♦ השאלה הנדונה במוקד הערעור היא: כיצד יסווג תקבול שמקבל עובד ממעסיקו בעת פרישתו מעבודה בתמורה להתחייבותו של העובד להימנע מתחרות? ביום 25.6.06 סיים המערער את עבודתו בחברת ג'ונסון ישראל. קודם לסיום העבודה, ביום 7.3.06, הושגה הסכמה בין המערער למעסיקתו בדבר תנאי הפרישה. בהתאם למוסכם נקבע, כי המערער יזכה לפיצויי פיטורין על בסיס שכר ברוטו של 46,628 ₪ לכל תקופת עבודתו. עוד סוכם בין הצדדים כי המערער יקבל מענק בסך של 220,000 $ שתורגם לסך של 979,188 ₪ (להלן: "התקבול"). לגבי תקבול זה נקבע, כי המעסיק ישלמו למערער תמורת התחייבותו שלא להתחרות בג'ונסון ישראל למשך 24 חודשים. המשיב קבע, כי התקבול יסווג כהכנסה פירותית, דהיינו הכנסה מיגיעה אישית, כאמור בסעיף 2(2) לפקודה. המערער מצדו סבור, כי יש לסווג את התקבול כהכנסה הונית, כאמור בסעיף 88 לפקודה.
♦ המערער טען, כי את התקבול שקיבל יש לסווג כהכנסה הונית. לטענתו, התקבול מהווה מענק בגין התחייבותו שלא להתחרות במעסיקתו (לשעבר) - חברת ג'ונסון ישראל. תקבול בתמורה להתחייבות להימנע מתחרות, כך לגישתו, מהווה תקבול בגין ויתור על זכות לעסוק בתחום התמחותו. ויתור שכזה כמוהו כמכירת הזכות לעבוד בתחום ועל כן התמורה בגין הוויתור תסווג כתקבול הוני. לעמדת המערער, אין כל חשיבות לכך שהתחייבותו מוגבלת בזמן, שכן הימנעות מתחרות בתחום העיסוק למשך 24 חודשים משמעה למעשה יציאה מוחלטת מתחום העיסוק. המערער סבר, כי אין נפקות לדרך בה סיווגה המעסיקה את התקבול. כן טוען המערער, כי יש להתעלם מטענותיו של המשיב בדבר מהותה האמיתית של ההתחייבות, כלומר הטענה, כי התקבול מהווה תשלום של פיצויי פרישה מוגדלים. הואיל ולא נטענה טענת מלאכותיות לפי סעיף 86 לפקודה, לא ניתן לכפור בתוכנה של ההתחייבות.
♦ המשיב טען, כי התקבול שקיבל המערער נועד לפצותו על הפסד הכנסות והוא אינו מהווה תמורה בשל מכירה או ויתור על זכות, על כן יש לראות בתקבול כהכנסת עבודה בלבד. עוד טען המשיב, כי פיצוי המשולם לעובד בגין התחייבותו שלא להתחרות במעבידו הקודם, אינו פיצוי בגין ויתור על נכס, שכן הנכס של העובד, יכולת ההשתכרות שלו וכישורי עבודתו כלל לא נפגעו. ההתחייבות נועדה רק להגן על קניינו של המעסיק בנכסיו. המשיב טען גם, כי התקבול שקיבל המערער הינו במהותו תשלום פיצויי פרישה מוגדלים ולא פיצוי בגין התחייבות להימנעות מתחרות. בעניין זה מבקש המשיב ליתן משקל רב לאופן בו סווג התקבול על ידי המעסיקה, אשר ראתה בתקבול כהכנסת עבודה של המערער.
בית המשפט המחוזי חיפה, כבוד השופט רון סוקול:
♦ ביהמ"ש קבע, כי מקום שבו התקבול משולם בגין התחייבות של עובד לוותר על זכות שקיימת לו, בין אם מדובר בהתחייבות להימנע מתחרות מותרת ובין אם להימנע משימוש בידע וכישורים שאינם בבחינת סוד מסחרי מוגן, אזי תשלום שכזה עשוי להיחשב כמכירה של "זכות", כלומר תקבול הוני. לפי קביעת ביהמ"ש, כדי להבחין בין התקבולים, ניתן לשאול עצמנו מספר שאלות וללמוד מהן האם מדובר בזכות המהווה "נכס" והאם בפנינו עסקת "מכירה" במובן הפקודה. אין מדובר ברשימה ממצה של מאפיינים, אלא בקווים מנחים לאורם יש להכריע. ביהמ"ש קבע, כי יש לבחון האם בכלל קיימת לעובד אפשרות להתחרות במעבידו הקודם, דהיינו האם העובד "ויתר" על זכות כלשהי. ביהמ"ש ציין, כי גם טיבה של ההתחייבות צריכה להבחן. ככל שההתחייבות תהא רחבה יותר מבחינת המקום, משך הזמן והיקפם של העיסוקים שייחשבו כמתחרים, הרי משמעותה תהא ויתור ממשי על זכויותיו של העובד. דומה שראוי לשקול גם האם לאפשרות של העובד להתחרות יש ערך כלכלי ממשי. רק ויתור על זכות בעלת ערך כלכלי תחשב "מכירה" של זכות ראויה.
♦ לעניין הערעור לגופו, ביהמ"ש קבע, כי למעסיקה היה אינטרס למנוע מהמערער לעסוק בתחום ולהתקשר עם מתחרים. אין חשיבות לשאלה האם המעסיקה יכולה הייתה להמשיך ולסחור עם לקוחותיה גם אם המערער לא היה מתחייב להימנע מתחרות, שכן ברור, כי המעסיקה רצתה למנוע את התחרות מצידו של המערער. עפ"י ביהמ"ש, אם בוחנים את המקרה על פי המאפיינים שציינו לעיל, ברי שמדובר בתקבול בגין מניעת תחרות, דהיינו בגין ויתורו של המערער על זכותו לעסוק באותו תחום ולעבוד אצל מתחרים. מדובר בשוק תחרותי, למערער הייתה אפשרות מעשית להתחרות, והתקבול לא חושב על בסיס הכנסות צפויות, אלא היה פרי משא ומתן כספי. יתרה מזו, העובדה, כי לעובד היו הכנסות אחרות מתחומים אחרים אליהם פנה אינה רלבנטית לקביעה, כי ויתר על זכות שעמדה לו לעסוק בתחום המתחרה למעסיקו הקודם. בסופו של דבר קבע ביהמ"ש: התקבול נועד למנוע תחרות ולא למנוע כל עיסוק חלופי ועל כן התקבול ייחשב כתקבול הוני.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל.
ניתן ביום: 7.8.2013
ב"כ המערער: עו"ד ורו"ח ד"ר משה דרוקר ואח'
ב"כ המשיב: עו"ד רונית ליפשיץ, פרק' צפון
