♦המערערת היא עמותה לעניין חוק מס ערך מוסף (להלן: "החוק") ומוגדרת כמוסד ציבורי במשמעותו בסעיף 9 (ב) לפקודת מס הכנסה(להלן: "הפקודה"). המערערת מאגדת בקרבה חברים אשר חברו יחד מתוך רצון לחקור תהליכים אוניברסאליים המתרחשים בעולם. ביום 15.9.02 התקשרה המערערת בהסכם עם חברה בארה"ב אשר מושבה בפלורידהPHILOSOPHICA FRAMEWORKS INC (להלן: "PF"). ההסכם הסדיר את יחסי שני הגופים. המערערת טענה כי ע"פ ההסכם היא רשאית לקבל ייעוץ טלפוני או בכל דרך אחרת לגבי נושאים המצויים בגדר פעילותה, כאשר הייעוץ מועבר בין הגורם המוסמך בעמותה לבין הגורם המוסמך עם PF. בהסכם נאמר כי הספקת השירות למערערת תעשה, בין היתר, באמצעות כתב, תקשורת קווית, פקס ודואר אלקטרוני. נטען כי עיקרו של הייעוץ המתקבל אצל המערערת מתבטא בהחלפת רעיונות, ביטויים ומחשבות המועברים בעיקר באמצעות שיחות טלפון. התשלום בהסכם אינו משתלם לפי שיחה או נושא אלא נובע מפועלם המשותף.
♦המערערת טענה כי היא זכאית לפטור ממס עסקאות בשל העדר יכולת לקזז מס תשומות. המערערת איננה נכללת בהגדרת "עוסק מורשה". לכן, אין היא נדרשת לשלם מס עסקאות כשם שאינה זכאית לקזז מס תשומות הגלום בהוצאותיה. המקור הנורמטיבי היחיד להחלת מע"מ על פעילות מלכ"רית נובעת מסעיף 4 (א) לחוק. כמו כן היפנתה המערערת להוראות סעיף 31 (4) לחוק. המערערת טענה כי אם יצא מבית משפט זה אישור להפעלת חיובי מס בדרך בלתי מרוסנת - יהא בכך כדי לחרוג ממתחם פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולפגוע בקניינו של ציבור מסויים.
ביהמ"ש המחוזי בת"א בפני כב' ש' דניה קרת-מאיר
♦ביהמ"ש דחה את הערעור ופסק ההגדרה של המונח "טובין" היא הגדרה רחבה אשר אינה מהווה רשימה סגורה. מההגדרה אף עולה במפורש כי "טובין" לעניין חוק מע"מ כוללים לא רק נכסים מוחשיים אלא גם כל נכס בלתי מוחשי, כולל, כאמור, זכות וידע. המונח "זכות", המהווה חלק מההגדרה הרחבה של "טובין", פורש בפסיקה באופן רחב כך שיכללו כל זכות בעלת ערך כלכלי לרבות: פטנטים, מוניטין, זכויות ע"פ חוזה וכדומה. השאלה האם מדובר במלכ"ר או בעוסק איננה רלוונטית לחיוב במע"מ בגין ייבוא טובין שכן סעיף 2 לחוק מטיל את החיוב על מלכ"ר ועוסק.
המונח "ייבוא" לעניין פירוש חוק מע"מ צריך להתייחס לייבוא הכולל גם טובין בלתי מוחשיים, שיכול להתבצע בדרכים שונות. כאשר טובין בלתי מוחשים שמקורם אינו בישראל נצרכים בישראל, וכשהתכנים הנכללים בידע מועברים באמצעות טלפון, פקס או דואר, ראוי לגבות בגינם מע"מ במסגרת "ייבוא טובין". לכן, אין ספק, כי כאשר נעשה שימשו בנכס לא מוחשי על ידי גורמים בישראל כמו המערערת, ניתן אכן לומר כי הטובין יובאו לישראל.
באשר למועד החיוב במס – קובע סעיף 26 (ב) לחוק כי לגבי טובין בלתי מוחשיים יחול החיוב במס עם רכישת מטבע חוץ אצל מוסד כספי לשם ביצוע התשלום, או עם העברת מטבע החוץ למוכר לפי המוקדם. אם לא נרכש או הועבר מטבע חוץ חל החיוב במס עם מתן התמורה. תקנה 6 ג' לתקנות מע"מ קובעת הסדרים בעניין גביית המס בעת רכישת מטבע החוץ על ידי הסוחר המוסמך. כפי שמציין המשיב בסיכומים, מטילה התקנה את נטל גביית המס על הסוחר המוסמך אולם החייב במס נותר בעל הטובין.כאשר מלכ"ר מייבא טובין בלתי מוחשיים עליו לדווח על פי תקנה 6 ג (ד)(2) בהתאם לדיווח על עסקת אקראי. דרך הדיווח קבוע בתקנה 15 (א) לתקנות מע"מ. מכאן עולה כי כאשר היבואן הוא מלכ"ר ולא רכש או העביר מט"ח לשם תשלום התמורה באמצעות סוחר מוסמך, או שרכש מט"ח לשלם תשלום התמורה באמצעות סוחר מוסמך והסוחר המוסמך לא גבה ממנו את המע"מ בגין הייבוא – עליו לדווח על היבוא כעיסקת אקראי ולשלם את המס בגינו עם הגשת הדוח. כך היה גם על המערערת לעשות במקרה הנוכחי. כאשר היבואן הוא מלכ"ר ולא רכש או העביר מט"ח לשם תשלום התמורה באמצעות סוחר מוסמך, או שזה לא גבה ממנו את המע"מ בגין הייבוא, עליו לדווח על היבוא כעיסקת אקראי ולשלם את המס בגינו עם הגשת הדוח.המסקנה מכל האמור לעיל היא כי המערערת ייבאה טובין בלתי מוחשיים ועליה לשם את המע"מ בגין הייבוא.
התוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום:12.5.2013
ב"כ המערערת: עו"ד תמיר סולומון
ב"כ המשיב:לא צויין.
