♦ בשנת 2001 הוקצו למערער 700,000 אופציות לרכישת מניות חברת האם של חברתו. ביום 22.10.01 ניתן אישור של רשות המיסים להקצאת האופציות לעובדי החברה במסלול "ליד 102" שעל פיו כל רווח של העובדים מהאופציות שהוקצו להם על פי התוכנית או בגינה, יראה כהכנסת עבודה שהופקה בישראל וישולם בגינה המס המלא החל על הכנסת עבודה בישראל. ביום 07.12.06 נרכשה חברת האם על ידי חברת "נטוורק אפליינס אינק" אשר אימצה את האופציות שהוענקו לרכישת מניות חברת האם באופן שתהיינה ניתנות למימוש למניותיה שלה. בהתאם לזאת, ביום 02.01.07 ניתן אישור רשות המיסים לפיו אימוץ האופציות על ידי החברה הרוכשת כאמור, לא יהווה אירוע מס ויישמר מסלול המיסוי לפיו הוענקו האופציות מלכתחילה. כמו כן הוסדר באישור, כי על הרווח מהמניות שמומשו מהאופציות ינוכה מס במקור ממשכורת. כך נקבע כי עובד שלא ימציא הצהרה כי ינהג לפי האישור, יראוהו כמי שמכר את האופציות במועד רכישת החברה והוא יחויב במס במועד אימוץ האופציות על ידי החברה הרוכשת בגין מלוא התמורה בהתאם לסעיף 102 לפקודה. המערער לא נתן הסכמתו לרולינג זה ומימש את האופציות שהצמיחו לו רווחים בשנת 2006. ביום 29.01.2008 נחתם הסכם שומה לשנת המס 2006 בין המערער ובין פקיד שומה צפת במסגרתו חויבה ההכנסה ממימוש האופציות כהכנסה הונית מאופציות על נייר ערך זר ושיעור המס בגינה נקבע לפי שיעור משוקלל בין שיעורי המס הקבועים בסעיף 121 לפקודה ובין שיעורי המס המופחתים שבסעיף 91 לפקודה. אולם חרף ההסכם ולאחר שנערך למערער שימוע בדבר, המשיב הפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 147 לפקודה והורה על תיקון השומה בהסכם והעמדתה בהתאם לקבוע ברולינג משנת 2001. על הטלת תוספת זו נסב הערעור.
♦לטענת המערער, המשיב עשה שימוש שלא כדין בסמכות הקבועה בסעיף 147 לפקודה. מנימוקי השומה גם לא נהיר מהו העיוות שבהסכם אותו מבקש המשיב לתקן בפתיחתו, מהי הטעות המשפטית שטעה פקיד שומה צפת בעריכת ההסכם עם המערער, או מהי החובה אותה הוא לא מילא. לבסוף טען כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה ההכנסה ממימוש כל האופציות הינה הכנסת עבודה.
♦לטענת המשיב, החברה שהעסיקה את המערער ראתה בו כמי שקיבל אופציות כעובד שלה ואף הוא ראה עצמו ככזה. שהרולינג משנת 2001 חל על הכנסת המערער ממימוש האופציות ואין ביכולתו לסגת ממנו כיום. לבסוף נטען, כי יש למסות את הכנסת המערער ממימוש כל האופציות שהיו ברשותו ביום 07.12.06 כהכנסת עבודה עליה חלים שיעורי המס הרגילים החלים על הכנסת עבודה.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם בפני כב' השופט דוד מינץ:
♦הלכה היא, כי סמכותו של המנהל הקבועה בסעיף 147 לפקודה לפתוח שומה "רגילה" תפורש בצמצום ויש להתירה רק במקרים חריגים ומיוחדים. ברוח דומה נקבע, כי כאשר מבקש המנהל לעשות שימוש בסמכות זו לשם ביטול שומה שבהסכם עקב טעות, יש לפרש את הסמכות בצמצום ניכר עוד יותר, בשים לב למאפייניה הייחודיים של השומה שבהסכם כפשרה סופית לגבי חוב המס בעבר. בכירותו של המערער בחברה והיותו אחת ממייסדיה קיבלו ביטוי במספר האופציות שהוקצו לו ובעלות מימושן. ברם, מכמות האופציות ועלותן לא ניתן ללמוד כי עניינו הוחרג מעניינם של שאר העובדים בכל הנוגע לתחולת הרולינג ואופן מיסוי ההכנסות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרולינג משנת 2001 הוסיף לחול על המערער בעת חתימת ההסכם.
♦לפיכך, קבע ביהמ"ש, קביעת המס החל על ההכנסה בשיעור של 44% על הרווח שעד ליום הקובע ושיעור של 32% על הרווח שמהיום הקובע נגד את הרולינג משנת 2001 לפיו סיווג ההכנסה היה הכנסת עבודה ששיעור המס שישולם בגינה הוא השיעור החל על הכנסת עבודה. ביהמ"ש מצא, כי יש רגליים של ממש לטענת המערער, כי הדעת נותנת שאין לדרוש מהנישום, כי יביא לידיעת פקיד השומה נתונים השייכים לו, וודאי שאין לראות בכך הטעיה המתגברת על אינטרס ההסתמכות וסופיות השומה ומהווה עילה לפתיחת ההסכם. ללא כל ההטעיה מצד המערער בעניין הרולינג משנת 2001 וחרף תחולתו על ההכנסה הנדונה, אין די בקביעת שיעור המס שבהסכם בניגוד לרולינג כדי להצדיק את פתיחת השומה שבהסכם. עמדת רשות המיסים והנחיות היועץ המשפטי מחייבות את פקיד השומה, דווקא בתקופה של חוסר בהירות ומבלי להיוועץ בגורמים הרלוונטיים. אין לראות בעריכת ההסכם בניגוד להן, כשלעצמה, כדי להצדיק את תיקון הטעות ופתיחת השומה בהסכם. לא למקרים שכאלו התכוון בית המשפט בפסק הדין בעניין מחלב (ע"א 7726/10).
♦בסופו של דבר קבע ביהמ"ש, כי חרף תחולת הרולינג משנת 2001 על הכנסת המערער וחרף עריכת הסכם השומה בניגוד להנחיות היועץ המשפטי של רשות המיסים, לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות פתיחתו של הסכם השומה. תוצאה זו מתקבלת גם בשים לב לחשיבותו של עיקרון סופיות השומה והסתמכות המערער אשר פגיעה בה תביא להפחתה ניכרת בהכנסותיו.
תוצאה:
♦הערעור נתקבל
ניתן ביום 26.2.2013
ב"כ המערער: עו"ד אליעזר צוקמן
ב"כ המשיב: עו"ד ריצ'ארד סלאח
