♦ המערער הוא בעל מניות בחברת האחזקות "נכסי משפחת ברנובסקי בע"מ (להלן:"החברה"). בעלי המניות בחברה היו ארבעת בני משפחת ברנובסקי בחלקים שווים: האב משה ז"ל, האם הניה ז"ל, הבת יהודית (להלן:"יהודית") והבן דן (להלן:"המערער"), בשלב מסוים הועברו מניות החברה שהיו בידי ההורים לידי המערער אשר החזיק ב‑75% ממניות החברה. החברה החזיקה ב‑50% מהון מניות המונפק של יפנאוטו בע"מ וביום 29.6.2000 מכרה מניות אלה למירג' פיתוח ישראל השקעות בע"מ בתמורה ל- 102,433,100ש"ח. מאז מחזיקה החברה ברכוש שוטף הכולל מזומנים, פיקדונות וניירות ערך סחירים לזמן קצר, הכול כנגד עודפים. בסמוך לשנת 2000 התגלע סכסוך משפחתי בין דן לבין יהודית בקשר עם נכסי המשפחה, במסגרת הסכם פשרה הסכימו הצדדים, בין היתר, כי: העיזבון של האם יחולק בין דן לבין יהודית בחלקים שווים, יהודית תסתלק מחלקה בעיזבון של האב ודן יהיה היורש היחידי של האב. דן יחזיק ב‑625 מניות רגילות של החברה (62.5%) ואילו יהודית תחזיק ב‑375 מניות של החברה (37.5%). החברה תרכוש את כל המניות שבידי יהודית (37.5%) תמורת 37,500,000 ש"ח. בהודעת נימוקי השומה, התייחס המשיב לתשלום שהעבירה החברה ליהודית וטען: "לצורך ביצוע הרכישה העצמית נעשה בידי בעלי המניות שימוש ברווחים שנצברו בידי החברה לצורך מימוש מהלך של שינוי יחסי האחזקה בחברה, מבלי שבעלי המניות חויבו במס. העסקה מורכבת מביצוע חלוקת דיבידנד לשני בעלי המניות בחברה עובר לרכישה. בכספי הדיבידנד שקיבל, השתמש המערער למימון רכישת המניות של אחותו, כאשר חלוקת הדיבידנד שקדמה לרכישה, הביאה לירידה בשווי מניות החברה בעת ביצוע רכישת מניותיה של האחות בידי המערער." "לחילופין טען המשיב, כי רכישת המניות ע"י החברה הינה עסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה.
♦ לטענת המערער, אמנם השיעור היחסי של מניות החברה שנותרו בידיו השתנה לאחר שהחברה רכשה את המניות אולם השווי הכלכלי של מניות החברה שבידיו נותר כשהיה. מוסיף המערער וטוען כי רכישת המניות נעשתה מטעמים כלכליים של החברה, בעוד הוא עצמו לא קיבל לידיו כל תמורה או תשלום, ועל כן אין לחייבו בתשלום מס. כמו כן היחסים בינו לבין יהודית מנעו אפשרות של שיתוף פעולה במסגרת החברה, ועל כן וכדי לאפשר לחברה להמשיך לפעול נאלצו הצדדים להיפרד, בדרך של רכישת המניות ע"י החברה. עסקה זו נעשתה בשקיפות מלאה ובאישור בית המשפט והיא אינה עסקה מלאכותית.
♦ מההסדר הדיוני, עולה כי הצדדים חלוקים בשאלה כיצד יש לסווג את רכישת המניות ע"י החברה. האם כעסקה שנעשתה במישור בעלי המניות כעמדת המשיב או כעסקה שנעשתה בזיקה לפעילותה של החברה כעמדת המערער. כדי להכריע במחלוקת זו יש לבחון את הוראות הסכם הפשרה ונסיבות כריתתו. הסכם הפשרה אינו נוגע לפעילות החברה או לעסקיה, אלא לחלוקת נכסי מ' ברנובסקי. בהתחשב בכך, קיבל ביהמ"ש את עמדת המשיב לפיה העברת סך של 37,500,000 ש"ח ליהודית בתמורה לכאורה לרכישת המניות, נעשתה במישור בעלי המניות ולא בזיקה לפעילותה של החברה. "המתכונת" בה נערכה עסקת רכישת המניות אינה חזות הכל, ועל כן, אין בכך שהמערער ויהודית הגדירו את העסקה כרכישת מניות עצמית כדי להכריע בשאלת סיווג העסקה לצורכי מס. אפשר שבאופן פורמאלי לא קיבל המערער כספים ישירות מהחברה במהלך רכישת המניות ע"י החברה, אולם אין ספק שבמסגרת הסכם הפשרה קיבל המערער נכסים וכספים של מ' ברנובסקי תמורתם הסכים להעביר ליהודית סך של 37,500,000 ש"ח מקופת החברה. בנוסף. בהתחשב בהוראות הסכם הפשרה לא מקובלת עלי טענת המערער לפיה עסקינן ב"עיסקת פירוד". אף אם עיקר נכסי מ' ברנובסקי הוחזקו ע"י החברה, מהסכם הפשרה עולה כי מדובר בחלוקת נכסי מ' ברנובסקי ולא בהפרדת הניהול והשליטה בחברה. רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות בחברה משנה את השיעור היחסי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים. במקביל שוויה של החברה מתמעט בשיעור הסכום שהוציאה לרכישת המניות. במצב כזה השווי הכלכלי של המניות שבידי בעלי המניות הנותרים לא משתנה, ועל כן, בדרך כלל מבחינת בעלי המניות הנותרים אין התעשרות במקרה של רכישת מניות עצמית מחלק מבעלי המניות. בענייננו המצב שונה, לחברה לא היה צורך ברכישה עצמית של המניות, ורכישה זו של המניות נעשתה במסגרת חלוקת נכסי מ' ברנובסקי בין המערער ויהודית, דהיינו רכישה במישור בעלי המניות. על כן, יש לראות רכישה כזו כחלוקת דיבידנד גם למערער. על כן, נכון לסווג את רכישת המניות שהיו בידי יהודית ע"י החברה באופן המוצע ע"י המשיב, דהיינו חלוקת דיבידנד בסך 37,500,000 ש"ח לדן וליהודית לפי שיעור אחזקותיהם, כאשר בשלב השני רכש דן את המניות בתמורה לחלקו בדיבידנד שחילקה החברה. אכן, לאחר ביצוע העסקה נותר בידי דן אותו מספר מניות שהיו בידיו קודם לכן, אלא ששיעור האחזקה של דן במניות החברה המונפקות עלה ל‑100% לאחר ביצוע העסקה ועל כן, גם אם באופן פורמאלי לא רכש דן את המניות באופן מעשי תוצאת העסקה מבחינת דן זהה לרכישת המניות. לתוצאה דומה ניתן היה להגיע גם על פי הטענה החלופית של המשיב, לפי טענה זו רכישת המניות ע"י החברה הינה עסקה מלאכותית, ובמקומה נכון לקבוע שהחברה חילקה לדן ויהודית דיבידנד בסך 37,500,000 ש"ח בהתאם לשיעור אחזקותיהם בחברה כאשר בשלב השני רכש דן את המניות בתמורה לחלקו בדיבידנד שהחברה
חילקה.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה
ניתן ביום: 21.1.14
ב"כ המערער: עו"ד אהוד ברזלי
ב"כ המשיב: עו"ד אלפא ליבנה
ביהמ"ש המחוזי בת"א בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
