♦ המערער ניהל עסק למכירת שווארמה ומזון מהיר בקניון מעלה אדומים. המשיב הוציא למערער שומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2008-2006, לאור בדיקות שערך בעסק ומאחר שלטענתו אחוזי צריכת החומר שנדרשו בדוחות העסק אינם סבירים ואינם תואמים למקובל בענף ולתדריך המחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה.
♦לטענת המערער, חוות הדעת שנמסרה לו נכתבה לבקשתו ובלי כל קשר לשומת המשיב שהוצא זמן רב לאחר מכן. במסגרת חוות דעת זו צוין כי מחזור המכירות של העסק כולל מע"מ עומד על סך של 80,000 ש"ח לחודש בדומה למחזור שדווח על ידו. זאת לעומת מחזור המכירות לפי השומה שהוציא המשיב העומד על כ- 150% מהמחזור בפועל. המערער טען כי לטענת המערער, היה על המשיב להראות שיש תוצאה עסקית בלתי סבירה ולערוך תחשיב נכון לפיו ניתן יהיה להצביע על אחוז חומר הגלם הממוצע ממחיר המכירה. במסקנתו המשיב היה צריך להצביע על רישום הכנסות בחסר או על רישום הוצאות בעודף. תחשיבו של המשיב אף מכיל סתירות רבות, הן ביחס למחירים בהם מכר העסק והן ביחס לכמויות. המערער ציין גם, כי פנקסי העסק לא נפסלו, ובדיקות, תצפיות וספירות קופה לא מעטות שערך המשיב העלו כי העסק מתנהל כראוי.
♦לטענת המשיב, לפי התדריך הכלכלי של נציבות מס הכנסה לענף "מסעדות מזרחיות" נע אחוז צריכת החומר בענף בין 33% ל-36%. בעוד שלפי הדוחות שהגיש העסק למשיב עלה כי אחוז החומר בשנת המס 2006 עמד על 60%, בשנת המס 2007 על 65% ובשנת המס 2008 על 69%. גם חוות דעת שהוכנה לעסק על ידי יועץ כלכלי מטעמו של המערער - חברת פנגיאה ליין בע"מ קבעה, כי אחוז החומר הינו סביב ה-50%. ועוד, בביקורת שנערכה בעסק ביום 23.03.10 על ידי המפקח אסף סירמה והכלכלן ציון שלומי מהמחלקה הכלכלית של נציבות מס הכנסה נבדקו משקלן והרכבן של המנות הנמכרות בעסקו של המערער, ונמצא, כי אחוז החומר שנדגם כולל פחת ושתייה היה 42%. בנסיבות אלו המשיב ערך את שומתו באופן שאחוז החומר בשנים נשוא הערעור יעמוד על 42% תוך הוספת מקדם זהירות והתחשבות של 6%, כך שבסך הכול יעמוד אחוז החומר על 48% קרוב מאוד לאחוז החומר שנקבע על ידי הכלכלן מטעם המערער.
בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט דודו מינץ, קבע:
♦העמידה של פקיד השומה ב"חובת ההצדקה" בהתאם לסע' 155 סיפא לפקודת מס הכנסה אינה מחייבת אותו להציג "בסיס מדעי מדויק" המבוסס סטטיסטית לשומה שערך, ודי בכך שהוא יצביע על סבירות החלטתו, כי התוצאה העסקית של הנישום היא בלתי סבירה. לפיכך, במקרה זה בו ספריו של המערער לא נפסלו, "חובת ההצדקה" רובצת על המשיב להצדיק את שומתו, הן בעצם הבחירה במסלול שומה לפי מיטב השפיטה בשל שלילת שומת המערער, והן בקביעת גובה השומה על ידו. ביהמ"ש קבע, כי המשיב עמד בחובת ההצדקה המוטלת עליו. בנוסף קבע ביהמ"ש, כי שומתו העצמית של המערער אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים שהוא עצמו הציג לגבי רכישת פיתות, מחירי מנות פלאפל ושווארמה. המשיב גם הצביע על כך שמחוות הדעת עולה כי עלות החומר של העסק עמד באותה שנה על 50%, שהוא נמוך מזה הנטען על ידי המערער כיום, וגם לפי טענת המערער כי נתון זה נמסר על ידו לחברת פנגיאה ליין בע"מ כהערכה בלבד, יש בו כדי לתמוך בטענת המשיב, כי אחוז חומר של 69% הוא מוגזם.
♦לעניין עמידת המשיב בנטל להצדיק את גובה השומה החלופית שהוצאה על ידו נקבע, כי עלה בידי המערער לעמוד בנטל להוכיח, כי הבדיקה שקיים המשיב בעסק לקתה בחסר ולא ניתן להסתמך עליה, אלא שהמערער הצביע על נתונים שונים שיש בהם כדי להשפיע על תחשיב אחוז הרווח שלא בא זכרם בתחשיב הכלכלן מטעם המשיב. בד בבד לצדו של המערער עומדת חוות דעת של רו"ח אלפסי שערך בדיקה בעסק משך יום שלם התומכת בתוצאות שומתו העצמית. אכן, הביקורת שנערכה על ידי רו"ח אלפסי לא הייתה סמויה, ואולם לעניין זה אין משמעות להבדלים העיקריים בין חוות הדעת שלו לבין תחשיב הכלכלן, הנוגעים לשיעור פחת הצלייה (כ-42.5% לפי חוות הדעת של רו"ח לבין 20% של הכלכלן) ולהוצאות שונות שלא נלקחו בחשבון על ידי הכלכלן במסגרת תחשיבו. ההתרשמות גם הייתה, כי מצבו הכלכלי של העסק היה בכי רע מתחילת דרכו והמערער התקשה בניהולו באופן שיניב רווחים ובסופו של יום הוא אף נאלץ לסוגרו. התוצאה הייתה, כי על אף עמידתו של המשיב בחובת ההצדקה לשלול את שומת המערער, לא עלה בידו להצדיק את השומה שהוצאה על ידו. מצד שני, לא ניתן לאמץ את שומת המערער.
תוצאה:
♦הערעור נתקבל. נקבע, כי המשיב ייתן שומה מתוקנת בהתחשב בממצאים שעלו ושנקבעו בפסק דין זה.
ניתן ביום: 28.4.2013
ב"כ המערער: עו"ד ז'ק ברששת
ב"כ המשיב: עו"ד מני מנחם
