♦ תשלום כופר כסף בעבירות מס הינו אפשרות הניתנת לחשוד בעבירות מס כתחליף להעמדתו לדין במשפט פלילי, ובכך פוטר אותו מאחריות פלילית לביצוע העבירה, מעין פדיון העבירות בכסף.
♦ אחריות פלילית מוטלת על אדם בשל מעשה פלילי החובר למחשבה פלילית אשר בנסיבות מסוימות ותוצאה מוגדרת, נחשבים לעבירה פלילית בעיני החברה ומוגדרים כך בדין הפלילי, במקרה שלנו: בדיני המס. ואולם, בכל שיטת משפט קיימים סייגים לאחריות פלילית שהמכנה המשותף להם הוא, שלמרות שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, קיים פטור מהרשעה בדין מחמת נסיבות / הצדקות / ערכים שהחברה רואה כחשובים יותר.
♦ יודגש, כי תשלום הכופר אינו פוטר ואינו בא במקום תשלום המס במלואו לרשות המיסים.
הסמכות להמיר חשד / אשמה לכאורה בכופר כסף מעוגנת בחוקי המס השונים:
♦ סעיף 221 לפקודת מס הכנסה, התשכ"א- 1961 קובע, נציב המס רשאי בהסכמת עבריין המס, לקבל כופר כסף בסכום העשוי להגיע עד פי שניים מהקנס המרבי שביהמ"ש מוסמך לגזור.
♦ סעיף 121 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו- 1975 קובע, מנהל המכס והמע"מ רשאי להמיר עבירה בכופר כסף שסכומו לא יעלה על סכום הקנס המירבי לאותה עבירה. המנהל רשאי לעשות זאת על פי שיקול דעתו הבלעדי טרם הגשת כתב אישום. יובהר, מנהל המכס והמע"מ רשאי להחליט על כופר גם לאחר הגשת כתב אישום, אך בשלב שכזה הוא צריך לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה.
♦ סעיף 101 לחוק מיסוי מקרקעין קובע, כי אם נוכח המנהל כי אדם עבר על הוראה מהוראות חוק זה, רשאי הוא, בהסכמתו של האדם, לקחת מידו כופר-כסף, שלא יעלה על הקנס הגבוה ביותר שמותר להטילו בשל אותה עבירה.
♦ סעיף 231 לפקודת המכס, מסמיך את מנהל המכס וכל פקיד מכס אחר שהממשלה הסמיכה אותו לכך בצו, להמיר חשד לעבירה או עבירה לפי פקודת המכס בכופר כסף, בסכום שלא יעלה על עונש הממון המקסימאלי שעשוי אותו אדם להתחייב בשל העבירה.
♦ סעיף 25 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 מסמיך את המנהל להמיר עבירה או חשד לעבירה לפי סעיף 22 לחוק, בכופר כסף בסכום שלא יעלה על הקנס הגבוה ביותר שניתן להטיל בשל אותה עבירה.
♦ סעיף 29 לחוק הבלו על הדלק, קובע, שוכנע המנהל כי אדם עבר עבירה, רשאי הוא בהסכמתו של אותו אדם, לקחת מידו כופר כסף שלא יפחת מפי-שניים מהבלו החל על הדלק שבו נעברה העבירה ושלא יעלה על הקנס הגבוה ביותר שמותר להטיל בשל אותה עבירה; הוגשה תובענה פלילית, אין לקבל כופר כל עוד לא ציווה היועץ המשפטי לממשלה על הפסקת ההליכים.
בקשת הכופר
♦ בקשה לתשלום כופר מוגשת על ידי החשוד ליחידה החוקרת אשר מביעה את עמדתה ("המלצתה") ומעבירה אותה לוועדת הכופר המוסמכת. בקשה לתשלום כופר ניתן להגיש החל משלב החקירות, עובר לשלב שבו התיק מועבר לפרקליטות לצורך בחינה והגשת כתב אישום וכלה בשלב שלאחר הגשת כתב אישום.
♦ יובהר, לכל שלב בהגשת הבקשה לתשלום כופר יש השלכות על המשך ההליך. יש הסבורים שהגשת בקשה לתשלום כופר כבר בשלב החקירות מהווה "ראשית הודאה", מה גם שלעיתים הבקשה עלולה להידחות בשל סיבה טכנית כזו או אחרת כגון טרם הסתיימה חקירה. כל מקרה צריך להיבחן לגופו של עניין, בנסיבותיו ולאחר התייעצות עם עורך דין המתמחה בדיני המס.
הדבר טרם הוכרע סופית בפסיקה, אך לבקשת כופר יש גם משמעות במסגרת ההליך האזרחי, שכן יש הסוברים כי הוא מהווה הודאה לצורך ההליך האזרחי.
סמכויות ועדת הכופר
♦ לאחר קבלת המלצת היחידה החוקרת, מועברת הבקשה לועדת הכופר של רשות המיסים, וזו מוסמכת להחליט בה. הועדה שוקלת את חומרת העבירה, רקע קודם של הנישום עם רשויות המס- האם הוגשה בקשה לתשלום כופר בעבר והאם שולם כופר בעבר, מצב אישי ומשפחתי של החשוד, מצב בריאותי ונפשי, תלות של מי מבני המשפחה בחשוד, האינטרס הציבורי, הצורך בהרתעה, זאת לצד שיקולים אחרים כגון: צמצום עלויות ומשאבים בטיפול בעבירות מס, הקלה על העומס בבתי המשפט וכיוב'. החליטה ועדת הכופר להטיל כופר מס, תקבע היא את סכום הכופר אותו יש לשלם.
סכום הכופר אינו קבוע והועדה בוחנת כל מקרה לגופו, אך קיימת גישה לפיה תשלום הכופר עומד על כ-25% מסכום המס שלא שולם. יובהר, סכום הכופר עלול להיות גבוה מהסכום שיוטל בסופו של דבר על ידי ביהמ"ש, אולם, משלם הכופר חוסך מעצמו טרחה, אי נעימות, הוצאות כספיות, מתח וחרדה נפשית, הכרוכים בניהול משפט פלילי.
פרסום
♦ לסיכום יצויין, כי הליך הכופר והמרת העבירה בתשלום הוא לעתים הליך מבורך, ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו בסגרת שיקולי עלות-תועלת. לאור השלכותיו האפשריות, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי מומלץ לפנות לרשות המיסים בהליך זה בליווי עורכי דין המתמחים בדיני המס (פלילי ואזרחי) ותוך בחינת ההשלכות על ההליכים השונים וגופים נוספים (כגון: ביטוח לאומי, הרשות לאיסור הלבנת הון ועוד).
