♦ ביום 12.8.12 עתרה לשכת רואי חשבון לבג"ץ כנגד רשות המסים בבקשה להורות על תיקון הנוהל המפלה באופן פסול בין מייצגים המגישים דוחות מס באמצעות מערכת שע"מ (להלן: "מייצג משדר") לבין מייצגים המגישים דוחות מס באופן פרונטלי במשרדי רשות המסים (להלן: "מייצג שלא משדר").
♦ בהתאם להוראות הפקודה, נישומים שיש להם מייצג, נדרשים באמצעות מייצגם להגיש את דוחות המס השנתיים עד ליום ה- 31.5 בכל שנה. היות ומדובר בתקופה די קצרה שלפני הגשת הדוחות ואף בתקופה של עומס עבודה, הן עבור מייצגים והן עבור רשות המסים, רשות המסים מפרסמם בכל שנה "נוהל מתן אורכות אוטומטיות" (להלן: "הנוהל") כדי לסייע בהתמודדות עם עומס זה. לטענת העותרת, במסגרת הנוהל, הרשות נוהגת להפלות בין מייצג משדר לבין מייצג שלא משדר ומעניקה הסדרי ארכות "נדיבים במיוחד" למייצגים המשדרים לעומת המייצגים שאינם משדרים.
♦ העותרת ציינה בעתירתה, שרשות המיסים מנסה לעודד שלא כדין ובאופן מפלה את המייצגים המשדרים באופן הפוגע בשוויון ובתחרות תוך הרעה במכוון ובאופן תמידי של הסדרי הארכות של המייצגים שאינם משדרים, זאת כדי לאלצם להתחיל ולשדר. לפיכך, ביקשה העותרת מבית המשפט שיורה להשוות בין תנאי הארכות הניתנים למייצגים המשדרים את דוחות המס למייצגים שאינם משדרים את הדוחות.
♦ ביום 7.2.13 קבע ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ, כי מאחר והעתירה נסבה על שנת 2011, הוצע בהסכמה כי תימחק, תוך שמירת זכויותיה של העותרת, בין השאר משום שהפכה לתיאורטית. בנתון לכך נמחקה העתירה, תוך שמירת זכויות ובלא צו להוצאות ובהנחה שתבוא הידברות בין הצדדים, שביהמ"ש "מפצירים בצדדים לנהל אותה ברוח עניינית".
