♦ ביום 3.7.12 הגישה המבקשת, חברת אמפל בע"מ, לפשמ"ג את הדו"ח לשנת המס 2011. ביום 28.7.12, נשלחה למבקשת הודעה ממוחשבת מאת המשיב, לפיו תוקצר על ידו דו"ח המס של המבקשת לשנת המס 2011, כשומה עצמית (00), כאשר בהתאם לחישוב המס, מגיע למבקשת יתרת מס להחזר ע"ס של 25,671,579 ש"ח. עוד צוין במכתב, כי הסכום להחזר, יועבר לחשבון הבנק של המבקשת בתוך 45 ימים. משחלף המועד, והסכום להחזר לא הושב לידי המבקשת, פנתה האחרונה מס' פעמים למשיב, לסמנכ"ל הגביה ברשות המיסים ולפקיד השומה כאשר בסופו של הליך מייגע ניאות הפשמ"ג להשיב רק כמחצית הסכום המגיע לה. ביחס למחצית השנייה, הודיע המשיב באופן מפורש למייצגי המבקשת, כי אין בכוונתו להשיב סכום זה. נוכח הסירוב להחזיר את מלוא הסכום, הוגשה תובענה על דרך המרצת פתיחה, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי לפיו המבקשת זכאית לקבל לידיה מיידית את מלוא הסכום להחזר העומד לזכותה אצל המשיב, בגין הדו"ח שהגישה לשנת המס 2011.
♦לטענת המבקשת, המשיב מעכב החזר מס שלא כדין בניגוד להוראות סעיף 159א' (ב) לפקודה, ודוחה ללא כל אסמכתא חוקית את החזר המס, בניגוד לדין. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת שהמשיב הפר את חובת תום הלב המוגברת החלה עליו מעצם היותו חלק מהשירות הציבורי.
♦לטענת המשיב, לא מוטלת עליו חובה לבצע את ההחזר וזאת מאחר שאם יתברר בעקבות ההליך השומתי, כי על המבקשת לשלם את המס שיושב לה עתה, לא ניתן יהיה לגבותו ממנה. חשש זה של המשיב נסמך על מצבה הכלכלי הרעוע של המבקשת ושל הקבוצה אשר היא מהווה חלק מרכזי בה.
ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד - כב' השופט אחיקם סטולר, קבע:
♦העיקרון הוא שמס השנוי במחלוקת יוותר בתקופת הביניים בידי הנישום עד להכרעה בחובת הנישום לשלם את המס. בהתאם לסעיף 183 לפקודה אם הוגשה השגה או בהתאם לסעיף 184 לפקודה במידה שהוגש ערעור יבוצע תשלום רק לגבי יתרת המס שאינה שנויה במחלוקת. לא זו אף זו, גם לאחר שהוצאה שומה לפי מיטב השפיטה ולאחר שההשגה על השומה נדחתה, יוחזק המס השנוי במחלוקת בידי הנישום. כאשר עולה טענה, המפורטת בדו"ח כדין שהוגש על ידי הנישום, והנתמך בפנקסים קבילים או במסמכים חשבונאיים כקבוע בפקודה, כי בוצע תשלום מס ביתר ואפילו חולק המשיב על טענת הנישום, קמה חובה על פקיד השומה לאחר עריכת בדיקה מזורזת, קצובה במועד הקבוע בסעיף, להחזיר לנישום את המס ששולם ביתר. הלכה היא שחובת ההגינות המוטלת על רשות המס לצד חובת תום הלב, גבוהה ורבה מזו המוטלת על נישום.
♦ביהמ"ש ראה לנכון לקבל את עמדת המבקשת לפיה העובדה שהמשיב לא ביקש להפעיל כלפיה את סעיף 194, הרי הוא מודה בפועל שאין לו חשש שהיא לא תשלם את המס העתידי בו תחויב, אם תחוייב. לעניין מצבה הכלכלי של המבקשת נקבע, כי בהתאם לסעיף 159א' לפקודה ובהתאם למועדים הספציפיים לתיק זה, המועד הקובע לבחינת מצבה הכלכלי של המבקשת הוא המועד החוקי לביצוע החזר המס. לאחר בחינה מדוקדקת של נושא זה מצא ביהמ"ש, כי לא ניתן לומר בשום פנים ואופן שמדובר במבקשת שהיא חסרת כל.
♦לסיכום נקבע, כי כאשר עולה ספק לקיומו של מס ביתר – ספק כזה צריך המשיב לבחון במסגרת המועד הקצוב. כל זאת, בנוסף לחובה ולזכות של רשות המס לפעול ולבחון את ההכנסה החייבת במס, במסגרת זמן ארוך יותר. בנוסף, עומדים הליכים בהם יכול המשיב לנקוט, במקרה של חשש לקשיים בגביה, אם יחזיר את "מס היתר" ויתברר לאחר מכן, כי קיים חיוב במס. גישה כזו יש לכבד ולבסס, שהרי מושתתת היא על ההנחה, שככלל, נישום מגיש דו"ח אמת. הנחה זו, על אף שהיא ניתנת לסתירה, מטילה – בין במישרין ובין בעקיפין – חובת אמון, הגינות ותום לב על נישום, שהרי בתקופת הביניים דו"ח כזה מהווה בסיס להחזר "המס ביתר". ביהמ"ש קבע, כי בהעדר פעולה נדרשת אחרת מטעמו של המשיב כגון דרך פעולה המותווית בסעיף 194 לפקודה- "גביית מס במקרים מיוחדים", לא מוסמך היה המשיב, לעשות דין לעצמו ולעכב את החזר "המס ביתר".
תוצאה:
♦הבקשה נתקבלה.
ניתן צו הצהרתי לפיו המבקשת זכאית לקבל לידיה בתוך 45 יום את מלוא החזר המס העומד לזכותה אצל המשיב, בגין הדו"ח שהגישה לשנת המס 2011. המשיב ישלם הוצאות משפט למבקשת בסך של 18,000 ₪.
ניתן ביום 28.5.2013
ב"כ המבקשת: עוה"ד מאיר פורת ומיכל סולומונוביץ ממשרד זיו שרון
ב"כ המשיב: עו"ד אריק ליס מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
