת הטבה, שתמריצו לצאת לעבודה, בדמות נקודות זיכוי.
♦לבסוף, סיכם וקבע ביהמ"ש, כי הוראת החוק נוקטת לשון הורות ולא זוגיות (שלפי הפקודה משמעה נישואין), ולפי פשוטה של לשון זו, משפחה בה שני הורים אינה משפחה חד הורית, וממילא אין המערער עשוי להיחשב הורה במשפחה חד הורית. מלבד מלשונה של הוראת החוק, גם כוונת המחוקק לא הייתה להיטיב עם משפחה שבה שני ההורים מגדלים יחדיו את ילדיהם. משפחה שכזו אינה סובלת מן הקשיים בהם עומד מי שמגדל את ילדיו בגפו. העובדה, כי ההורים (המערער וזוגתו) אינם נשואים אינה מכבירה בקושי שבגידול ילדיהם, בהשוואה לבני זוג שבחרו להינשא. על כן, אין כל טעם ראוי ליתן להם הטבה, שאינה ניתנת לבני זוג נשואים. סוף דבר, כהורה במשפחה בה שני הורים אין המערער זכאי לנקודות הזיכוי שבסעיף 40(ב)(1) לפקודה.
♦ביהמ"ש דחה את הערעור, מבלי החלק שעניינו שומת שנת המס 2005, שהתקבל לפי הסכמת המשיב.
המשמעות הינה: שביהמ"ש העדיף פרשנות של "הורות" מאשר של "זוגיות" בהקשר לזכאות לנקודות זיכוי להורים במשפחות חד הוריות.
תוצאה:
♦הערעור נדחה
ניתן ביום 23.12.2012
ב"כ הצדדים: לא צוין
