♦ לא פעם ולא פעמיים הפנינו בעבר את תשומת הלב לכך שחוקי המסים במדינת ישראל עמוסים בסעיפים "אנטי-תכנוניים" (לרבות הוראות המאפשרות לרשות המסים להתעלם מכל הפחתת מס בלתי נאותה, אפילו אינה נוגדת את החוק), אך לא קיימת כל הוראה חוקית המונעם הטלת מס בלתי נאותה.
♦ נוסיף עתה שמן למדורה ונזכיר שתי אקסיומות משפטיות מקובלות (המעוגנות כהלכה בפסקי דין), שמכוחן נמצא הנישום מלכתחילה בעמדת פתיחה נחותה, ואלו הן:
1.אם פעל הנישום במתווה מסוים, שבדיעבד הוליך למיסוי ביתר, לא יוכל (בדרך כלל) לחזור בו ("חשוב מה עשה הנישום בפועל, ולא מה יכול היה לעשות").
2.כאשר מגיש הנישום ערעור לביהמ"ש על השומה שנקבעה לו - ואחת היא אם המדובר במס הכנסה, במס שבח או במס ערך מוסף - הריהו מוחזק (בדרך כלל) כמי "שמוציא מחברו", ועליו נטל הראיה (והשכנוע).
כשהמדינה מעניקה בפועל הגנת יתר שכזו לרשות המסים ניתן היה לצפות לפחות לכך שיעשה כל מאמץ כדי להימנע מהטלת מס בלתי נאותה, בחסות החוק.
♦ לא אלו הם בהכרח פני הדברים, ולהלן נביא שתי דוגמאות להטלת מס פוטנציאלית שכזו:
1. בהתאם להוראות פרק רביעי 1 לפקודת מס הכנסה, ניתן להטיל מס על "בעל שליטה" שהוא תושב ישראל, המחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד מאמצעי השליטה בחבר בני אדם תושב חוץ, המוגדר כ"חברה נשלטת זרה".
סכום המס נגזר מחלקו (הרעיוני) של בעל השליטה ב"רווחים שלא שולמו", שמקורם בהכנסה פסיבית של אותה חברה.
כפועל יוצא מכך, יוטל המס במדינת ישראל (בדרך כלל) גם אם רווחי החברה הזרה אינם מחולקים בפועל, ואף אינם מיועדים לחלוקה בעתיד הנראה לעין.
מנגנון "מתוחכם" זה (שהינו חוקי למהדרין) עלול לגרום לעיוותי מס קשים (שלא לדבר על השלכת הפרשי העיתוי) וצפויה בקרוב אף הכבדה בנושא זה, אם יחליטו חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק שהכין משרד האוצר (הזיכוי בגין המס הזר, המוטל על חלוקת הדיבידנד בחו"ל, שלפי המצב החוקי הקיים ניתן בישראל מראש יינתן בעתיד רק למפרע, אחרי תשלום המס בחו"ל בפועל).
2. עיוותי מס נוספים צפויים בשל השינויים שאושרו לאחרונה בפקודת מס הכנסה ובחוק מיסוי המקרקעין. מדובר בין היתר, בהוראות ס' 100א1. לפקודה- שיחולו בשינויים המחויבים גם מתוקף ס' 5(ה) לחוק מיסוי המקרקעין - המתייחסות לחלוקת דיבידנד מרווחי שערוך.
♦ במקרה כזה (הכל לפי ההוראות שנקבעו בחוקי המס ולאחר ששר האוצר יקבע בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, את סוגי רווחי השערוך שהינם "עודפים שלא התחייבו במס חברות"), יראו את הנכס, שבשלו נרשמו רווחי השערוך, כאילו נמכר ונרכש מחדש (לצרכי המס) בתמורה רעיונית, הכוללת את יתרת מחירו המקורי של הנכס, ביחד עם סכום החלוקה (המגולם).
מעבר לכך, שמדובר במנגנון מורכב, שאינו קל להבנה (הכולל הוראות פרטניות לגבי הפחת השנתי, לגבי חישוב הרווח במכירה נוספת, וכיוצ"ב), אנו צופים להתרחשותם של עיוותי מס קשים בהקשר זה (שלא לדבר על השלכת הפרשי העיתוי), כאשר בסופו של יום הנכס ימומש בשווי מופחת, בהשוואה לשווי הסינתטי, שנקבע לו לצרכי המס, לאחר חלוקת הדיבידנדים מרווחי השערוך.
♦ לא נותר לנו, אלא לקבוע (בפרפראזה של הפתגם הלטיני הידוע), כי מה שאסור לשור מותר (כנראה) ליופיטר.
