♦ פקיד שומה תל אביב 3 (להלן: "המשיב") קבע למערער שומה לפי מיטב השפיטה בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), וחייב את המערער בתוספת הכנסה מהפרשי הון, בסכום של 3.5 מיליון ש"ח כשהוא מחולק לשתי שנים: 2005 ו-2006, וזאת לאחר שנדחתה טענתו העיקרית של המערער בהשגתו, לפיה הוא אינו חייב בתשלום מס משום שהוא אינו תושב ישראל אלא תושב רומניה.
♦לטענת המערער, הוא אינו תושב ישראל וכי מרכז חייו בהתאם לכל המבחנים האובייקטיבים והסובייקטיביים הוא ברומניה. המערער הוסיף כי עוד בשנת 1994 הוא הקים ורשם ברומניה חברה והפעיל עסק לתיווך, ניהול ושיווק נכסי נדל"ן, כאשר חברה זו משלמת את מסיה לשלטונות המס ברומניה. בשנת 2001 הוא העתיק את מקום מגוריו לעיר בראשוב ברומניה, וכי הוא חי שם עם בת זוג אזרחית רומניה. בכל אחת משנות המס הנדונות הוא שהה בישראל פחות מ-183 ימים, מספר הימים השנתי הקובע חזקה כי מרכז חייו של הנישום הוא בישראל בהתאם לסעיף 1(א)(2)(א) לפקודה וכי המשרד לקליטת עלייה הודיע ביום 18.6.09 כי הוא עונה על הגדרת "תושב חוזר". המערער טען עוד, ולחילופין, כי השומה נקבעה ללא כל תשתית עובדתית והיא נעדרת סבירות.
♦לטענת המשיב, המערער הוא תושב ישראל וכי מרכז חייו הוא בישראל. המערער נשוי לאישה תושבת ישראל ואב לשני ילדים בגירים המתגוררים בישראל. המערער גם מתגורר בבית הרשום על שמו ועל שם אשתו בעיר יבנה. המערער מחזיק בשליש ממניותיה של חברה ישראלית בשם בא"כ בע"מ (להלן: "ב"א). המערער דווח על הכנסות עבודה מחברת ב"א, כולל בשנות המס הנדונות. בדיווחיו למס הכנסה הוא דרש נקודות זיכוי כתושב ישראל, כולל בשנים הנדונות. המערער הינו מתנדב פעיל במשמר האזרחי. יש לו חשבון בנק המנוהל בישראל. מתקיימת בו חזקת הימים הקבועה בסעיף 1(א)(2)(ב) לפקודה. הוא רשום כבעלים של מחצית החנות שחברת ב"א מנהלת בה את עסקיה וכן רשום כבעלים, יחד עם אשתו, של דירת מגורים נוספת המשמשת למגורי בנם. עוד טען המשיב כי השומה שנקבעה נתמכת במסמכים שנתפסו מהמערער וכי, בהעדר דיווח ונתונים מאת המערער, היא נקבעה באופן סביר.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב - יפו בפני כב' השופט יונה אטדגי:
♦המבחן שאומץ בפסיקה הוא "מבחן מרכז החיים", שנבחן הן מההיבט האובייקטיבי - היכן פיסית מצויות מירב הזיקות של הנישום, והן מההיבט הסובייקטיבי- מה הייתה כוונת הנישום והיכן הוא רואה את מרכז חייו. לגבי שאלת נטל הוכחת התושבות, שאלה זו מתעוררת רק כאשר לא מתקיימות אחת משתי "חזקות הימים" הקבועות בסעיף 1(א)(2) לפקודה, שכן ההנחה היא שהחזקות שנמנו שם הן "חד כיווניות", כלומר: אם מתקיימת החזקה, אזי היחיד מוחזק כתושב ישראל אלא אם יוכח אחרת, אך אם לא מתקיימת החזקה, אין לומר כי היחיד מוחזק כתושב חוץ . כאשר מתקיימת החזקה, אין צורך לדון כמובן בשאלת נטל ההוכחה, כיוון שהתשובה לכך קבועה בפקודה, כאשר הנישום הוא שצריך לסתור את חזקת היותו תושב ישראל. בעניין הנתון מתקיימת אחת מחזקות הימים הקבועות בפקודה, וממילא אין צורך להכריע בשאלת נטל הוכחת התושבות. בענינו של המערער התקיימה החזקה המנויה בסעיף 1(2)(ב) לפקודה, המקימה למערער חזקת תושבות ישראלית. המערער לא הצליח להפריך חזקה זו. הפרמטרים האישיים והמשפחתיים המנויים בסעיף 1(א)(1) כשהם מיושמים על עניינו של המערער בשנים הנדונות מטים את הכף לכיוון הקביעה כי הינו תושב ישראל. הפרמטרים התעסוקתיים-כלכליים שבאותו סעיף, כשהם מיושמים על עניינו של המערער באותן שנים מספקים תמונה מאוזנת, עם נטיה מסוימת לכיוון הקביעה כי הינו תושב חוץ. המערער לא סיפק כל ראיה בדבר ההיבט הסובייקטיבי (כוונתו), והראיות שסיפק המשיב תומכות במסקנה כי המערער ראה את עצמו כתושב ישראל באותן שנים. המערער גם נמנע מלהעיד שורה ארוכה של עדים רלבנטים, שעשויים היו לתמוך בגירסתו, ויש בכך כדי לתמוך בגירסת המשיב.
♦המערער לא הוכיח כי חל שינוי במעמדו, מתושב ישראל לתושב רומניה. המסקנה אליה הגיע בית המשפט הנכבד היא שהמערער היה "תושב ישראל" כהגדרת מושג זה בסעיף 1 לפקודה, ולכן הוא חייב בתשלום מס גם על הכנסתו שהופקה מחוץ לישראל, בהתאם לסעיף 2 לפקודה. לעניין סבירות השומה, קבע בית המשפט הנכבד כי יש לדחות את הערעור על סבירות השומה בעיקרו, אך נקבע, כי יש להפחית מהשומה תוספת מס בסכום של 795,600 ש"ח (סכום קרן) וכי המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ש"ח .
תוצאה:
♦הערעור נדחה ברובו
ניתן ביום 14.3.2013
ב"כ המערער: עו"ד ירון אבני
ב"כ המשיב: עו"ד עו"ד יפעת גול (שושן) וכנרת תבור
