♦אבי המבקשים (להלן: "המנוח") שימש כ"בן זוג הרשום" עד למועד פטירתו בשנת 2008. עם זאת, בשל מצבו הרפואי, החל משנת המס 1993 נחתמו דוחות המס של בני הזוג על ידי המנוחה בלבד. בדוחות המס לשנים 1995–1998 סווגה ההכנסה מדמי שכירות המבנה כהכנסה החייבת בשיעורי מס רגילים מנכס בית. באותם השנים בני הזוג היו זכאים לכאורה לסווג את ההכנסה מדמי שכירות המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית" בשל העובדה כי מדובר היה בנכס אשר שימש את המנוח בעסקו מעל 10 שנים. כתוצאה מהסיווג השגוי, לא נהנו בני הזוג מהפטור האמור בשנים הנ"ל. גם בשנים 1999-2006, לאחר פטירת המנוח, סווגה ההכנסה מדמי שכירות המבנה באופן דומה. ביום 11.6.2002 התקבלה אצל רו"ח המבקשים הודעה על העברת תיק מטיפולו של המשיב 1 (פקיד שומה גוש דן) לטיפולו של המשיב 2 (פקיד שומה תל אביב 5). לאחר פטירת אם המבקשים (להלן:"המנוחה"), גילתה המבקשת את הטעות שנפלה בסיווג הכנסות בני הזוג. ביום 24.7.2008 שלח רו"ח למשיב 2 בקשה לתיקון הדוחות בשנות המס 1995–2006. בתגובתו למכתב, המשיב 2 הפנה תשומת ליבו של רואה החשבון לכך שפניות הקודמות למועד העברת התיק לטיפולו צריכות להיות מופנות למשיב 1. ביום 29.7.2008 שלח רואה החשבון למשיב 1 בקשה לתיקון שומות המס לשנים 1995–1998. בשנים העוקבות, ועד למועד הגשת המרצה זו, ניהלו המבקשים ומייצגיהם מגעים מול המשיבים במהלכם אושרה למבקשים הבקשה לקבלת החזר מס בגין השנים 2005–2006. בנוגע לשנים 1995–1998 קבע המשיב 1, כי שנות מס אלו התיישנו ולכן לא ניתן להשיב מס ששולם ביתר בגין שנות מס אלו.
♦לטענת המבקשים, אשר העלו טענות רבות ומרובות, לנישום יש זכות להגיש דוח מתוקן, אשר גדריה של הזכות ייקבעו על פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה לגופו. לטענת המבקשים, יש להקיש מהוראות סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) בדבר האפשרות לתקן דוח, וכן מהוראות סעיף 107 לאותו החוק המתירות למנהל להאריך את המועדים שנקבעו בחוק. לחילופין, טוענים המבקשים כי מאחר שדוחות המס לשנים 1995 – 1998 לא נחתמו על ידי בן הזוג הרשום, הוא המנוח, אלא על ידי המנוחה, אין לראות אותם כלל כדוחות מס שהוגשו לפקיד השומה. לחילופי חילופין, טוענים המבקשים כי בשל שתיקת הפקודה בנוגע לפרוצדורה הנוגעת להגשת דוחות מתוקנים, יש להחיל את הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") במקרה דנא.
♦לטענת המשיבים, דין התובענה סילוק על הסף מחמת התיישנות מהותית של זכות המבקשים לקבלת החזר מס. לעמדת המשיבים, נישום אינו יכול לחלוק על שומה שהוא עצמו הגיש, ושומות שאושרו כמוצהר מבטאות הסכמה בין הצדדים שלא ניתן להשיג עליה. המשיבים טוענים כי אין כל תחולה לחוק ההתיישנות על הוראות הפקודה. לחילופין, אם ייקבע שיש להחיל את הוראות חוק ההתיישנות על הפקודה, טוענים המשיבים כי עילת התביעה נולדה, לכל המאוחר, במועד אישור הדוחות של בני הזוג על ידי המשיבים, בשנים 1998 – 1999.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
♦קבע כי, האפשרות לקבלת החזר מס - בין אם מכוח הגשת דוח, בין אם מכוח תיקון דוח, בין אם מכוח השגה ובין אם מכוח הפעלת הסמכות שבסעיף 147 - תמיד כפופה לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 160 (6 שנים). פרשנות אחרת לא רק שאינה מתיישבת עם לשון החוק, אלא עלולה אף לפגוע בתכליות דיני המס. בית המשפט הנכבד לא קיבל את טענת המבקשים בעניין מצבם הרפואי בשנות המס 95-98 כיוון שבאותן שנים המנוחה חתמה בעצמה על דוחות המס והצהירה על הכנסתם. באותן שנים המנוחה הייתה צלולה בדעתה ויכלה לדאוג לענייניה. מדובר בנישומה אשר דיווחה על הכנסותיה שלה בדוח זה ועל כן בית המשפט הנכבד איני רואה כל טעם להתיר את השהיית מירוץ ההתיישנות בקשר לזכותה של המנוחה, שהיא עצמאית מזכותו של המנוח. סעיף 66א קובע עוד כי השגה או ערעור על השומה של אחד מבני הזוג משפיעה במקרים מסוימים על זכאותו של האחר לעשות כן, ואף נקבע שם שבהתקיים תנאים מסוימים יחולו הוראות הפקודה לעניין גביה ועונשין גם על בן הזוג שאינו רשום. הוראות חוק ההתיישנות, ככל שיחולו על הפקודה, לא יוכלו לעולם לסטות מהיגיון פנימי זה. לכן, לטעמו של כב' השופט אלטוביה, אין לראות את הסעיפים כמתקיימים אצל נישום, כל עוד לא התקיימו אצל שני בני הזוג בשנת מס מסוימת. בית המשפט הנכבד החליט בסופו של יום לקבל את התובענה חלקית, באופן שביחס לשנות המס 1995–1998 נדחתה ונקבע כי הזכות לקבלת החזר בגין מס ששולם ביתר בשנים אלו התיישנה כבר. התובענה ביחס לשנות המס 2003–2004 התקבלה, במובן שבית המשפט מורה על המשיב 2 לראות את בקשת תיקון הדוחות שהוגשה לו בשנת 2008 על ידי המבקשים כאילו נתבקש בה להחיל את הוראות סעיף 9ד לפקודה בשנים אלו. המשיב 2 יפעיל את סמכותו ויקבע את השומה לשנות מס אלו בהתאם. בנסיבות נקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו.
התוצאה:
♦הערעור נתקבל בחלקו
ניתן ביום 5.5.2013
ב"כ המבקשים: עו"ד מאורי עמפלי
ב"כ המשיבים: עו"ד ניר וילנר ומורן סילס, פרק' מחוז תל אביב
