♦ המערערת ‑ התאחדות מלונות אילת הינה עמותה רשומה, ובפני ערעורה על שומות המשיב בעניינה לשנים 2006‑2009. לטענתה ‑ הכנסותיה פטורות ממס בהיותה "מוסד ציבורי" כמובנו בס"ק 9(2) לפקודת מס הכנסה. המשיב בשומותיו, בהחלטתו בדחיית ההשגה ובעמדתו בערעור זה, טוען כי המערערת איננה "מוסד ציבורי" כמובן הדברים בס"ק 9(2) ‑ ועל כן הכנסותיה חייבות במס. זהו עניינו של הערעור. בנוסף לטענת המערערת הגם ש"תיירות" אינה נמנית על ה"מטרות הציבוריות" המוגדרות בסעיף 9(2) לפקודה וגם לא במטרות הנוספות שנקבעו על ידי שר האוצר ‑ מכוח סמכותו עפ"י אותו סעיף ‑ בכל זאת יש לראות בה כמי שפועלת להשגת "מטרות ציבוריות בלבד". לטענתה, המטרות המהותיות ביסוד פעולותיה הן מטרות ציבוריות כהגדרתן בפקודה וקביעות שר האוצר, ובהן עידוד תעסוקה והכשרה בעיר אילת, סיוע לעיר אילת המרוחקת ומבודדת וממילא גם קידום פעילויות תרבות, חינוך וספורט באילת. המערערת מוסיפה וטוענת, כי מאז התאגדותה ב- 1998 דיווחה בדוחותיה השונים על הכנסותיה כהכנסות בפטור של "מוסד ציבורי" עפ"י סעיף 9(2), ורק בשנת 2010 דחה המשיב את דוחותיה והוציא בעניינה את השומות נשוא ערעור זה (לשנים 2006-2009). בנסיבות אלה קמה לה לטענתה "זכות ההסתמכות" גם על השומות דנן.
ביהמ"ש המחוזי בב"ש בפני כב' הנשיא יוסף אלון:
♦ביהמ"ש אינו מקבל עמדתה של המערערת ואת פרשנותה המופלגת בהרחבתה להוראות סעיף 9(2) לפקודה. אין חולק, גם לא המערערת, כי "בית מלון" איננו "מוסד ציבורי" וכי "תיירות" איננה "מטרה ציבורית". זאת על אף, שברור לכל, כי אין תיירות בלא בתי מלון וכי בתי מלון, בעיקר בעיר כמו אילת, הינם מרכז ועוגן תעסוקתי ראשונים במעלה. המערערת ביסודה הינה עמותה שנועדה לקידום עניינם של חבריה- כלל בתי המלון באילת. קידום בתי המלון כמוהו כקידום התיירות. אולם אין בכך כדי לשנות מנקודת המוצא, שאין כאמור חולק עליה כי "בית מלון" הינו עסק ולא "מוסד ציבורי" וכי "תיירות" איננה מטרה ציבורית. רוצה לאמור, תוצרי הלוואי החיוביים וברוכים של קידום עסקי בתי המלון- כגון יצירת תעסוקה, יצירת מוקדי בידור ו/או תרבות, פיתוח אתרי נוף- ועוד ועוד- אין בהם כדי להפוך את בתי המלון מ"עוסקים" ל"מוסדות ציבוריים" ואת תעשיית התיירות ומתעשיית תעסוקתית ל"מטרה ציבורית". יש לפרש את מבחני ה"מטרה הציבורית" וה"מוסד הציבורי" שבסעיף 9(2) לפקודה כמתייחסים לליבת המטרה והמוסד ולא לתוצרי הלוואי שלהם.
♦ההרחבה הפרשנית של המערערת, לפיה ה"מטרה הציבורית" תילמד ותוסק גם מ"תוצרי הלוואי" כאמור תוביל מטבע הדברים לשיטפון של הכללת פעילויות עסקיות רבות מספור תחת כנפי ה"מטרה הציבורית". כך מתבקש גם מלשון המחוקק בהגדרת "מוסד ציבורי" ו"מטרה ציבורית" בסעיף 9(2) לפקודה. הגדרה זו אינה אמורה ואינה אומרת לכלול גוף שמהותו כלכלית, שמטרת חבריו קידום עסקם הכלכלי והרי תוצרי הלוואי של אלה הינם ברווחת הציבור במישור התעסוקה וכו'. כדברים אלה (אמנם בהקשרו של סעיף 46 לפקודה- אך במטרה כמעט זהה) נפסק בבג"ץ 10898/08 העמותה לויפאסנה נ' שר האוצר (מיום 28.3.12 - לא פורסם) על ידי כב' השופט ח. מלצר כדלהלן: "נוכח האופי הכללי של ההגדרות העומדות לפרשנות, קיים חשש כי ללא מדיניות פרשנית מצמצמת ייפרץ הסכר ומשאבי המדינה יחולקו ללא בקרה מספקת, שכן מטבע הדברים ינסו מוסדות רבים להגדיר עצמם כ"מוסדות חינוך", ככל שפן זה או אחר בעשייתם ניתן להעטות עליו זיקה חינוכית וממילא יכבד הנטל על התושבים האחרים". הדברים נפסקו כאמור לעניין הוראות סעיף 46 לפקודה (הכרה בתרומה ל"מוסד ציבורי" כהוצאה). ברם, לטעמי כוחם יפה, ומקל חומר, גם למידת הפרשנות הנדרשת לעניין "מוסד ציבורי" שבסעיף 9(2) וביתר שאת לפרשנות הכה מרחיבה שטוענת לה המערערת בענייננו. אשר על כן ‑ מסקנתי הינה שבדין קבע המשיב, כי המערערת אינה באה בגדרי "מוסד ציבורי" לעניין סעיף 9(2) לפקודה ‑ ודין הערעור בעניין זה להידחות. אין לקבל הטענה. "שומות ההסתמכות" להן טוענת המערערת היו כולם "שומות עצמיות" ‑ כמובנן סעיף 145 לפקודה ולא שומות שהוצאו על ידי המשיב תוך דחיית השומה העצמית במועדים הקבועים לכך. על כן, אין לראות בדוחותיה האמורים של המערערת (עד לשנת 2005) כיוצרות "מצג שומתי" אקטיבי מצד המשיב ולאור זאת אין מקום לטענת ההסתמכות האמורה.לעומת זאת ‑ מוצא אני ממש בטענה החלופית של המערערת. ע"פ הטענה במשך כל השנים דיווחה למשיב על הכנסותיה כפטורות ממש מכוח סעיף 9(2) לפקודה. כתוצאה מכך, לא קיזזה המערערת בדוחותיה לשנים 2006 ואילך (שהוגשו גם הם על בסיס הנחתה כי היא מוסד ציבורי) את הפסדיה משנת 2005. עתה, משלא קיבל המשיב את דוחותיה לשנים 2006 ואילך והוציא את השומות דנן לפיה היא אינה מוסד ציבורי כהגדרתו בסעיף 9(2), מן הדין הוא שיתאפשר לה לקזז מרווחיה באותן שנים את אותו הפסד משנת 2005.
תוצאה:
♦הערעור נדחה. בד בבד, ביהמ"ש התיר למערערת קיזוז הפסד משנת 2005.
ניתן ביום: 28.4.2013
ב"כ המערערת: עו"ד שמואל בורנשטיין
ב"כ המשיב: עו"ד מרים פורת
