♦ מדובר בערעור אשר תכליתו בקשת החלת פטור שניתן לנכה, לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (פטורים ממס) (להלן: "הפקודה"), ליורשי נכה שנפטר בשנת 2006 והיה זכאי לפטור מכח הסעיף דלעיל. המערערת הינה אלמנתו והיורשת היחידה של אברהם פורת ז"ל (להלן: "המנוח") אשר היה מועסק כשכיר בבנק הבינלאומי במשך יותר מ-28 שנה. למנוח נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 100% החל מיום 15.12.05, עקב מחלה סופנית בה חלה. עם פרישתו ממקום עבודתו קיבל המנוח, בשנת 2002, מענק פרישה בסך 2,412,932 ש"ח כאשר סך של 269,703 ש"ח מתוכו היה פטור מכח סעיף 9(7א) לפקודה. היתרה נפרסה באישור המשיב על פני 6 שנות מס (2002-2007), בהתאם לסעיף 8(ג) לפקודה. המערערת, כיורשת היחידה, הגישה דו"ח לשנת המס 2006 (שנת הפטירה) ובמסגרתה דווחה הכנסתו של המנוח מפריסת המענק כפטורה ממס מכוח סעיף 9(5) לפקודה. המשיב הוציא שומה בצו עליה הוגש הערעור דנן. בשומה שלל המשיב, לאור עמדתו העקרונית, את זכותו של פורת לפטור מכוח סעיף 9(5) לפקודה בשנת המס 2006. עמדתו זו נדחתה על ידי בית משפט העליון. בנוסף, הפעיל המשיב את סמכותו בהתאם לסעיף 8(ד) לפקודה וצירף את יתרת המענק שנפרסה לשנת המס 2007 כהכנסה בשנת המס 2006 שהיא שנת המס שבערעור. לאור זאת קבע המשיב בצו, כי ההכנסה החייבת הינה ההכנסה המצטברת מפריסת המענק לשנים 2006-2007 ולפיה חויבה המערערת במס על הכנסה בגובה 714,410 ₪ שהינו הסכום של שני חלקי מענק הפרישה שנפרסו לשנים 2006 ו- 2007 (סך של 357,205 ש"ח לכל שנה).
♦ לטענת המערערת, הפירוש הנכון לסעיף 8(ג)(3) לפקודה הוא כזה המפרש את הפריסה כפריסת ההכנסה ולא כפריסת המס ואין המדובר ב"פריסה טכנית". המערערת מוסיפה וטוענת, כי המדובר בהכנסה שהועתקה עקב פריסתה לשנים קדימה ולא חלה עליה הגבלה לעניין חישובה לאחר ש"תפסה מקום" בשנת המס העתידית. לטענתה, "העתקת ההכנסה" לשנות המס העתידית וחישובה כחלק ממנה, לרבות הפטורים, מגשימה את תכליתם של הסעיפים 8(ג) ו-9(5) לפקודה. המערערת הוסיפה כי אין כל בסיס והצדקה חוקית או מוסרית להטלת חיוב במס על יורש של נכה 100% שהיה פטור ממס בחייו, כל זאת רק בשל כך שהוא הלך לבית עולמו.
♦ לטענת המשיב, "עם פטירתו של נכה, פטור שניתן לו נטמן יחד איתו". בנוסף טוען המשיב, ובהתאם לסעיף 8 (ד) לפקודה, הפריסה שבוצעה גם היא מתבטלת. המשיב הדגיש, כי פטירתו של קרוב משפחה היא דבר קשה, אך אין לזה ולהחלת סעיפי הפקודה או פרשנותם באופן שסותר את תכליתם - דבר. לטעמו של המשיב, הפרשנות הנדרשת לסעיפי הפקודה, הברורים דיו, הינה הפרשנות המתיישבת עם תכלית החוק ולא כזו המנוגדת וסותרת את תכלית החוק.באשר לסעיף 9(5) הדן במתן פטור לנכה טען המשיב כי הפרשנות המתבקשת לסעיף זה הנה מתן פטור לנכה, בעבור היגיעה האישית שלו.
בית המשפט המחוזי מרכז בפני כב' השופט ד"ר אחיקם שטולר:
♦ ביהמ"ש קבע, כי נקודת המוצא לפרשנות החוק, על פי השיטה הפרשנית התכליתית, היא לשון החקיקה המהווה מקור חשוב ומרכזי לתכלית החקיקה. הטעמים העיקריים לכך הם שניים: ראשית, הלשון הוא מקור אמין לתכלית הן מנקודת המבט הסובייקטיבית והן מנקודה אובייקטיבית. שנית, הנמען של דבר החקיקה, הציבור הרחב החי על פי החוקים, מעיין בלשון החקיקה. לאחר ניתוח לשוני של סעיף 8(ד) הגיע בית המשפט הנכבד לכלל מסקנת ביניים ולפיה תכליתו של סעיף זה הינה להבהיר כיצד לנהוג במקרה בו הנישום נפטר בתקופת הפריסה שבה דן סעיף 8(ג)(3). המערערת ביקשה לתמוך יתדותיה על האמור בסעיף 120 לפקודת מס הכנסה אשר לטעמו של בית המשפט הנכבד איננו עוסק בפרשנות סעיף 8(ג)(3) שכן תכליתו של הסעיף היא ליצור דרך נוספת לגביית מס ולא דרך ליתן פטור ממס. בית המשפט הנכבד הגיע למסקנה לפיה סעיף 8 (ד) הוא סעיף הפרשנות אשר מתייחס לנישום שנפטר במהלך תקופת הפריסה. לתוצאה זו ניתן להגיע על פי מיקומם של הסעיפים ביחס לסעיף 8(ג)(3). פרשנותם המילולית ותכליתם ובמיוחד על פי הכלל לפיו כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית והוראת חוק כללית, גוברת ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית. התוצאה היא שהערעור נדחה. כנאמר על ידי המשיב בסיכומיו - ההכנסות ממענק הפרישה לשנת המס 2006 יחולקו באופן יחסי, כך שהחלק של ההכנסה, המקביל לחלק היחסי של תקופת חיי המנוח יהא פטור, בעוד החלק הנותר, שמקביל לחלק החל מהרגע בו נפטר המנוח הינו חלק חייב. בנוסף, המס ששולם כמקדמה, מההכנסות ממענק פרישה לשנת המס 2007, יהא מס סופי. בנסיבות המצערות של תיק זה לא ראה בית המשפט הנכבד לעשות צו להוצאות.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה
ניתן ביום 13.2.2013
ב"כ המערערת: עו"ד יוסף ברוך
ב"כ המשיב: עו"ד מרוואן עבדאללה
