♦ בסעיף 31 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") הוסמך שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, להתקין תקנות בדבר הגבלה או אי-התרה בניכוי של הוצאות מסוימות. מכוח הוראה זו התקין שר האוצר את תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (להלן: "התקנות"). בתקנה 2(3) לתקנות נקבעו הגבלות על ניכוי הוצאות בשל ארוחת בוקר, צהריים או ערב (להלן: "הוצאות אש"ל") ובנוסף נקבע, כי הוצאות אש"ל שנישום רשאי לנכותן לא יעלו על סכומים מירביים שיקבע שר האוצר מעת לעת, בשים לב לעליית המדד לצרכן וקביעת נציבות שירות המדינה לגבי עובדי מדינה. שר האוצר מימש את סמכותו האמורה מעת לעת עד לשנת 1985 עת עדכן את הסכום המירבי שנישום רשאי לנכות בגין הוצאות אש"ל. מאז הקביעה, לא הפעיל שר האוצר את סמכותו ולא עדכן את הסכומים המירביים עד להגשת עתירה בעניין זה לבית המשפט העליון (בג"צ 1878/09). העתירה הוגשה בשנת 2009 ע"י עו"ד ענת ארז ועמותת להב. בעתירתן טענו העותרות, כי נוכח עליית המדד בשיעור של 1,385 אחוזים מהמועד האחרון בו עודכנו הסכומים המירביים הפך הסכום המוכר להוצאות אש"ל לסכום זניח אשר לא הצדיק ריכוז חשבוניות ודיווח, ובכך למעשה נמנעה מהנישומים לממש את זכות הניכוי של הוצאות אש"ל.
♦ במקביל לדיון בעתירה, פעל שר האוצר לביטול תקנה 2(3), ובתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (תיקון), נקבע, כי תקנה 2(3) תימחק. תחולת התיקון האמור נקבע ביחס להוצאות אש"ל שהוצאו ביום 1.1.2011 ואילך. בפסק דין מיום 13.7.2011, קיבל ביהמ"ש העליון את העתירה והורה לשר האוצר לקבוע סכומים מירביים מעודכנים לצורך ניכוי הוצאות אש"ל לפי תקנה 2(3), ולהתיר לנישומים ניכוי של הוצאות אש"ל שהוצאו בתקופה שמיום 1.3.2009 ועד ליום 1.1.2011, מן ההכנסה החייבת. לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 1878/09 הגישה עו"ד ארז תביעה לביהמ"ש, בה טענה, כי נזק הממון הישיר שנגרם לה בגין הוצאות אשר שהוציאה בתקופה שבין 1.3.2009 ועד 31.12.2010 (להלן: "התקופה הרלבנטית"), מוערך בסך של 1,000 ש"ח. יחד עם התביעה האמורה הגישה עו"ד ארז בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. לאחר מכן, הוחלפה עו"ד ארז במבקש.
♦ לטענת המבקש, במשך כל השנים בהן לא עודכנו הסכומים המירביים, גבתה המשיבה מס שלא כדין והתעשרה על חשבון הנישומים שלא כדין. על כן, חייבת היא בהשבת הסכומים שגבתה.
♦ לטענת המשיבה, המבקש לא הוכיח שהוא עומד בתנאי תקנה 2(3), ועל כן, אין הוא זכאי להשבה של הסכום המוערך על ידו כהוצאות אש"ל. כן טוענת המשיבה, כי מבלי לגרוע מטענותיה, היה על המבקש לתבוע את סכום המס שלכאורה נגבה ביתר כתוצאה מאי ניכוי הוצאות אש"ל ולא את מלוא הוצאות האש"ל. לעניין זה מוסיפה המשיבה וטוענת, כי חישוב המס שלכאורה שולם ביתר ע"י כל אחד מחברי הקבוצה, אם וככל שקיימת הקבוצה נטענת, משתנה מנישום לנישום לאור מדרגות המס, נקודות זיכוי, זיכויים ופטורים.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב – כב' הש' מגן אלטוביה:
♦ שאלת חוקיות גביית המס ו/או נפקות אי עדכון הסכומים המרביים כבר הוכרעה בבג"צ 1878/09, ובמסגרת התובענה הייצוגית יידרש בית המשפט רק לשאלת גובה המס ביתר שיש להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה הנטענת. משכך נראה, כי התובענה כאן אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ולא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(1) לחוק תובענות ייצוגיות. לכל נישום, נסיבות אישיות ועסקיות המיוחדות לו, על פי הן, נגזרת ההכנסה החייבת שלו ונקבע שיעור המס בו יחויב. לפיכך, וכדי להבטיח החזר מס הוגן לנישומים אשר היו להם הוצאות אש"ל נדרש יהיה לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל נישום. שר האוצר עדכן את הסכומים המירביים ביום 11.10.2011, ומאותו היום יכול היה כל נישום לדווח על הוצאות האש"ל שהיו לו בשנות המס 2010 אם וככל שעד לאותו היום לא הגיש דוח לשנת המס האמורה. בנוסף, עולה, כי כל נישום העומד בתנאי תקנה 2(3), יכול להגיש בקשה לתיקון דוחות המס לשנים 2009 ו–2010 ולבקש להתיר בניכוי את הסכומים המירביים המעודכנים מהוצאות האש"ל שהיו לו.
♦ בעדכון הסכומים המירביים נקבעו סכומים שיוכרו כהוצאות אש"ל במקרה שלא הוגשו קבלות על ידי הנישום. ממילא אין באי שמירת קבלות להוכחת היקף הוצאות האש"ל כדי לפגוע בנישומים שיבקשו לתקן את דוחות המס שהגישו, מקום שהם עומדים בתנאי תקנה 2(3) והיו להם הוצאות אש"ל בתקופה הרלבנטית. לפיכך, נראה, כי אם וככל שיש בהליך השומתי פגיעה במי מהנישומים מדובר בפגיעה קטנה מאוד וזניחה. במיוחד כך בהתחשב בתקופה המוגבלת לגביה ניתן להגיש הוצאות אש"ל (1.3.2009 – 31.12.2010).
♦ טענת המבקש, לפיה כיום אינו יכול להציג אסמכתאות בדבר נסיעות שביצע לפני כשלוש שנים אינה מקובלת על ביהמ"ש. סביר להניח שרוב מוחלט של הנישומים הרלבנטיים מנהלים את עסקיהם בעזרת מחשב, יומנים אלקטרוניים ו/או יומנים ידניים, ולא יקשה עליהם לברר ולמצוא את הימים בהם יצאו לפגישת עסקים הכרוכה בנסיעה ובהוצאות אש"ל העומדות בתנאי תקנה 2(3). לפיכך, די בהוכחת הנסיעות כדי שניתן יהיה להכיר בהוצאות אש"ל שהיו לנישומים בתקופה הרלבנטית. במצב דברים זה, נראה, כי ניהול תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקות.
♦ לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 1878/09 בוטלה תקנה 2(3),וככל שמדובר במבט לעתיד, לא מתקיימת לנישומים עילת תביעה בקשר עם הוצאות אש"ל שהיו להם. לכך יש להוסיף, כי שר האוצר עדכן את הסכומים המירביים, ובכך פעלה המשיבה לאפשר ניכוי של הוצאות אש"ל בתקופה הרלבנטית בכפוף לתנאים הקבועים בתקנה 2(3). נסיבות אלה מצביעות על כך שהמשיבה חדלה מגביית המס ביתר שבשלה הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ועל כן, ובהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר את תביעת המבקש כתובענה ייצוגית.
תוצאה:
♦ הבקשה לתביעה ייצוגית נדחתה. על המבקש הוטלו הוצאות בסך 43,000 ש"ח (!)
ניתן ביום: 2.2.2014
ב"כ המבקש: עו"ד דורון לוי, רחלי גוז-לביא, זיו שרון ומיכל סולומונוביץ
ב"כ המשיבה: עו"ד אורית וינשטיין, פרק' מחוז ת"א (אזרחי)
