♦ אחת ההשקעות הנפוצות בשנים האחרונות הינה ההשקעה בנדל"ן. לא מעט מהציבור מעדיף, כי "הפנסיה" החודשית שלו תהיה – הכנסה מדמי שכירות ולא מקופת פנסיה.
הוראות פקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") מאפשרות לנישומים לבחור בין שלושה מסלולי מיסוי לגבי ההכנסות מדמי השכירות, כאשר, שני מסלולים מתוך השלושה חייב במס, אחד בשיעור מס מלא והשני בשיעור מס מוגבל של 10%. המסלול השלישי הינו מסלול של פטור ממס עד תיקרת הפטור, תיקרה המתעדכנת בכל תחילת שנת מס.
1. מסלול מס ראשון – הכנסה פסיבית. במסלול מס זה הנישום ידווח ויחוייב במס על ההכנסה מדמי שכירות לפי סעיף 2(6) לפקודה – כהכנסה פסיבית החייבת בשיעור מס התחלתי של 30% בהתאם לשיעור המס הקבוע בסעיף 121(א) לפקודה.
2. מסלול מס שני – בדיוק כמו מסלול המס הראשון אולם, במסלול המס השני ישנה אפשרות, המוגבלת בזמן, כי על ההכנסות מדמי השכירות ישולם מס של 10% בהתאם לסעיף 122 לפקודה, מס פיקס, אולם אפשרות זו מותנת בדיווח על מחזור ההכנסות ותשלום המס עד ליום 31.1. בשנה העוקבת.
3. מסלול מס שלישי – תיקרת הפטור. נישום שכל הכנסותיו מדמי השכירות למגורים הן עד תיקרת הפטור (נכון לשנת 2013: 4,980 ש"ח לחודש), יכול לבחור במסלול זה ובכך להנות מפטור ממס על ההכנסה מדמי השכירות.
♦חשוב מאוד לדעת לגבי המסלול השלישי ! :
א. תיקרת הפטור הינה תיקרת פטור חודשית ולא שנתית- סעיף 2(א) לחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), תש"ן-1990 קובע: " יחיד שהיתה לו בשנת המס הכנסה של דמי שכירות, יהא פטור ממס על הכנסה זו, ובלבד שלא היתה לו הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 4,980 שקלים חדשים (להלן – התקרה) בשל חודש השכרה כלשהו בשנת המס;". (מעודכן לשנת 2013)
ב. תיקרת הפטור הינה תיקרת "מראה" - גם מי שההכנסה החודשית שלו מדמי שכירות עוברת את תיקרת הפטור יכול להנות מפטור יחסי, פטור מוקטן, על הכנסה מדמי שכירות. הפטור המוקטן הינו נגזרת של הסכום שעבר את תיקרת הפטור, ואותו הסכום שעבר את תיקרת הפטור מקטין את תיקרת הפטור המקורית ובכך מתקבלת תיקרת פטור מופחתת.
דוגמא מספרית: הכנסת דמי שכירות חודשית בסך 7000 ש"ח. סך של 2,020 ש"ח (=7,000-4,980) עובר את תקרת הפטור ובכך קטנה תקרת הפטור המקורית ל- 2,960 ש"ח (=4,980-2,020). דהיינו הפטור יינתן רק על 2,960 ש"ח (תקרת הפטור המופחתת). בדוגמא זו, הנישום יהיה חייב בתשלום מס לפי המסלול הראשון, קרי, 30% מס התחלתי על סך של 4,040 ש"ח (=7,000-2,960).
♦כידוע, בהתאם להוראות סעיף 131 לפקודה, שכותרתו: "מי חייב בדו"ח", מי שחייב בהגשת דו"ח בהתאם לסעיף, חייב לכלול בדו"ח שהוא מגיש את כל ההכנסותיו מכל המקורות שהיו לו באותה שנה לגביה מוגש הדו"ח, לרבות הכנסות שהן פטורות ממס אם היו לו כאלה שכן, העובדה שהכנסה מסויימת פטורה ממס לא אומר בהכרח, כי היא גם פטורה מדיווח, נהפוך הוא. ® על אף הוראות סעיף 131 לפקודה, לפיו כולם חייבים בהגשת דו"ח, שר האוצר, בתוקף סמכותו מכוח סעיף 134א לפקודה, התקין את תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), התשמ"ח – 1988 (להלן: "התקנות"), תקנות הקובעות אילו סוגי הכנסות יהיו פטורות מדיווח. רשימת סוגי ההכנסות שמופיעה בתקנות לגביהם קיים פטור מדיווח, הינה רשימה סגורה.
♦סעיף 2(א) לתקנות שכותרתו "פטור מהגשת דו"ח" קובע: "יחיד תושב ישראל שכל הכנסתו בשנת המס היתה הכנסה ממשכורת או הכנסה מדמי שכירות, או שהיתה הכנסת חוץ, הכנסה מקצבת חוץ, הכנסה מריבית, הכנסה מנייר ערך או הכנסה נוספת, או צירוף של כולן או חלקן, יהא פטור מהגשת דין וחשבון לפי סעיף 131 לפקודה".
♦סעיף 1 לתקנות מגדיר הכנסה מדמי שכירות כך: "הכנסה מדמי שכירות ששולם עליה מס לפי סעיף 122 לפקודה ושסך כל ההכנסה ממנה בשנת המס לא עלה על הסכום הקבוע בתוספת ב';". לאור האמור לעיל, עולה, כי ההכנסה מדמי השכירות היחידה שפטורה מדיווח בהתאם לתקנות הינה הכנסה מדמי השכירות לפי המסלול השני. כפועל יוצא, הכנסה מדמי שכירות לפי המסלול הראשון ו/או לפי המסלול השלישי חייבות בדיווח כמו כל הכנסה אחרת שחייבת בדיווח במסגרת הדו"ח השנתי ואין קשר להיותה של ההכנסה מדמי השכירות לפי המסלול השלישי כפטורה ממס, כדי לפטור את הדיווח עליה.
♦המשמעות: על אף שההכנסה מדמי השכירות במסלול השלישי פטורה ממס - היא אינה פטורה מדיווח !
לכן, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, אי דיווח כאמור עשוי להוות עבירה פלילית לפי סעיפים: 216(6) לפקודה; 217 לפקודה; 220 לפקודה, עבירות בגינן רשות המיסים עשויה להגיש כתבי אישום בדרגות חומרה שונות.
♦בפרקטיקה רשות המיסים לרוב לא עושה זאת, אולם, לאור הגברת האכיפה והגבייה בימים אלה אין לדעת מה עוד נמצא באמתחתה של רשות המיסים.
♦עוד יצויין, כי, לדעתנו, היות ורשות המיסים לא אכפה עד היום את חובת הדיווח על מי שמשכיר דירה למגורים ודמי השכירות שלו נמוכים מתיקרת הפטור, היה ורשות המיסים תחליט שכן לאכוף זאת, ותגיש כתבי אישום בגין אי הדיווח כאמור, נראה כי תעמוד לאותם נאשמים הטענה של "אכיפה בררנית" (הגנה מן הצדק), לבטח בכתבי האישום הראשונים שיוגשו, ועונשם יהיה קל.
