♦מדובר בבקשה להתיר למערערת, חברת צביון בניה ופרויקטים בע"מ (מר דוד אפל), להגיש מסמכים נוספים, שלטענתה אותרו על ידי מי מטעמה לאחר חקירתו הנגדית של מר דוד אפל.
מדובר במסמכים הבאים: הסכם בין המערערת לחברת בנייה אחרת (אדירים); מכתב השגה על שומות שהוצאו למערערת ולאפל לשנים 1991 1996; הסכם שומה בין אפל לבין פקיד השומה, בקשר לשומות לשנים קודמות; טיוטת הסכם שומה בין צביון לבין פקיד השומה, כאשר למיטב זכרונו של אפל ההסכם שנחתם בסופו של דבר דומה לנוסח שנחתם עימו; מכתב נלווה של רו"ח גבאי בקשר עם השומות לשנים קודמות ונוסח מוקדם של כתב האישום. לטענת המערערת, מדובר במסמכים שיסייעו להגיע לחקר האמת, ומכאן שיש לאפשר הצגתם. בכל הנוגע למסמכים שעוסקים בשומות לשנים קודמות טענה המערערת כי, הם התייחסו לשאלת התרת ההוצאות שהוצאו על ידי המערערת ואפל, והקשורות לפעילות אדירים, וכי ההסכמים שנחתמו הכירו בהוצאות אלו עד לאותה העת, ותוך קביעה גם לשנים הבאות, קרי השנים נשוא ההליך. בנוגע לשאר המסמכים, שנוסחו על ידי המערערת או מי מטעמה, נטען, כי הם תורמים, ביחד עם המסמכים הנוספים, לקבלת תמונה שלמה ומלאה.
♦בתגובת המשיב, הנתמכת בתצהיר, נטען כי המשיב אינו מתנגד להגשת ההסכם שבין המערערת לבין אדירים (מסמך 1), ולנוסח המוקדם של כתב האישום (מסמך 6), לתיק בית המשפט, וזאת בכפוף לשני אלה: האחד, אין בהסכמת המשיב לצירוף מסמכים אלה כדי הסכמה מבחינתו להרחבת חזית או הסכמה לטענות המערערת. השני, תינתן למשיב אפשרות לחקור את אפל בחקירה נגדית על שני המסמכים האמורים. בכל הנוגע ליתר המסמכים שצירופם התבקש והנוגעים לשומות לשנים קודמות, התנגד המשיב לבקשה.
♦לטענת המערערת, בין היתר, תקנה 457 לתקנות, שכותרתה "ראיות נוספות בערעור", אינה חלה בהליך הנדון. נטען, כי הדיון בערעור על החלטה בהשגה הוא דיון ראשון לפני ערכאה דיונית שאמורה לשמוע ראיות מטעם הצדדים, וכי לאור האמור בתקנה 10(ב) לתקנות מס ערך מוסף , יש לראות בהליך דנא כתובענה ולא כערעור, כאשר המערערת הינה "התובעת" והמשיב הוא "הנתבע". כן טוענת המערערת, כי המשיב עצמו צירף לתצהיריו מסמכים שלא עמדו לפניו בשלב ההשגה, וכך, בין היתר, לגבי הדוחות הכספיים של המערערת שהוגשו לאחר מתן החלטת המשיב בהשגה. עוד נטען, כי יש קושי ליישב את הסכמתו של המשיב להגשת שניים מהמסמכים עם התנגדותו להגשת יתר המסמכים, שהרי המסמכים כולם לא עמדו לפני המשיב בשלב מתן ההחלטה בהשגה.
♦לטענת המשיב, אין בבקשה כל הסבר מדוע המסמכים מוצגים רק בשלב זה, ואיזו מניעה הייתה, אם בכלל, להגישם במסגרת הדיון בהשגה; הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי ובהלכה הפסוקה; המערערת ואפל לא העלו בהשגה כל טענה לגבי השומות לשנים קודמות, וממילא לא הביאו כל מסמך בהקשר זה; על ביהמ"ש לבחון את סבירות החלטת המשיב בהשגה על סמך הטענות והראיות שעמדו לפניו במועד שבו ניתנה, וכאמור, המסמכים לא עמדו לפני המשיב בעת מתן ההחלטה בהשגה; צירוף המסמכים לתיק ביהמ"ש והניסיון לרדת לנבכי הסכם הפשרה או הטיוטה, אשר אין כל ודאות לגביה, כי היא אכן נחתמה על ידי הצדדים, רק יסרבל ויעכב את ניהול ההליך, כאשר ממילא אין להם כל רלוונטיות לערעור.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בפני כב' השופט איתן אורנשטיין:
♦ביהמ"ש קבע, כי לאחר שבחן את טענות הצדדים ויישם את הדין וההלכה הפסוקה, הגיע לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, למעט בנוגע למסמכים שלגביהם ניתנה הסכמת המשיב, כאמור לעיל. מתצהירו של אפל התומך בבקשה עולה, כי המסמכים היו מצויים בתיקים אישיים שלו, אשר אותרו על ידי בנו, לבקשתו של אפל, הואיל ואפל לא יכול היה לבצע את חיפוש המסמכים בעצמו. קרי, כי לא הייתה מניעה אמיתית לאתר את המסמכים ולהציגם בשלבים מוקדמים, כנדרש על פי דין. בנסיבות אלה, סבור ביהמ"ש, כי אין להיעתר לבקשה.
♦זאת ועוד, לא מצא ביהמ"ש בכל יתר טיעוני המערערת טעם ענייני המצדיק סטייה מהכלל האמור. כך, בין היתר, אין בידו לקבל את טענת המערערת, שלפיה יש לראות בהליך זה כהליך המתנהל בערכאה ראשונה ולא כערעור. יש לציין, כי אין זו המסגרת הראשונה שבה שוטחת המערערת את טענותיה, ובכלל זה מציגה את ראיותיה. גם מבחינה פרוצדוראלית גרידא, ההליך הנדון הינו ערעור לכל דבר ועניין. למעלה מן הצורך, ציין ביהמ"ש, כי לא ראה במסמכים הנוגעים לשומות משנים קודמות כל רלוונטיות להכרעה במחלוקות נשוא ההליך הנדון. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות, למעט בכל הנוגע להצגת שני המסמכים שלגביהם ניתנה הסכמת המשיב. למען הסר ספק, אין בהסכמת המשיב כאמור כדי להוות הסכמה להרחבת חזית כלשהי או לגרוע מכל טענה אחרת.
תוצאה:
♦הבקשה נדחתה ברובה.
ניתן ביום 11.6.2013
ב"כ המערערת: עו"ד יובל קינן ואח'
ב"כ המשיב:עו"ד אורית וינשטיין פרק' ת"א
