♦ אילנה דמארי (להלן: "המערערת") עבדה כמנהלת מדור בקרת חשבונות רפואיים במחלקת הנהלת חשבונות באגף כספים ותכנון בקופ"ח "מכבי שירותי בריאות" (להלן: "מכבי"). בחודש דצמבר 2008 הוגש נגד המערערת ומשה ענתבי (להלן: "ענתבי") כתב אישום. בחודש נובמבר 2009 הרשיע בימ"ש את המערערת, עפ"י הודאתה, בעבירה של גניבה בידי עובד בכך שב- 33 הזדמנויות שונות במהלך התקופה שבין חודש יוני 2007 לחודש יוני 2008 (להלן: "שנות המס שבערעור") גנבה בצוותא חדא עם ענתבי מחשבון מכבי סכום כולל של כ- 2.4 מיליון ש"ח, אותו חילקו המערערת וענתבי ביניהם.
♦ ביום 28.4.10 הגישה המערערת דוחות לשנים 2007-2008 בהם הצהירה על הכנסה ממשכורת בלבד. בתאריך 8.3.10 נחתם הסכם פשרה בין המערערת וענתבי לבין מכבי במסגרת תביעה אזרחית, שהגישה מכבי נגדם בביהמ"ש כלהלן: המערערת והעובד הנוסף מסכימים, כי יינתן פס"ד כנגדם על מלוא סכום התובענה; המערערת מצהירה, כי סכום הגניבה הנזכר בכתב התביעה הינו הסכום שנגנב. כמו כן, נקבע, כי ככל שיתברר בעתיד, כי היו סכומים נוספים שנגנבו, כי אז אין הם מהווים חלק מהסכם הפשרה ומכבי תהיה זכאית לקבל שיפוי בגינם; המערערת תשלם למכבי את סכום הגניבה לרבות ריבית והפרשי הצמדה בסך של 1,054,000 ש"ח כהכנסה מכוח סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (להלן:"הפקודה"). המערערת עמדה בהסכם והחזירה למכבי את כספי הגניבה. בתאריך 12.12.10 הוציא פקיד השומה (להלן: "המשיב") שומה בצו לשנים 2008-2007 והוסיף להכנסת המערערת סך של 1,223,717 ש"ח (סכום קרן הגניבה), כהכנסה מכוח סעיף 2(2) לפקודה. אי לכך, הוסיף המשיב להכנסתה של המערערת, הכנסה חייבת בגין כספי גניבה בסך 787,967 ש"ח בשנת 2007 וסך של 485,750 ש"ח בשנת 2008. והכל בהתאם לגובה הסכומים ששילמה המערערת למכבי, במסגרת הסכם פשרה.
♦ לטענת המערערת, התעקשותו של המשיב להטיל עליה מס בגין ההכנסות שהפיקה מכספי הגניבה, על אף שמלוא הכספים, בתוספת ריבית והצמדה, הושבו לבעליהם המקוריים, הינה התנהלות חסרת תום לב ואינה עומדת בעקרון הבסיסי של דיני המס והוא גביית מס אמת.
עוד טענה המערערת, כי המשיב לא עמד בנטל הנדרש על מנת להצדיק את החלטתו לפסול את דו"ח המערערים ולקבוע להם שומה על פי מיטב השפיטה, אשר בה נקבעו כספי הגניבה כהכנסה נוספת החייבת במס והוא לא הצביע על מקור הדין אשר לפיו הוא החליט לגבות את המס.
♦ לטענת המשיב, יש למסות את הכספים, שהמערערת הורשעה בגניבתם, כהכנסה חייבת משכר עבודה, בהתאם לסעיף 2(2) לפקודה, לחלופין מכוח סעיף 2(1) לפקודה, ולחלופי חילופין מכוח סעיף 2(10) לפקודה.
ביהמ"ש המחוזי מרכז – כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר:
♦ ביהמ"ש קבע, כי אין ממש בטענת המערערת לפיה הטלת מס מצד המשיב הינה התנהלות המשוללת תום לב ואינה עומדת בעקרון הבסיסי של דיני המס והוא גביית מס אמת. הפקודה מטילה מס על תקבולים ממקורות הכנסה שונים. הפקודה אינה מתנה את המס בחוקיות מקור הכנסה או בחוקיות הפקתה. אין הבחנה בין מיסוי הכנסה חוקית לבין מיסוי הכנסה לא חוקית ופעילות פלילית כמו גניבה, שוד וסחיטה עשויה להיות לא רק עבירה פלילית שעונשה בצידה, כי אם גם עסק או משלח יד כמשמעותם בפקודה.
♦ביהמ"ש קבע, כי הפסיקה הכירה בכך שהכנסה מעסקה בלתי חוקית אינה משחררת את מקבלה מתשלום מס. כך לדוגמה, נקבע בפס"ד מחוזי, עמ"ה 923/62, וסרמן אטלה נ' פקיד השומה.
♦ הנה, כי כן, הרציונל העומד בבסיס גישה זו הינו, כי אין ליתן פרס למי שהפיק הכנסה באופן לא חוקי, שכן אז יצא חוטא נשכר, בניגוד לתקנת הציבור. תמציתו של עקרון זה, היא כי אין זה ראוי שמפר החוק ייהנה מפירות ההפרה ועל כן עצם העובדה שהכנסה נבעה מפעילות לא חוקית לא תהווה פטור מתשלום מס. ביהמ"ש סבר שיש לדחות את עמדת המערערת לפיה כיוון שהוציאה מחזקתה סך של כ- 1.3 מיליון ש"ח אין לחייבה במס בגין הכנסה חייבת, שכן עם השבת הכספים אין בידה הכנסה חייבת מכספים אלה. לגופו של עניין, כפי שעולה מהודעתה של המערערת במשטרה עולה שהמערערת עשתה שימוש בכספים אלה לצרכיה, בין היתר, לצורך השקעה בני"ע. כמו כן, עולה, כי המערערת נהגה בכספים הגנובים מנהג בעלים, השתמשה בהם לצרכיה וראתה בהם כקניינה לכל דבר ועניין. רק לאחר שנתפסה בכף, הואשמה והורשעה, ולאחר שהוגשה נגדה תביעה ע"י מכבי, השיבה המערערת כספים בגובה הסכומים שגנבה, וזאת במסגרת הסכם פשרה.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 24.4.2013
ב"כ המערערים: עו"ד אמיר טנא, מיכה ביסטריצקי
ב"כ המשיב: עו"ד גלית פואה, פרקל' ת"א (אזרחי)
