♦ המערערת, חברת אשבל טכנולוגיות בע"מ, הינה חברה שהתאגדה בשנת 1986. החברה פועלת בירושלים ויש לה סניף גם בראש העין. החברה העוסקת בפיתוח ושיווק תוכנת ניהול עסקים "פריוריטי". לחברה היו בארץ 12 שותפים עסקיים, שכל עיסוקם הוא במכירת התוכנה ובמתן השירות לה. שותפים אלה מעסיקים כ-300 עובדים. הביקורת אצל החברה החלה בבדיקה של המשיב, פקיד שומה ירושלים 1, את היסטוריית השומות של בעל השליטה בחברה במועדים הרלוונטים (להלן: "שחם"), ובה נמצא כי בכל השוואות ההון שנערכו לו נמצא גידול הון שהוסבר בהעברות כספיות מאמהּ של אנוש ואשר בבדיקת נתוניה נמצא כי לא נמצאו מקורות הכנסה ו/או נכסים שיכלו להסביר את ההעברות הכספיות הנטענות. כן נמצא כי בת זוגו של שחם, אנוש, אשר עבדה בשנים הרלוונטיות כמנהלת החשבונות או חשבת של החברה, רכשה בית במושב שורש בסכום של 4.5 מיליון ש"ח. בשל רכישה זו נפתח לאנוש תיק במס הכנסה והיא נדרשה לתת הסברים למקורות הכספיים אשר שימשו אותה לצורך רכישת הבית. בהמשך נפתחה חקירה פלילית כנגד שחם ואנוש ונמצא כי הם זייפו מסמכי בנק ופעלו להקטנת ההכנסות החייבות של החברה המדווחות לרשויות המס. בשל האמור, פסל המשיב את ספרי החברה לשנים 2000-2002 וכן לשנים 2004-2007. בהמשך לכך, הוגש כנגד שחם ואנוש כתב אישום בגין השמטת הכנסות בחברה, הגדלת הוצאות, משיכות אישיות, רישומים כוזבים, דיווחים כוזבים, זיוף מסמכים ומרמה בעת עריכת ביקורת מס הכנסה. שחם ואנוש הודו בעבירות אשר יוחסו אליהם במסגרת הסדר טיעון. במקביל, החלו הליכים אזרחיים כנגדם: ספרי החברה נפסלו, ניתנו צווי שומה כלפי החברה וכלפיהם, הוצאו שומות, נדחו השגות החברה למע"מ והוטלו קנסות ע"י מע"מ לחברה.
♦ לטענת המערערים, הודו הם כי פעלו בשיטה של הנה"ח כפולה וכי השמיטו חלק נכבד מהכנסותיהם. עם זאת, המשיב עשה שגיאות רבות בחישובי ההכנסות.
♦ לטענת המשיב, רווחי החברה שלא דווחו למס ומרכיב המע"מ בגינם הינם הכנסות מדיבידנד בידי שחם. לחילופין, רווחי החברה שלא דווחו והמע"מ בגינם הינם הכנסות ממשכורת. בנוסף, נטען כי השומות שהוצאו לאנוש הינן חילופיות לאלה שהוצאו לשחם ובהן נקבע כי כל סכום הנובע מרווחי החברה שלא דווחו למס הכנסה ושלא הגיע לידיו של שחם הגיע לידי אנוש. בנוסף, בבדיקת המשיב עלה כי קיים פער בין העסקאות שביצעה החברה עם "תושב חוץ" לבין עסקאות שנרשמו בספרי החברה.
בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט דוד מינץ:
♦ ביהמ"ש קבע, כי יש לדחות את כל טענות המערערים. נטל ההוכחה להוכיח כי מיטב שפיטתו של פ"ש חסרה ב"טיב" או "שפיטה" במקום בו נפסלו ספרי הנישום רובץ לפתחו של הנישום, וזה, לא הרים הנטל. לעניין ההכנסות מחו"ל נקבע, בין היתר, כי טענות המערערים אינן עולות בקנה אחד עם שורת ההיגיון וכי לא ניתן ללמוד מרישומי שחם דבר אודות פיקטיביות ההכנסות מחו"ל. בית המשפט הנכבד דחה גם את טענת המערערים לעניין גביית מס כפול. כבוד השופט מינץ הגיע למסקנה כי כל הכספים שהועלמו על ידיד המערערים הגיעו לידם של שחם ואנוש. משעה שאלו שלשלו לכיסם את מלוא הסכום שהועלם, אין כל הצדקה שלא למסות אותם על מלוא סכום זה, שכן זהו היקף הדיבידנד שקיבלו ובגינו עליהם לשלם מס. העובדה שהחברה צריכה אף היא לשלם מס על הכנסות אלו שעברו דרכה אינה מובילה למסקנה כי מדובר בגביית מס כפול. אכן, ככל ששחם ואנוש ישיבו מכיסם לחברה את הכספים שהועלמו לצורך תשלום המס על ידי החברה, הם יוכלו לטעון בפני המשיב כי היקף הדיבידנד שנמשך על ידם, קטן באותו סכום. המשיב גם הצהיר כי בכל מקרה הוא לא יחייב את שחם ואנוש בכפל מס. ואולם, כל עוד הכספים לא יושבו לחברה, על החברה לשלם מס על הכנסותיה בפועל, ועל שחם ואנוש לשלם על הכנסותיהם בפועל, וכיוון ששחם ואנוש נטלו את מלוא סכום ההעלמות לכיסם, יש למסותם בגין מלוא הסכום שהועלם.
♦ קנס גירעון- עלהחברה הוטל קנס גירעון לפי סעיף 191 לפקודה לשנים 2000-2002 בסך של 4.6 מיליון ₪!
המערערים טענו, כי כלל לא היה גירעון ולכן הקנס הוטל שלא כדין. לחילופין נטען, כי ככל שטענות המערערים או חלקן לא תתקבלנה וייקבע, כי היה גירעון כלשהו המצדיק הטלת קנס, לטענת המערערים הקנס האמור הוא סנקציה שהוטלה על החברה ואינו מהווה חלק משומת אמת.
לענין זה דחה בית המשפט את טענותיהם של המערערים בקובעו, כי: "די נהיר כי אין מקרה מוצדק יותר ממקרה זה להטלת קנס גרעון. אין מדובר בהתרשלות בהגשת הדוחות, אלא בפעולה מתמשכת ושיטתית של המערערים להעלמת חלק ניכר ביותר מהכנסותיה במטרה אחת שהיא להימנע מתשלום מס".
תוצאה:
♦ ביהמ"ש קבע, כי הערעורים נדחים "על קרבם ראשם וכרעיהם".
בנוסף, קנס הגירעון יעמוד על 4.6 מיליון ₪ ובנוסף, לנוכח סכום המס השנוי במחלוקת, המערערים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים בסך של 350,000 ₪ (!) (*הערה: מדובר בהוצאות הגבוהות ביותר שהוטלו על מערערים בפסיקה בערעורי מס !)
ניתן ביום 1.8.2013
ב"כ המערערים: עו"ד דוד פורר ואמיר אבני
ב"כ המשיב: עו"ד חגי דומברוביץ' פרק' מחוז ירושלים
