♦ כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות בניגוד לסעיף 117(ב)5 לחוק מע"מ, בעבירה של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך. לטענת המאשימה, בין התאריכים יולי 2002 – יוני 2004 ניכו הנאשמים מס תשומות שלא כדין בסך 1,422,698 ש"ח במטרה להגדיל את הוצאות הנאשמת 1 ולהתחמק מתשלום מס, וזאת ביחס ל -48 חשבוניות מס של העוסקים אלבאשא עבודות אינסטלציה ומסחר בע"מ, ע. מסעאדה מסחר כללי בע"מ ו.ס.ח. שחדה למיזוג אוויר בע"מ (להלן: "העוסקים").
♦ לטענת ב"כ הנאשמים, הנאשמים ניכו מס תשומות כדין, שכן העסקאות בגין החשבוניות התקיימו בין הנאשמים לעוסקים, ואלו הראשונים נקטו בכל אמצעים על מנת לוודא כי מוציאי החשבוניות הם הבעלים של החברות. מטעם המאשימה, העידו מרבית עדי תביעה, בתאריך 19.12.2011 נקבעו מועדים נוספים לפרשת התביעה, ביהמ"ש חזר והוציא צווי הבאה, כמו גם זימונים לעדים נוספים, אשר לא אותרו עד המועד הנ"ל והבהיר למאשימה כי לא תינתן דחייה נוספת לצורך איתור עדיה והיא צריכה להיות ערוכה להשלים את פרשת התביעה עד לתאריך 16.10.12. על אף האמור, נקבע מועד נוסף מוקדם יותר לבקשת הנאשמים ליום 25.4.2012.
♦ ביום 24.4.2012, המאשימה הודיע לביהמ"ש כי לא הצליחה לאתר את עדיה וקיים קושי לאתר אותם. בהמשך לכך, הביע ב"כ הנאשמים את התנגדותו לדחייה. ביהמ"ש קבע, כי 10 חודשים היוו זמן מספיק לאתר את ארבעת עדי התביעה שנותרו, ומשהמאשימה לא עשתה כן, בקשתה לדחות את הדיון נדחית ולפיכך נסתיימה פרשת התביעה.
♦ ב"כ הנאשמים טען אפוא, כי לא נמצא בסיס ולו רעוע בראיות שהובאו בפני בית המשפט להוכיח את האשמות המיוחסות לנאשמים. לדבריו, חפותם של הנאשמים זועקת. ב"כ הנאשמים הציג את פסק דינו של
כב' השופט סוקול בע"מ 12837-01-09 בעניין המערערת, פרופאל בע"מ נ' מע"מ עכו, בה קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את מרבית ערעור הנאשמת 1 על החלטת המשיב מע"מ עכו – לדברי הסנגור הנטל בהליך פלילי מחייב את המאשימה להוכיח, מעבר לספק סביר, להבדיל מהליך אזרחי, על כן ביקש מביהמ"ש לקבוע שאין על הנאשמים להשיב לאשמה.
♦ ב"כ המאשימה, ציינה כי המאשימה הציגה תשתית ראייתית בסיסית, גם אם לא שלמה, אשר יש בה להעביר את הנטל לידי הנאשמים לפחות בחלק מהאישומים נשוא כתב האישום. ב"כ המאשימה הסכימה, כי לא הצליחה לזמן חלק מהעדים.
בית משפט השלום בחיפה בפני כבוד השופטת אורית קנטור:
שם דובר בערעור על החלטת מע"מ שדחתה השגה על תשומות שהוצאה למערערת, היא הנאשמת 1, לשנים 2002-2005. כפי שציין שם כב' השופט סוקול, המחלוקת הייתה האם המערערת רכשה את חומרי הגלם מהסוחרים שהוציאו את החשבוניות או שמא מסוחרים אחרים.
גם שם טען המשיב, כי המערערת לא רכשה את חומרי הפסולת מהספקים שהוציאו את החשבוניות אלא מאדם בשם ראיד שתייה ועל כן עיקר המחלוקת הייתה ממי רכשה המערערת את חומרי הפסולת ומה היה מעמדו של אותו אדם בעסקאות, אם בכלל.
♦ ביחס לחברת ע. מסאעדה, קבע כב' השופט סוקול, כי די בראיות שהוצגו כדי לשכנע שהחברה היא זו שסיפקה את הסחורה נשוא המחלוקת, ואין כל ראיה כדי לתמוך בטענה, כי עוסק אחר הוא שסיפק את הסחורה. זאת לאחר ששמע את העדים הנוגעים לחברה זו. מטעם המאשימה העידו מרבית עדי תביעה. בתאריך 19.12.2011 נקבעו מועדים נוספים לפרשת התביעה, ביהמ"ש חזר והוציא צווי הבאה, כמו גם זימונים לעדים נוספים אשר לא אותרו עד המועד הנ"ל והבהיר למאשימה כי לא תינתן דחייה נוספת לצורך איתור עדיה והיא צריכה להיות ערוכה להשלים את פרשת התביעה עד לתאריך 16.10.12. על אף האמור נקבע מועד נוסף מוקדם יותר לבקשת הנאשמים ליום 25.4.2012.
♦ביחס לחברת אלבאשא, קבע כב' השופט סוקול כי המערערת לא הייתה רשאית לנכות את מס התשומות הכלול בחשבוניות שבמחלוקת, אך קבע עוד כי: "למען הסר ספק אין בקביעתי זו משום קביעה כי המערערת פעלה במכוון לשם ניכוי תשומות שלא כדין, אלא רק קביעה כי בנסיבות המקרה לא הוכח כי הניכוי נעשה ע"פ חשבוניות מס שהוצאו לה כדין, כנדרש ע"פ סעיף 38 לחוק מס ערך מוסף".
♦ ביחס לחברת ס.ח. שחאדה, קבע כב' השופט סוקול כי ניתן לסכם ולקבוע כי שחאדה היא שביצעה את העסקאות וכי לא נפלו כל פגמים טכניים צורניים השוללים את ניכוי מס התשומות ועל כן קיבל את הערעור על חלק זה בשומה.
♦ על כן, לטעמה של כב' השופטת אורית קנטור ולאור טעמים נוספים שפירטה, לא עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה בהליך הפלילי להוכיח את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר (להבדיל מעמידה במאזן ההסתברויות) ועל כן מן הדין לזכות את הנאשמים כבר בשלב זה ולא לחייב אותם להשיב לאשמה.
תוצאה:
♦ הנאשמים זוכו.
ניתן ביום: 13.2.2013
ב"כ הנאשמים: עו"ד תמיר קלדרון, משרד טיקוצקי
ב"כ המאשימה : מתמחה ג'ואמיס חוסאם
