♦ בקשת המשיב למחיקת הערעור על הסף, כיוון שהמערערת לא הגישה את ההשגה בטווח הזמן הקבוע לכך בחוק וכן משהוגשה – נעדרה ממנה כל הנמקה. לטענת המערערת נקודת המחלוקת שהייתה נשוא הדיון היא: האם המסירה הייתה מסירה כדין של השומה? והאם הוגשה ההשגה במועד או לא. הרציונל העומד מאחורי התקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 והן סעיף 80 לחוק מע"מ הוא וידוא בצוע המסירה כדין ולא עניין טכני כפי שטוענת המשיבה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי בתי המשפט השונים קבעו לא אחת כי יש להעדיף את הגישה המחייבת והמאפשרת דיון משפטי בפני בתי המשפט תחת הגישה הפורמאלית לפיה יש למחוק את ההליך בשל אי עמידה במועדים. סעיף 80 לחוק המע"מ דורש המצאה בדואר רשום, קרי בצוע המצאה ולא סתם להסתפק במשלוח השומה, אם בכלל נשלחה, דבר המוכחש על ידי המערערת. אף נטען, כי המשיב לא עמד בנטל הרובץ על שכמו להוכיח כי אכן נמסרה השומה למערערת וכל אשר יכלה להראות משלוח דואר רשום שהגיע לתיבת דואר, אך לא הצליחה להוכיח כי את תוכן המעטפה שנשלחה, האם המעטפה הנטענת כללה בתוכה את השומה? משלוח דואר רשום,
♦ לטענת המשיבה, הכולל בתוכו שומה, חייב להיות מוכח חד משמעית שהגיע לידי המערערת, ואין לנצל טעמים פורמאליים כדי לחסום נישום מלהעלות טענות לגופו של עניין. סעיף 80 לחוק מע"מ לא קבע כי משלוח השומה בדואר רשום, משמעו כמסירה מספקת כדין ושלא קיימת אפשרות להעלות כל טענה כנגד תקינות המסירה. המערערת אף טוענת, כי אכן הוגשה השגה בזמן ובתוך ה- 30 ימים מיום קבלת השומה, מה גם שבתשובתו של המשיב להשגה התייחס עניינית לנטען בהשגה, דבר העומד כדי דחיית ההשגה. נתקבלה החלטה בהשגה לגופה ולכן ההליך הינו הגשת ערעור כפי שהוגש. המערערת טענה כי לא ברור מדוע המשיב לא מתייחס לערעור לגופו ומתמקדת בטענות שלא לגופו של עניין וזאת נוכח טענת המערערת כי כל החשבוניות שהוגשו הינן נכונות והוגשו על פי דין. המערערת טענה כי המשיב לא הצליח להביא את טופס אישור המסירה שכביכול חתם עליה נציג מטעם המערערת, דבר שהייתה אמורה לעשותו מלכתחילה, בזמן הסביר, ולא לחכות שנים ולטעון שאין זה אפשרי. המערערת טענה כי יש לקבל את טענותיה שההשגה הוגשה בזמן ולקבוע מועד לדיון בערעור לגופו.
בית המשפט המחוזי מרכז בפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר:
סעיף 80 לחוק מע"מ מורה כדלקמן: "הודעה על קביעת מס, על שומה או על תיקונן תומצא לחייב במס, ביד או בדואר רשום". שוכנעתי כי המשיב פעל כפי שנצטווה על-פי החוק ושלח את השומה בדואר רשום לכתובת שהוזנה על-ידי מייצג המערערת. להוכחת גרסתו של המשיב, לפיה השומה נשלחה למערערת בדואר רשום ונתקבלה בידיה ביום 11.07.11 - הוגשה הודעה מטעמו לביהמ"ש ביום 11.10.12, המוכיחה טענתו. להודעה מצורף אישור מסירת דבר הדואר הרשום. לא זו אף זאת; בסעיף 141(ב) לחוק מע"מ, נקבעה חזקה לפיה: "נשלח מסמך בדואר, רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח, אף אם סירב הנמען לקבלו."מלבד זאת קיימת חזקה בסעיף 238(א) לפקודת מס הכנסה, לפיה: "הודעה ניתנת להמציאה לאדם בין לידו ובין בדואר רשום לפי מען עסקו או מענו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה; נשלחה בדואר רשום, יראוה כהודעה שהומצאה ביום השישי שלאחר יום המשלוח, אם נשלחה לבני-אדם בישראל, או למחרת היום שבו הייתה ההודעה מגיעה על ידי הדואר בדרך הרגילה, אם נשלחה לבני-אדם שמחוץ לישראל, ולהוכחת המצאה בדרך זו דיה הוכחה שהמכתב המכיל את ההודעה נשלח כראוי ומוען כראוי." באשר לזיקה שבין פקודת מס הכנסה לחוק מע"מ, מקובלת עלי פרשנותו של המלומד א. פרידמן בספרו: מס ערך מוסף: החוק וההלכה לחוק (מיסים און-ליין) לפיה: "נראה לנו, כי את המושגים המשותפים בפקודת מס ההכנסה ובחוק מע"מ יש לפרש, ככל שניתן, באחידות ובצורה מקבילה". לצד המשיב פועלת חזקה נוספת התומכת במסקנה הנ"ל והיא חזקת תקינות המעשה המנהלי. באם אכן השומה הגיעה למערערת ביום 11.07.11, המשמעות היא שזכות ההשגה אבדה למערערת כבר ביום 10.08.11, זאת בהתאם לסעיף 82 לחוק מע"מ, הקובע כי החולק על שומה רשאי להשיג עליה בכתב מנומק לפני המנהל, תוך שלושים יום לאחר שהומצאה לו הודעת השומה או תוך מועד מאוחר מזה שהתיר המנהל מטעמים מיוחדים. לא רק זכות ההשגה אבדה, כי אם גם זכות הערעור אינה עומדת למערערת, זאת משני טעמים. האחד מהטעם הדיוני, כקבוע בסעיף 83 לחוק מע"מ ובתקנה 2(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו – 1976, (להלן: "תקנות מע"מ"), עמדו למערערת 30 ימים לערער על החלטת המנהל בהשגה. לא זו אף זו, לאחרונה נמחק ערעור בשל אותן נסיבות על-ידי ביהמ"ש המחוזי בע"מ 5354-06-12, טריניטי מערכות מיחשוב בע"מ נ' מע"מ ת"א, בו נדחתה השגתה של המערערת בשל איחור בהגשתה ומאחר ולא הוצג כל טעם מיוחד לכך. למעלה מן הדרוש, גם לגופו של עניין, המערערת לא העלתה טענות המצביעות על כך שסיכויי הערעור טובים. מכל המקובץ, בית המשפט החליט כי יש למחוק את הערעור על הסף.
התוצאה:
♦ הבקשה התקבלה, הערעור נמחק על הסף.
ניתן ביום: 1.7.2010
ב"כ המערערת: עו"ד איהאב עיראקי
ב"כ המשיב: עו"ד כנרת תבור
