♦ ביום 18.1.2004 פורסם חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004. בסע' 68(א) לחוק נקבע, כי בשנות המס 2005-2008 תבוטל ההצמדה של נקודת הזיכוי למדד המחירים לצרכן. סע' 68(ב) קובע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד, במקרה שבו עלה המדד באחת משנות המס הנ"ל ב-5% יותר לעומת המדד הידוע ב-1 בינואר 2004. מועד העדכון של המדד במקרה שתנאי ההפעלה מתקיים, חל בתחילת שנת המס שלאחר המועד בו עלה המדד. המבקשת שילמה בשנת המס 2007 מס הכנסה בסך 20,298 ₪. לטענתה, עם פרסום מדד חודש יוני 2006, עלה המדד בשיעור של 5.02% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, ועל כן, בסוף שנת המס 2006 היה על המשיבה לעדכן את שיעור נקודת הזיכוי בהתאם לעליית המדד, ביחס לשנת המס 2007. המשיבה עשתה כן רק ביחס לשנת המס 2008. כתוצאה מכך ובהתאם לחישובי המבקשת, נגבה מהמבקשת מס בסך 342 ₪ ביתר. המבקשת הגישה תובענה בה תבעה לחייב את המשיבה להשיב לה סך של 342 ₪, ובגדרה הגישה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
♦ לטענת המבקשתלהערכת המבקשת, קבוצת הנפגעים הינה כל הנישומים בשנת המס 2007 אשר הכנסתם גבוהה מסף המס והם זכאים לנקודות זיכוי והיקף הפגיעה בנישומים מסתכמת ב - 300,000,024 ₪., לשון המונח "במועד כלשהו" שבהוראה הקבועה בסע' 68(ב) לחוק, ברורה וחד משמעית וכך גם כוונת המחוקק. לפיכך ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים אין אלא לקבוע, כי בכל מועד בתקופה הרלבנטית בו עולה המדד בשיעור העולה על 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004, על המשיבה להפעיל את מנגנון הצמדת נקודת הזיכוי למדד באופן שנקבע בסע' 68(ב) לחוק.
♦ לטענה המבקשת, בירור הפגיעה בכל אחד מחברי הקבוצה מעוררת שאלה מהותית הכרוכה בפרשנות סע' 68(ב) לחוק, אולם הפגיעה הפעוטה אינה מצדיקה פתיחה בהליך משפטי נפרד לפיכך התובענה הייצוגית היא הדרך ההוגנת והנכונה ביותר.
♦ לטענת המשיבה, סע' 33א לפקודת מ"ה קובע את ערך נקודת הזיכוי המקוזז מהמס לאותה השנה. על פי הוראות סע' 120ב לפקודה ערך נקודת זיכוי יוצמד למדד על פי המדדים הידועים של כל חודש ינואר בכל שנת מס, קרי עדכון ערך נקודת הזיכוי נעשה אחת לשנה ובתחילתה. בסע' 68(א) לחוק נקבע כי בשנות המס 2005 – 2008 תבוטל ההצמדה למדד ולמעשה ביחס לשנים הרלבנטיות הוקפא ערך נקודת הזיכוי. יחד עם זאת, נקבע מנגנון שנועד למנוע שחיקת יתר של ערך נקודת הזיכוי ביחס לשינויי המדד, כאמור בסע' 68(ב) לחוק.
♦ לטענת המשיבה, אין מקום לפרשנות המבקשת לסע' 68(ב) לחוק. התכלית החקיקתית כמו גם התכלית הכלכלית מובילות למסקנה שההשוואה למדד הבסיס לצורך הפעלת מנגנון ההצמדה, הינה בפרספקטיבה שנתית בלבד, וזו עולה בקנה אחד עם
שפתו של משטר מיסוי ההכנסות בישראל, לפיה הכנסתו של אדם נמדדת לתקופה של שנה. ערך נקודת זיכוי נקבע ביחס לשנת מס, וסע' 120ב לפקודה קובע את השיטה לפיה מעודכנת נקודת הזיכוי. עדכון זה נעשה בהתאם לשיעור השינוי במדד בשנה שחלפה. יתר על כן, סע' 68(ב) לחוק נוקט בלשון "שנתית" ו-"שנת העדכון" ולא "חודש העדכון" ואף קובע תיאום סכום נקודת הזיכוי בהתאם לשינוי שיעורי המדד בין ה -1 לינואר בשנת העדכון לבין המדד הידוע ב-1.1.2004. סע' 68 לחוק נועד להקפיא את הוראת סעיף 120ב לפקודה ועל כן יש לקרוא את ההוראות סע' 68 בראי ההוראה שבסע' 120ב לפקודה, לפיה על ההתאמה למדד להיעשות ב-1 בינואר בשנת המס שלאחר השנה בה נרשם מדד בשיעור 5% או יותר לעומת מדד הבסיס הידוע ב- 1.1.2004.
♦ לטענת המשיבה, התובענה אינה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית משום שנקבעו בפקודה הליכים מיוחדים לתביעת החזר מס, ומטעמי סודיות המידע הנוגע לכל נישום. כמו כן חבות המס המחושבת לכל נישום שונה מנישום לנישום.
בהמ"ש המחוזי בת"א בפני כב' הש' מגן אלטוביה
♦ אין ספק שהשאלה אם המחדל של המשיבה נחדל כדין משותפת לכלל הנישומים שהיו זכאים לנקודת זיכוי אחת או יותר בשנת המס 2007. ברגיל תבחן בקשת אישור בשאלה פיסקאלית לאחר שהתקיים ברור שומתי. עם זאת, כאשר ביהמ"ש הדן בבקשת אישור כנגד רשות מס או כנגד רשות אחרת בשאלה פיסקאלית מוצא, כי הכרעתו בבקשה עשויה לייתר את הברור השומתי, יהא זה החריג המאפשר את הקדמת הדיון בסוגיה משפטית. זאת ובלבד שהבקשה מוגשת בתום לב.
♦ במקרה הנדון נמצא, כי השאלה אינה מצריכה ברור שומתי מקדים, ולפיכך בחן ביהמ"ש האם מתקיימים התנאים שבסע' 8(א)(1)-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות. ומצא, כי התנאי בסע' 8(א)(1) רישא מתקיים. באשר לאפשרות סבירה שהשאלה המשפטית המהותית המתעוררת בענייננו תוכרע לטובת הקבוצה, כדרישת הסיפא של סע' 8(א)(1) לחוק, קבע ביהמ"ש כי סע' 68(א) נועד לבטל את הצמדת נקודת הזיכוי למדד בתקופה עליה חל החוק (2005 – 2008), ואילו סע' 68(ב) נועד לקבוע מנגנון להצמדת נקודת הזיכוי למדד, בהתקיים עליה של 5% ביחס למדד שהיה ידוע ביום 1.1.2004. נראה שהפרשנות הנכונה לסע' 68(ב) היא הפרשנות המוצעת ע" המשיבה ולא ע"י המבקשת. מכאן, שהתנאי הקבוע בסיפת סע' 8(א)(1) לא מתקיים.
התוצאה:
♦ הבקשה לאישור התביעה כיצוגית והעתירה נדחות.
ניתן ביום: 23.6.2011
ב"כ הצדדים: לא צוין