♦ העוררת חתמה על חוזה למכר זכות בעלות בנכס. לאחר מכן הגישה דיווח אודות המכירה למנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (להלן: "המשיב") ובמסגרתו הגישה שומה עצמית. המשיב לא קיבל את השומה העצמית והוציא לעוררת שומה המחייבת אותה במס בשיעור 40% משווי התמורה, ללא קביעת יום ושווי רכישה ומבלי להתיר ניכויים, עד להמצאת אישור מפקיד השומה לפי הוראות סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). בהתאם להוראות ביצוע של המשיב, הליכי הגבייה של השומה הוקפאו, כך משום שהמשיב ראה במכירה עסקה החייבת במס לפי הוראות פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ולא במס שבח. העוררת הגישה השגה על שומה זו אשר נדחתה ע"י המנהל, מכאן הערר.
♦לטענת העוררת, שומת המשיב הוצאה בחוסר סמכות. לנישום קיימת זכות לפנות לפקיד השומה, לקבל אישור לפי סעיף 50 ולבקש הפטור. משלא עשה כן על המשיב לקבוע שומה בהתאם או בהתייחס להצהרתה. העוררת הוסיפה כי שיעור מס השבח שחל בעניינה הינו שיעור מס "היסטורי" מופחת, לפי הוראות סעיף 48א(ד)(1) לחוק, מאחר שהמקרקעין נרכשו על ידה בשנת 1955.
♦לטענת המשיב, פעילות החברה מגיעה כדי עסק או לחילופין כי יש לראות במכירה כחלק מהכנסותיה השוטפות של חברת האם.
ועדת הערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה, עו"ד ושמאי מקרקעין דן מרגליות ורו"ח אליהו מונד:
♦כב' הש' מ. אלטוביה- משסבור המשיב, כי העסקה חייבת במס פירותי רשאי הוא לדרוש, כי פקיד השומה יבחן את העסקה. רק כך מקיים מנהל מיסוי מקרקעין את דרישת סעיף 50(א) לפטור ממס שבח עסקאות החייבות במס על פי הפקודה. כמובן שאין לפרש את הדברים כאילו סעיף 50(א) גובר בכל מצב על סעיף 50(ב), באופן אשר הופך את סעיף 50(ב) לאות מתה. בסעיף 50(ב) חבויות למעשה שתי הוראות: הראשונה היא ההוראה הפרוצדוראלית כי הפטור ממס יינתן כנגד אישור פקיד השומה. השנייה היא ההוראה כי פקיד השומה הוא הוא שיפעיל שיקול דעתו בסיווג העסקה כהונית או פירותית. הוראה זו, לטעמו של כב' השופט אלטוביה, אינה הוראה פרוצדוראלית, אלא מהותית. כב' השופט לא קיבל את טענת העוררת כי משעה שהיא עצמה לא פנתה לפקיד השומה בבקשת פטור לפי סעיף 50, המשיב כבול לקבל את שומתה העצמית. כאמור, הדרישה, כי פקיד השומה הוא שיפעיל את סמכותו, כפי שנעשה במקרה הנתון, היא הדרישה המהותית, בעוד הדרישה כי הדבר ייעשה בדרך של אישור לפי סעיף 50 היא ההוראה הפרוצדוראלית. כאשר העוררת עצמה סבורה כי העסקה היא עסקה הונית שאינה חייבת במס לפי הפקודה, ולכן אינה מבקשת פטור מפקיד השומה, ברי כי ההוראה הפרוצדוראלית לא תתקיים. לא ניתן במקרים כאלו להתעלם מההוראה המהותית כי המשיב לא ימסה עסקה שפקיד השומה קבע שהיא פטורה. הסמכות המוקנית למנהל מס שבח היא, בין היתר, הסמכות לקבוע את הפטורים המותרים מהשבח. בעוד אין חולק, כי לאור הלכת חזן (ע"א 9412/03 + ע"א 10398/03) פקיד השומה הוא זה שנדרש להכריע האם ההכנסה בגין מכירת מקרקעין היא פירותית או הונית, הרי שעצם מתן הפטור הוא בסמכותו של המשיב. לעמדת הועדה, מאחר שפקיד השומה הוא שסיווג את ההכנסה כפירותית, ואף הוציא שומה בהתאם לסיווג זה, לא ניתן לטעון כנגד סמכותו של המשיב.
♦הועדה הוסיפה, כי אף אם שגה המשיב באופן הפעלת סמכותו, וזה אינו השלב לקבוע דבר בנוגע לשאלה זו, מדובר בשומה שהיא שגויה ולא בשומה שהוצאה בחוסר סמכות.
♦חבר הועדה, דן מרגליות, חלק על דעתו של כב' השופט אלטוביה בכך שלמרות שהשתכנע, כי המשיב, מטעמיו שלו, כי העסקה פטורה ממס עדיין חלה עליו החובה לשום אותה בהתאם לשומתה העצמית של העוררת במקרה זה. בחוות דעתו הוסיף חבר הוועדה מרגלית כי פקיד השומה ימשוך הערכתו למשך זמן או יכריע בסופו של דבר כי הינו חסר סמכות, והדבר יעורר שאלות של התיישנות בנוגע לשומות מס הכנסה ומס שבח. כב' השופט קבע כי הפורום הנאות לדון בטענות מסוג זה הוא במסגרת הליכי בירור השומה לפי הפקודה, כאשר כל המידע הרלוונטי מונח לפני פקיד השומה והלה משתמש בידע ובמומחיות שלו לסיווג נאות של ההכנסה. לאור האמור, נקבע כי הליכי הערר יושעו עד תום בירור שומתה של העוררת וקבע את התיק לתזכורת פנימית בעוד חצי שנה.
♦רו"ח אליהו מונד הביע הצטרפותו לדעתו של כב' השופט אלטוביה לעניין השעיית הליכי הערר עד תום בירור שומה של העוררת בפני פקיד השומה. הוא הוסיף, כי ההחלטה תועבר אל פקיד השומה מיד עם חתימתה והיא תיראה כמחייבת אותו לסיים את דיוניו בנושא ככל המוקדם.
התוצאה:
♦הערר הוקפא עד תום בירור השומה בפני פקיד השומה.
ניתן ביום 27.2.2013
ב"כ הצדדים: לא צויין
