♦מדובר בדיון מאוחד לגבי שני ערעורים על שומות בצו שהוציא פקיד שומה חיפה (להלן:"המשיב") לגב' ישראלה טולצ'נסקי (להלן: "המערערת") ולבעלה. ברקע מדובר על חברת מאירפלד ניהול השקעות בע"מ (להלן:"חב' מאירפלד") העוסקת בהשכרת מבנים והיא הבעלים של בית מלון מרום בחיפה, ושל חברת מלון מרום בע"מ (להלן:"חב' מרום") אשר החל משנת 1980 ואילך עסקה בניהול מלון מרום, אותו היא שוכרת מחב' מאירפלד. שתי החברות היו בבעלות מר אברהם מאירפלד, אביה של המערערת, אשר נפטר בשנת 1994 (להלן:"המנוח"). בשנת 1995 ניתן צו ירושה בנוגע לעיזבון המנוח במסגרתו חולק העיזבון בחלקים שווים בין המערערת לבין אחיה, מאיר. בשנת 2002 נתגלתה צוואת המנוח אשר במסגרתה נקבע כי מלון מרום, מניות חב' מאירפלד, מיטלטלין וכספים לרבות ני"ע, יימסרו למערערת בעוד שדירה ברמת אשכול תחולק בין היורשים, המערערת ואחיה, בחלקים שווים. לאור כך, ביקשה המערערת לנקוט בהליכים להוצאת צו קיום צוואה שבסופם הגיעו היורשים לידי הסדר פשרה במסגרתו אחיה של המערערת יקבל את כל מניות מלון מרום וחב' מאירפלד בעוד שהמערערת תקבל סכום של 300,000$ ומחצית מהדירה ברמת אשכול. בכל התקופה בה הוחזקה חב' מרום בידי המנוח, קיבלה המערערת שכר אשר הגיע לכדי 20,000 ש"ח לשנה בממוצע ובחודשים יולי-ספטמבר 2002 הייתה העלאה משמעותית בשכרה. בסוף אותה שנה קיבלה המערערת פיצויי פיטורין בסכום של 264,067 ש"ח אשר דווחו כי במלואם כפיצויי פיטורים הפטורים ממס. שתי המחלוקות העיקריות בערעור זה הינן השלכות המס על פיטורי המערערת והשלכות המס של הסכם הפשרה לחלוקת העיזבון.
♦ לטענת המערערת, לא היה כל אירוע מס שבגינו היא חייבת ברווח הון, שהרי אילו התגלתה הצוואה מיד בסמוך לאחר פטירת המנוח, והפשרה הייתה מתגבשת טרם ניתן צו הירושה, כי אז לא היה הסכם הפשרה משום אירוע מס. העובדה שהצוואה והפשרה שהגיעה בעקבותיה התגלו בשלב מאוחר יותר, אין בה לעמדתה ליצור אירוע מס. לבסוף טענה המערערת כי שומת העיזבון אותה קבע המשיב שרירותית ומופרזת.
♦ לטענת המשיב, אין לקבל הצהרת המערערת לעניין גובה הפיצויים הפטורים וזאת לאור נתוני השכר שהוצהרו. את הסכם הפשרה בין המערערת לבין אחיה יש לראות למעשה כעסקת מכירת מניות החייבת במס רווח הון לפי ס' 91(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). המשיב העריך את העסקה בשווי של 450,000$ שערכם השקלי נכון ליום ההסכם עומד על 2,041,650 ש"ח והעמיד את שווי מחצית הדירה על 150,000$, כך שסך ההכנסה החייבת בצו הועמדה על 2,195,156 ש"ח (להלן:"שומת העיזבון").
ביהמ"ש המחוזי בחיפה - בפני כב' הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג:
♦ בעניין פיצויי הפיטורים, קבע ביהמ"ש, כי יש לקבל חלקית את עמדת המערערת בנוגע לתקופת ההעסקה, כך שהיא תיחשב משנת הקמת חב' מרום, קרי 1980, וזאת למרות היעדר רישום במחשב המשיב. לעניין חישוב גובה שכרה של המערערת, קבע בית המשפט הנכבד כי יש לתת משקל מסוים לטענתה כי יש מקום להעלות במידה מסויימת את השכר שקיבלה המערערת מ-2,512 ל- 3,500 ש"ח. בנוגע לזכות המערערת לפריסת פיצויי הפיטורים החייבים במס, קבע ביהמ"ש, כי יש לקבל את עמדת המערערת, אשר ביקשה, בבקשה שהוגשה למשיב לאחר הוצאת השומה בצו לשנת המס 2002, פריסה לשנים 1997-2002, באופן המורה למשיב לבדוק הבקשה לגופה, בכפוף לכך שהמבקשת תצרף את הטפסים הנדרשים לצורך בחינת בקשה כזו, אם אלה טרם צורפו, במסגרת המועדים שיקבעו על ידי המשיב.
♦ לעניין הסכם הפשרה לחלוקת העיזבון, קבע ביהמ"ש, כי טענת המשיב בנוגע למועד גילוי הצוואה אינה רלוונטית לעניין. הכלל בפסיקה הוא, כי יש לבחון את 'העסקה' הן ע"פ דיני המסים והן ע"פ הדין הכללי הרלוונטי. ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי נכס שיצא מרשותו של האחד בדרך של הורשה והגיע לאדם במסגרת ירושה, בין מכח ירושה ע"פ דין ובין מכוח צוואה, ובין בדרך של חלוקת העיזבון על בסיס הסכם חלוקה, אינה נחשבת למכירה ע"י המוריש, לצורך מיסוי. לצרכי מס רואים את היורש כנכנס בנעלי המוריש וממשיך את האחזקה הקודמת באותה זכות של המוריש, תוך שמבחינת האספקט המיסוי, אין בהעברת בעלות במקרקעין כדי ליצור אירוע מס. במקרה דנן מדובר בצוואה שנעשתה על ידי המנוח ולמערערת לא הייתה ידיעה על קיומה. בנסיבות כאלה יש להתעלם מצו הירושה, ככל שהוא יצר שינויים זמניים בזכויות היורשים, ויש לראותם כזכויות הניתנות לביטול, תוך השבת המצב עובר לפטירת המנוח. לבסוף הורה בית המשפט על קבלת הערעור באופן שהעברת המניות מהמערערת לאחיה תיחשב בגדר של "מכירה" החייבת במס בנוגע לסכום של 300,000$ שכן לא הוכח כי מדובר בנכס עיזבון, ולפיכך, תוך יישום תואם של ס' 5(ג) לחוק מיסוי מקרקעין, סכום זה הוא ביטוח למכירה של חלק מהמניות החייב במס.
תוצאה:
♦ הערעור נתקבל באופן חלקי
ניתן ביום 12.2.2013
ב"כ המערערת: עו"ד רפאל כהן
ב"כ המשיב: עו"ד ערן רזניק
