♦ הפעם נציג בפני הקוראים דברים מתוך רשימה שפרסמנו ביום 10.4.2008 בעיתון "גלובס", בה מנינו כמה מכשלות מס אליהן חשוף הנישום הישראלי, ואלו הן:
(*) מדינת ישראל, ללא עוררין, הינה אלופת העולם בתחום ניכוי המס במקור. בדרך זו גובה המדינה מתושביה סכומים נכבדים, לצורך ושלא לצורך, ואחוז בלתי מבוטל מהכספים הללו לא מוחזר לנישומים.
(*) בדרך כלל, מי ששילם מס ביתר נאלץ לפנות למומחה מס, ולהגיש דוחות שנתיים על הכנסותיו, לפני שיזכה לקבל את כספו בחזרה.
(*) חוקי המס משופעים בהוראות "אנטי-תכנוניות", לרבות סנקציות אוטומטיות שונות. הוראות אלו, לא אחת, גורמות להטלת מס שרירותית ובלתי מוצדקת.
(*) עוסק מנוע מניכוי מס תשומות, בין היתר, אם מדובר בדירה המשמשת אותו בעת ובעונה אחת לעסקו וגם לצרכי מגורים.
(*) עוסק מנוע מניכוי מס תשומות, בדרך כלל, בשל רכישתו (או יבואו) של רכב "פרטי" (כולל רכב מסחרי אחוד ורכב מסחרי בלתי אחוד,
שמשקלם הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג), גם אם השימוש ברכב כולו עסקי למהדרין.
(*) נישום שהשכיל להפיק רווחים בעסקת אקראי שטיבה מסחרי חייב בתשלום מס מלא, אך חברו שהפסיד בעסקה שכזו רשאי לקזז את הפסדיו, לכל היותר, כנגד הכנסה מאותו מקור בלבד.
(*) אין קיזוז הפסדים "אחורנית" ואין החזר מס הכנסה "שלילי" (בשל שווי המס הגלום בהפסד). כתוצאה מכך, המדינה הינה היורשת (בפועל) של בעלי ההפסדים הבלתי מנוצלים, שהלכו לעולמם.
(*) לפקיד השומה (וכן למנהל מס ערך מוסף ולמנהל מסוי מקרקעין) הוקנתה הרשות לתקוף כל תכנון מס, חוקי ככל שיהיה, אם היה סבור כי מדובר בהפחתת מס "בלתי נאותה" (מונח סובייקטיבי ועמום במיוחד, כשלעצמו).
(*) בהתנגשות אפשרית שבין "שומת אמת" לבין "תקנת הציבור", גוברת (בדרך כלל) ידה של האחרונה.
עד כאן תמצית הדברים שנכללו ברשימתנו מיום 10.4.2008, ואנו מתרשמים כי התופעה תופחת ומתעצמת, עוד ועוד.
♦ בין היתר, נוסיף לרשימת המכשלות גם את אלו:
1. על פי הנורמות המשפטיות/פרוצדוראליות דהיום, הנישום - שהוא המערער, או העורר, בהליכים המתנהלים בבתי המשפט בתיקי המס - נחשב כמי שמוציא מחברו, ועליו מוטלים, בדרך כלל, נטלי השכנוע והראיה.
2. בדרך כלל, מאפשר בית המשפט למשיב (הלא הוא פקיד השומה, מנהל משרד מיסוי המקרקעין, או מנהל משרד מס ערך מוסף) להעלות בפניו (כמעט) כל טיעון, ולהציג ראיות וחוות דעת מקצועיות כראות עיניו, והכל בשם העקרון הקדוש של "מס אמת" (אפרים קישון מחייך בוודאי במרומים, כל אימת שנעשה שימוש במליצה הזאת).
♦ לעומת זאת, מציב בית המשפט, לא אחת, מחסומים משפטיים ופרוצדוראליים בפני הנישום (הלא הוא המערער, או העורר) בבואו להציג טיעונים, ראיות וחוות דעת, שלא הוצגו בפני המשיב בשלב ההשגה.
3. נישום שהוצאה לו שומה סופית, וחיוב המס הנגזר ממנה עולה בשיעור ניכר על חבות המס על פי דיווחיו, חשוף להטלת קנס גרעון אימתני, אלא אם כן הצליח לשכנע כי לא "התרשל" בדיווחיו. שום קנס לא מוטל על המדינה, אם בסופו של יום מבטל בית המשפט את השומה המופרכת שהוצאה לנישום, אף אם מדובר במקרים קיצוניים.
♦ עינינו הרואות, כיצד נדחק בהתמדה הנישום הישראלי לעמדת נחיתות מובהקת, בבואו להתמודד עם רשות המסים בישראל, ולא אחת נגזר עליו לכלות את הונו ואת אונו רק בשל כך.
