בפיסקה 29 לפסק הדין נקבע, כי:
"האפשרות לקבלת החזר מס – בין אם מכוח הגשת דוח, בין אם מכוח תיקון דוח, בין אם מכוח הפעלת הסמכות שבסעיף 147 – תמיד כפופה לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 160".
הנישומים טענו, כי הוראות סעיף 8 והוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות עוצרות את מירוץ ההתיישנות הקבוע בסעיף 160 לפקודה (טענה שנטענה כבר בענין פרשת דניאל שחר). בית המשפט העליון בעניין שחר לא הכריע בשאלה האם הוראות חוק ההתיישנות בכלל, והוראות סעיף 8 בפרט, חלות על מירוץ ההתיישנות שבסעיף 160, לנוכח העובדה שנקבע כי באותו מקרה לא התקיימו במערערים התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק.
♦סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "התיישנות שלא מדעת", קובע כי:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס;... "
כב' הש' אלטוביה כותב, כי : "נראה כי שאלת תחולת חוק ההתיישנות על הוראות הפקודה תיוותר ללא מענה גם הפעם, שכן לטעמי ממילא לא מתקיימים במקרה דנא תנאי סעיפים 8 ו-11".
בסופו של דבר החליט כב' הש' אלטוביה, כי:
"לסיכום, אף מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לעצם תחולת הוראות חוק ההתיישנות על ההתיישנות שנקבעה בסעיף 160 לפקודה, נראה כי בשנות המס 1995 – 2005 ממילא לא התקיימו בעניינם של בני הזוג התנאים שבסעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות. משכך, לא יכול היה להיעצר בשנים אלו מירוץ ההתיישנות שבסעיף 160. בשנת 2008, עם הגשת הבקשה לתיקון דוחות המס על ידי המבקשים, השומות לשנים 1995 – 1998 כבר התיישנו".
♦בטרם נדון בתוצאת פסק הדין נציין, כי לטעמנו יש השלכות של פסק הדין דווקא על הסמכות של רשות המיסים לתקן דוח. לכאורה קיים חוסר שיוויון שנוצר בין האפשרות של הרשות לתקן דוח, לכאורה ללא מגבלה של זמן, לבין האפשרות של הנישום לתקן דוח המוגבלת, לאור פסק הדין והפסיקה, לשש שנים.
♦עוד נציין, כי את נושא ההתיישנות החל על החזרי מס במסגרת סעיף 160 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשנ"א – 1061 (להלן: "הפקודה"), סקרנו במאמר מיום 27.10.2011 גיליון מספר 596 "סמכות פקיד השומה להשיג ידיעות – עד מתי?".
♦במאמרנו זה, נרצה, על דרך השיוויון, ללמוד ו/או להקיש על סמכותה (ההפוכה) של רשות המסים לתקן דוח. לאמר, כי מקום בו סמכותו של הנישום לתקן דוח שנפל בו טעות בדיווח, כמו בפסק הדין, מוגבלת לשש שנים, אזי על דרך השיוויון, גם סמכותה של רשות המיסים לתקן דוח שנפלה בו טעות צריכה להיות מוגבלת לשש שנים. דבר זה אינו קורה בפועל ומכאן מתקיים אי שיוויון (נוסף) בין הנישומים לרשות המיסים. כאשר יצויין, כי מלכתחילה יש לרשות "עדיפות" על הנישום / האזרח.
♦דוגמה לאי השיוויון כאמור, ניתן למצאו בפסק הדין עמ"ה 148/02גבריאלי דוד נגד פקיד שומה נצרת. באותו מקרה המערער גבריאלי דוד (להלן: "גבריאלי"), הגיש למס הכנסה, במועד את דוחותיו השנתיים לשנות המס 1996 ו-1997. בשנת 2002 החליט פקיד השומה לערוך תיקון של תיקצור השומה, היות ובשל האמור, השומות כבר התיישנו ולא ניתן היה להוציא שומה חדשה, תוך שפקיד השומה מכנה פעולה זו "דרישה לתשלום על פי דו"ח" (כוונת פקיד השומה לתוספת תשלום מס אגב תיקון הדוח). בענין גבריאלי, בית המשפט איפשר לפקיד השומה לתקן את הדוח תוך שהוא מכנה את תיקון הדוח כסמכות מנהלית, ומאפשר את תיקון הדוח ודרישת תוספת החיוב במס:
"בפרשה זו מוסכם, כי במועד שנתגלתה הטעות, המשיב היה מנוע מלהוציא שומה על פי מיטב השפיטה ולקבוע על פיה את המס המגיע. הסמכות הזו פקעה, אולם מאחר שמדובר בתיקון טעות שהיא סמכות מנהלית, חלים עליה הדינים המקובלים העוסקים בתיקון הליך מנהלי".
♦לאור האמור לעיל, נראה, כי שגה בית המשפט בהחלטתו בפסק דין פלג בכך שלא אפשר את תיקון הדוחות המתייחסים לשנות המס 1995-1998, שכן אם לא מדובר בהליך שומתי, אלא בפעולה מנהלית, אזי מדוע כשאותה הפעולה המנהלית יוצרת החזר מס, היא בבחינת בקשה להחזר מס המוגבלת לתקופת ההתיישנות של שש שנים כאמור בסעיף 160 לפקודה ואילו כאשר פקיד השומה מתקן את הדו"ח אזי מדובר בפעולה מנהלית?
♦אשר על כן, לעניות דעתנו, ראוי ותהיה הוראה ברורה באשר לסמכויות הצדדים, הן רשות המיסים והן הנישומים, למקרים של תיקון דוחות. לעמדתנו לא ייתכן שלרשות המיסים תהיה "עדיפות" על הנישום / האזרח (ר' לענין זה סוגיית ההתיישנות כפי שפסק בית המשפט העליון בעניין יגאל דור און). וייתכן שביהמ"ש העליון יידרש לסוגיה... 