פקודת מס הכנסה. השומה שהוצאה למערערת, התבססה על רישומיה היומיים של המערערת לגבי רכישת הנעליים הגמורות מקבלני הייצור, במערכת המנהל. לפי נתונים אלו קבע המשיב את הרווח הגולמי ממכירת נעליים גמורות. כמו-כן, על יסוד ניתוח התנועות במערכת המנהל, חישב המשיב רווח גולמי ממכירת חומרי גלם לקבלני הייצור באוטונומיה. שני הסכומים שהתקבלו הביאו לחישוב הרווח הגולמי הכולל, ועל בסיסו נקבעה הכנסה חייבת לכל אחת מן השנים שבשומה.
♦ לטענת המערערת, יש לדחות את הטענה לפיה, קיימים ליקויים בשיטת ניהול הספרים שלה, ככל שהיא נסמכת על השוואת שתי מערכות המחשב שהיא מנהלת. המערערת הטעימה, כי המערכת היחידה על פיה יש לבחון את התנהלותה העסקית היא, מערכת ה-"חשבשבת". המערערת הפנתה לדברי רואה החשבון ביטן שהבהיר, כי הנתונים במערכת המנהל הם אינפורמטיביים בלבד, ואינם משמשים לתביעת ההוצאות בדוחות הכספיים. כמו-כן, מערכת המנהל לא כללה בתוכה הנחות, החזרות, ייבוא, תבניות ייצור ועוד. המערערת הוסיפה, כי שגה המשיב בהניחו כי כל פריט במערכת זו מציין עסקה או כל תג מחיר מציין עסקה.
♦ המשיב טען מנגד, כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה יש להתחשב במערכת "חשבשבת" בלבד לצורך הנהלת החשבונות שלה בהדגישו, כי ללא ספרי מערכת מנהל אין למערערת מערכת פנקסים הדרושה על פי החוק.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם - בפני כב' הש' מרים מזרחי:
♦ ביהמ"ש סבור כי המערערת עושה שימוש ב"מערכת מנהל" לניהול חשבונותיה, ו"מערכת חשבשבת" אינה מספקת את כל צרכי ניהול החשבונות הנדרשים בחוק. "מערכת המנהל" היא זו שכללה ספר כניסת טובין, ספר הזמנות, ספר תנועות מלאי. ממערכת זו גם הופקו חשבוניות מס שהועברו בממשק אוטומטי למערכת החשבשבת ועל כן מערכת מנהל הינה חלק מספרי המערערת וכל סטיה שנמצאה בהם הינה סטייה מהוראות ניהול ספרים.בנסיבות בהן נפסלו ספרי המערערת כדין, ושיעור הרווח הגולמי שהציגה המערערת היה נמוך באופן משמעותי משיעור הרווח הגולמי המקובל בענף הנעליים, הונח הבסיס לשומה על פי השפיטה. ביהמ"ש קבע כי השומה שבנה המשיב מתעלמת מהטענות העקביות של המערערת לפיהן, לא מכרה חומרי גלם. בנסיבותיו של עניין זה, לא עמד בסיס הולם לקביעת המשיב לפיה, היה למערערת רווח ממכירת חומרי הגלם. במקרה זה, יש לבטל חלק זה של השומה.
♦ הקשיים שהעמידה המערכת הכפולה של המערערת לפני המשיב לא היו קשיים של מה בכך, ושיקולי המשיב לגבי פרשנות נתוני מערכת המנהל לא היו מופרכים. במצב דברים זה גוברת על כל שיקול ההלכה המשפטית המתווה את מידת ההתערבות של בית המשפט בשומה, והמגבילה את ההתערבות במצבים שבהם השומה נקבעת על פי מיטב השפיטה.
♦ מן הצד האחר נקבע גם, כי נטל הראיה שהשומה מופרזת, במקרה מעין זה רובץ על הנישום המערער על השומה, והוא כבד ביותר להרמה. עם זאת, הובהר בפסיקה, כי בית המשפט יבדוק לבל תהיה השומה שרירותית, גם במצב בו הנישום לא מילא חובותיו. ביהמ"ש קבע, כי טענתה העקבית של המערערת שאינה מוכרת חומרי גלם למעשה לא נבדקה כנדרש ונדחתה על ידי המשיב על סמך אינדיקציה בלתי מספקת, אף שניתן היה לבדקה. במצב דברים זה, קביעה כזו בשומה הייתה למעשה שרירותית, זאת מאחר שלא הייתה לה אחיזה של ממש בראיות.
לעומת זאת, הנתונים שעמדו לפני המפקחת – כאשר באה לחשב את הרווח הגולמי ממכירת נעליים מוגמרות – נבעו מנתוני המערערת עצמה, וכאמור לא היה ביד המערערת להתנער מנתוני מערכת המנהל.
תוצאה:
♦ ביהמ"ש פסק, כי יש לקבל את הערעור על השומה של המערערת ולהורות, כי הרווח הגולמי יחושב ממכירת נעליים מוגמרות בלבד. הערעור התקבל בחלקו. נפסקו 15,000 ש"ח הוצאות לטובת המערערת
ניתן ביום: 4.11.2013
ב"כ המערערת: עו"ד קובי גולדמן ועו"ד (רו"ח) ויקטור עטיה, ממשרד עו"ד גולדמן ושות'
ב"כ המשיב: עו"ד חגי דומברוביץ', פרק' מחוז י-ם
