♦ המערערים הגישו ערעורים על צווי שומה שהוצאו להם על ידי המשיב לשנות המס 2004 ו- 2005 במסגרתם הגדיל המשיב את הכנסות המערערים ממשכורת. הכנסתו ממשכורת של המערער בע"מ 47226-02-11 (להלן: "ששון") הוגדלה בסך של 11,327,729 ש"ח לשנת 2004 ובסך של 1,575,49 לשנת 2005, וההכנסה ממשכורת של המערער בע"מ 47258-02-11 (להלן: "יוסף") הוגדלה בסך של 12,280,119 ש"ח לשנת 2004 ובסך של 1,806,078 ש"ח לשנת 2005.
♦ המחלוקת בין הצדדים הנוגעת לסיווגן של משיכות בעלים שנעשו בתום כל אחת משנות המס נשוא הערעורים מחברת ש.י. שם טוב בע"מ (להלן: "החברה"). בה החזיק ששון 43.8% מהון מניותיה ויוסף ב 43.9% מהון מניותיה. שניהם גם עבדו בחברה וקיבלו ממנה משכורת. יצוין, כי לחברה מונה כונס נכסים לאחר שנקלעה להליכי חדלות פירעון.
♦ המשיב ראה במשיכות פעולות מלאכותיות שאחת ממטרתן העיקריות הייתה הימנעות מתשלום מס או הפחתת מס בצורה בלתי ראויה. לפיכך קבע המשיב, כי מדובר בהכנסות ממשכורת ו/או מדמי ניהול וכיו"ב בהתאם לסעיפים 2 (1) ו/או 2(2) ו/או 2(10) לפקודת מס הכנסה. לחילופין קבע המשיב כי מדובר בהכנסה אחרת או מחילת חוב לפי סעיף 3 לפקודה, והוא חייבם במס בהתאם. המשיב הצביע על כך, כי לפי כרטיסי החו"ז של המערערים בספרי החברה לשנים 2004 ו- 2005 לפיו עלה, כי שניהם משכו מהחברה סכומים הולכים וגדלים במהלך השנים, תוך שהם נוהגים בכרטיסי החו"ז שלהם בחברה כחשבון בנק פרטי ומושכים ממנו כספים לצרכיהם הפרטיים. כן עלה, כי בסוף חודש דצמבר בכל שנה ושנה בוצעה הקטנה ביתרת המערערים בכרטיס "משיכות בעלים" באמצעות פקודת יומן לזכות בעלי המניות בגין "הפקדה" שלהם בחברה. ברם, מייד לאחר מכן, ביום הראשון של השנה העוקבת, בוטל חלק עיקרי בהקטנה באמצעות פקודת יומן לחובת בעלי המניות. בהקטנות אלו ראה המשיב עסקה מלאכותית, כאמור. ♦ מנגד, המערערים טענו, כי מדובר בהלוואות שנטלו מהחברה ואין מדובר בפעולות מלאכותיות ו/או חוסר נאותות בפעולות שבוצעו על ידם בחברה. לטענתם, המשיב התעלם מהעובדה שבמקביל למשיכת כספים מהחברה מעת לעת על ידי ששון ויוסף, הם הקפידו במהלך השנים, ככל שהדבר עלה בידם, להשיב כספים לחברה על חשבון ההלוואות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לעיתים אף בשיעורים גבוהים מהמקובל בשוק. לדבריהם, היתרות ביום האחרון של כל אחת משנות המס אליהן התייחס המשיב, אינן משקפות את מצב החשבון שלהם מול החברה לאשורו מפני שמדובר בהתחשבנויות ארוכות טווח, כשהם מושכים ומחזירים כספים במהלך השנים.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם – בפני כבוד הש' דוד מינץ:
♦ כאמור, אין מחלוקת, כי המערערים משכו כספים במשך השנים מהחברה וכי רובם של הכספים לא הוחזרו. המחלוקת היא כאמור, על מהותן של המשיכות, כשהמערערים מבקשים לראות אותן כהלוואות שנטלו מהחברה. ככלל, הגדרת מהות משיכות בעלים טמונה בשאלות שבחוק ושבעובדה. בחינת התקבול תעשה על פי מכלול נסיבות העניין, וסיווג התקבול ייקבע לפי מהותו הכלכלית ולא על יסוד כינויו בפני הצדדים.
♦ ביהמ"ש קבע, כי המשיכות לא היו בגדר הלוואה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה משפטית. נסיבות העניין אינן מלמדות על התנהלות אופיינית להלוואה. המערערים לא הציגו כל מסמך היכול להעיד על הסכמה בינם לבין החברה לגבי מתן הלוואות, תנאי התשלום, מועד ההחזר וכיו"ב. לא זו בלבד שהדוחות אינם מחייבים את המערערים כבעלי המניות וכפועל יוצא מכך גם אין ברישום בספרי החברה בהיותו אינדיקציה יחידה לקיומה של הלוואה בכדי להכריע את הכף כנגד כלל הנסיבות, אלא שבצדק נטען, כי מדובר בסכומים שאינם מגיעים אפילו למחצית מסך המשיכות הכולל. מה גם, שמרבית כספי המשיכות נרשמו בדוחות החברה תחת הסעיף המאזני "חייבים ויתרות חובה" ולא תחת הקטגוריה של הלוואות. מכאן המסקנה היא, כי למצער, אין לראות בחלק זה של הכספים כהלוואה למערערים. אכן, המערערים טוענים שהם החזירו חלק מהכספים במשך השנים. ואולם, ככל שהוחזרו כספים מדובר בהחזר חלקי וקטן כשיתרת החוב אך הלכה וגדלה משנה לשנה. אדרבה, עובדה זו תומכת אף היא במסקנה, כי יש לסווג את החוב כהכנסה חייבת במס. כאשר בעל מניות מושך כספים מחברה יש לבחון את טיב המשיכות במועד ביצוען או בסמוך לכך. כאשר במועד המשיכה לא הושגה הסכמה על היות המשיכה הלוואה, וכאשר לא נקבעו תנאי ההחזר ומועדם, יש לראות במשיכות כהכנסה אצל המקבל. העובדה, כי בשלב כלשהו בעתיד נערכה התחשבנות כספית בין הצדדים אינה מלמדת בהכרח מה היה טיבה של המשיכה במועדה. ממכלול הנסיבות עולה אפוא, בבירור, כי מדובר במשיכות כספים שלא יצרו חוב אמיתי כלפי החברה ממנה נמשכו ולא הייתה כל כוונה להשיבן לחברה, ודינן של הכספים כדין "הכנסה" ממשכורת בידי המושך ומן הדין לראות בה רווח פירותי.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה
ניתן ביום: 24.6.2013
ב"כ המערערים: עו"ד רם יולוס, עו"ד מיכאל שטיינר
ב"כ המשיב: עו"ד עיד רנאד, עו"ד רועי כהן