♦ המערערת הינה חברת ביטוח, העוסקת בכל ענפי הביטוח, ומוחזקת בבעלות מלאה של חברת "כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ", שהינה חברה ציבורית. ערעור זה עוסק בשלוש עסקאות שביצעה המערערת לרכישת מניות שלוש חברות לניהול קרנות פנסיה. בדיווחיה למשיב טענה המערערת, כי בעסקאות אלו רכשה לא מניות בלבד, אלא רכשה גם נכס נוסף הנלווה למניות - מוניטין.
♦בעסקה ראשונה טוענת המערערת, כי רכשה למעשה שני נכסים - האחד, מניות חברת מיטבית; השני, מוניטין, הנובע מפעילות בעלת המניות הקודמת שלה. לעניין עסקה שניה, טוענת המערערת, כי המוניטין היה בידיי בעלות מניותיה כנכס נפרד מפעילות החברה שבבעלותן. במסגרת הסכם הרכישה, ויתרו בעלות המניות על תזרימי ההכנסות המגיעים להן מהסכמי העמלות. בנוגע לעסקה עם חב' שבח טוענת המערערת, כי בהסכם רכישת המניות צוין במפורש, כי המערערת רוכשת גם את זרם העמלות מלקוחות. המערערת רואה בזרם העמלות כסממן לקיומו של נכס מוניטין. לחילופין, זרם העמלות, לטענת המערערת, הינו נכס נפרד מהאחזקה במניות, שכן מדובר בנכס ממשי המעוגן בהסכם עמלות המקנה זכות לזרם העמלות עד שנת 2019.
מנגד, המשיב עומד על כך, כי על פי נוסח ההסכמים כולם מדובר ברכישת מניות; חברת האם של המערערת, כלל החזקות, דיווחה לרשות לניירות ערך, לבורסה לניירות ערך בתל אביב ולציבור המשקיעים, כי מדובר בעסקאות לרכישת מניות; דיווחי המערערת בדוחותיה הכספיים סולו היו על רכישת מניות. המשיב טוען לפיכך, כי המערערת טוענת בפני כולי עלמא, כי רכשה מניות ורק כלפי המשיב טוענת, כי רכשה מוניטין, לאור הטבת המס הצפויה לצמוח לה מדיווח זה.
ביהמ"ש מחוזי בתל אביב – כב' הש' מגן אלטוביה:
♦ביהמ"ש קבע, כי לגבי עסקה ראשונה התמונה אינה חד משמעית כאילו הנישום דיווח באופן אחד וטוען מול הרשות אחרת. בעוד בדוחות הסולו הכירה המערערת ברכישת מניות, הרי שבדוחותיה המאוחדים הכירה המערערת ברכישת מוניטין. אמנם, רק דוחות הסולו משמשים לצורכי מס ומחייבים את המשיב בקביעת השומה, והצדדים חלוקים בנוגע למעמד הדוחות המאוחדים בשנות המס שבערעור, אך דומה, כי בעצם ההכרה במוניטין בדוחות הכספיים המאוחדים יש בכדי לשלול את טענת המשיב, כי המערערת מציגה את הממכר באופן שונה אך ורק לעיני פקיד השומה. יש אינדיקציה לכאורית, כי הקבוצה ראתה בנכס הנרכש, נכס מוניטין. זאת ועוד, לא נראה, כי יש מחלוקת בין הצדדים שעם המעבר לתקינה החשבונאית הבינלאומית, אשר לא חלה בשנות המס שבערעור, השתנה מעמד הדוח הכספי המאוחד והוא נהפך לדוח הבכיר בדיווחי החברה לציבור המשקיעים. משמע, לו היו מבוצעות העסקאות נשוא ערעור זה כיום, הרי שייתכן והיו מדווחות לציבור המשקיעים כעסקאות שבמסגרתן רכשה החברה מוניטין. דומה שאין מחלוקת, כי המערערת שילמה עבור מניות תמורה הגבוהה מהשווי הפנימי של פעילות באותה עת. ביהמ"ש קבע, כי אחד הטעמים לתשלום התמורה העודפת הוא בגין פוטנציאל הסינרגיה שראתה המערערת לנגד עיניה. נכס הסינרגיה מהווה דוגמה ברורה למקרה שבו עודף התמורה נובע מהשווי הסובייקטיבי שמייחס הרוכש לנכס ולא מהשווי האובייקטיבי של נכס המוניטין. כך למשל, בעל חנות מכולת נטולת חניה שרוכש מגרש חניה סמוך במחיר הגבוה משוויו הפנימי של מגרש החניה, אינו רוכש מגרש חניה ומוניטין לצידו, אלא רוכש את האפשרות להפעיל את מגרש החניה באופן סינרגטי עם העסק שבבעלותו. סינרגיה זו מבטאת את השווי הסובייקטיבי שמעניק בעל המכולת לאותו מגרש חנייה. עבור בעל המכולת, על מאפייניו הייחודיים, שוויו של מגרש החנייה הוא גבוה יותר, ללא כל קשר לשאלת המוניטין הגלום בו. כך גם עבור המערערת. לא הוכח, כי רכישה אפשרה למערערת לשמור על לקוחותיה הקיימים בתחום הביטוח. יכול והרכישה נועדה גם כדי לעשות שימוש בלקוחות כדי לנסות למכור לאותם מתוך סל מוצרי המערערת. סינרגיה זו היא חלק מהשווי של המניות עבור המערערת. רשימת הלקוחות לא רק תניב הכנסות עתידיות מהפרמיות הקיימות אלא תביא להכנסות מרכישת פוליסות חדשות ואחרות בידי אותם לקוחות בזכות "הסינרגיה".
♦בעסקה השניה, המערערת לא העידה אף עד מטעם המוכרות שיוכל לשפוך אור על ההסכמים האמורים ולהעיד, כי בכוונת הצדדים הייתה למכור מוניטין. המערערת לא הציגה הערכת שווי שנערכה קרוב למועד הרכישה שתלמד, כי כבר אז ראתה עצמה כרוכשת מוניטין, או כל מסמך דומה אחר. המערערת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת לכך שתמורה זהה שולמה בגין המוניטין לכל אחת מהמוכרות. בבחינת מכלול הדברים, המערערת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי נרכש במקרה זה מוניטין.
עסקת שבח - המערערת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח, כי לשון החוזה ומהותו הכלכלית שונים. המערערת רכשה את מניות חברת שבח, אשר היה גלום בהן הפוטנציאל לקבל זרם עמלות מהחברה כנגד מתן שירותים לחברה. פוטנציאל זה נוצל בעבר, וכעת הוא מנוצל על ידי המערערת.
התוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 20.2.2013.
ב"כ המערערת: עוה"ד גיל גריידי ושלמה אביעד זידר.
ב"כ המשיב: עוה"ד אלפא ליבנה – פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).
