♦ כידוע, מזה תקופה ארוכה יש בכוונת הרשויות להכניס את עבירות המס החמורות לתוך חוק איסור הלבנת הון. ככל שעולה הרצון ל"מלחמה בהון השחור", הולך ומתקרב, לצערנו, הסיכוי שהתיקון יעבור.
♦ בעקבות שני המאמרים התקבלו במשרד הח"מ פניות ושאלות רבות בנושא.
חלק גדול מהשאלות מתרכזות בכך ש"איך אתה כותב שאין התיישנות? הרי זה לא הגיוני ולא חוקתי שאין התיישנות בחוק" ; "האם אתה אומר שאחרי שהחוק יעבור (חס וחלילה) כוונתך היא שכספים שהושגו בעבירות מס לנצח יהיו "רכוש אסור" ולא ניתן יהיה להשתמש בהם?" וכיוב'.
אנצל במה מקצועית זאת כדי להסביר את הנושא:
♦ ראשית, רקע כללי לחוק איסור הלבנת הון-
איסור הלבנת הון הינה ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה – בעבירות המכונות "עבירות מקור" (כגון: סחר בסמים, סחיטה, ניהול וארגון הימורים בלתי חוקיים, מעילות וגניבות, שוחד, סחר בלתי חוקי בנשק, קבלת דבר במרמה וכיוב'), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי וכיוב'.
החוק מגדיר רשימה סגורה של "עבירות מקור", וכל רכוש שמקורו, על פי החשד, באחת מעבירות המקור, מכונה "רכוש אסור".
♦ "עבירות המקור" הינן עבירות חמורות ביותר והן נבחרו על ידי המחוקק בקפידה כ"רשימה סגורה" בעת חקיקת החוק, שכן החוק הינו דורסני ודרקוני מאד, ונותן לרשויות כלים עוצמתיים במיוחד כדי להילחם בעוברים עליו, לפיכך מוצדק היה להשתמש בכלים אלה רק על עבירות ש"מצדיקות" זאת. כך, למשל, אחד הכלים הוא ענישה מחמירה של עשר שנות מאסר על עבירת הלבנת הון ובנוסף כלי ה"חילוט" וה"חילוט הזמני"- שנועד "להוציא את בלעו של עבריין מפיו".
לגבי עבירות המס – בעת החקיקה המקורית של החוק, הוחלט במפורש ע"י המחוקק שלא להכלילן במסגרת עבירות המקור, אלא שכעת, ברוח התקופה של המלחמה בהון השחור והעליהום החברתי, נוצרה פירצה דרכה מנסות הרשויות שוב להכניס את עבירות המס החמורות במסגרת רשימת "עבירות המקור".
מדוע נטען כי על חוק איסור הלבנת הון לכאורה אין התיישנות?
♦ ראשית אציין, כי איננו מסכימים לאמירה זו ועד כה עדיין לא היה מקרה שבו נבחן הדבר מבחינה משפטית טהורה, אלא שמקור הטענה הוא בסעיף 34 לחוק איסור הלבנת הון, המדבר בעד עצמו: "הוראות סעיפים 3 ו-4 יחולו גם על רכוש שמקורו בעבירה כהגדרתה בסעיף 2, שנעברה לפני תחילתו של חוק זה".
יובהר, כי סעיפים 3 ו- 4 לחוק הם הסעיפים הקובעים ומגדירים את העבירות על חוק איסור הלבנת הון (עבירות "ההלבנה") ואילו סעיף 2 הוא הסעיף המגדיר את "עבירות המקור".
♦ אם כך, לכאורה לפי לשונו הברורה של החוק- עבירת הלבנת ההון יכולה לחול גם על רכוש שמקורו בעבירת מקור שנעברה לפני שנת 2000. ותארו לכם שעבירות מס תתווספנה לרשימת עבירות המקור?!
♦ אם לא די בכך, הרי שסעיף 2(ב) לחוק קובע, כי יראו כעבירת מקור גם עבירה "שנעברה במדינה אחרת ובלבד שהיא מהווה עבירה גם לפי דיני אותה מדינה", דבר שברוח התקופה נוח לרשות המסים, כאשר מדובר בכספים שנמצאים מחוץ לגבולות ישראל.
♦ ואם גם זה אינו מספיק, הרי שבית המשפט העליון קבע בפרשת השוחד בחברת החשמל, הידוע גם כעניינם של
אשר כהן וריטבליט (ע"פ 7666/08), כי כלל אין צורך להעמיד אדם לדין בעבירות המקור, כדי להעמידו לדין בגין עבירות על חוק איסור הלבנת הון.
באותו ענין קבע בית המשפט העליון (והדברים מובאים כלשונם מפסק הדין), כי לענין "עבירת המקור": "יש להוכיחה מעבר לספק סביר, אך לאו דווקא באמצעות העמדת העבריין החשוד בה לדין. דברים אלה אף הם אין בהם רבותא; אי אפשר להטיל על העגלה הפלילית, עם שטעונה היא הוכחה מעבר לספק סביר, מטען שיסכל את תכליתה...".
מכך מנסה התביעה ללמוד, ושוב איננו שותפים למסקנה זו, כי גם אם לא ניתן להעמיד אדם לדין בגין עבירת המקור, למשל בגלל התיישנות, הרי שכן ניתן להעמידו לדין בגין עבירות על חוק איסור הלבנת הון.
המשמעות היא שלעמדת התביעה, "רכוש אסור" אמור להישאר לנצח "רכוש אסור" וכל פעולה בו עשויה "להחיות" מחדש את חוק איסור הלבנת הון.
♦ והרי הדבר מנוגד לכלל, שאין להעמיד לדין אדם בשל עבירה בחלוף זמן רב מיום ביצוע העבירה בהתחשב בסוג העבירה, לפי סעיף 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982. והרי לא אחת נקבע, גם על ידי בית המשפט העליון כי:
"במשפט הישראלי, מתאפיינים הסדרי ההתיישנות בפלילים במידה רבה של נוקשות" וכי:
"מועד התיישנות העבירה הוא חד כתער. יום לפני תקופת ההתיישנות הנאשם אחראי בפלילים; יום לאחריה – הוא פטור מפלילים" (ע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר בתי המשפט).
♦ לעניות דעתי, בתי המשפט לא יכולים לאשר העמדה לדין פלילי על עבירות שהתיישנו, מה גם שהדבר עלול בנסיבות מסויימות (לאור הגישה הרואה בחילוט רכוש כ"עונש"), לגרום ל"סיכון כפול" בשל עבירות אלה ו/או בגין "הרכוש" שנוצר כתוצאה מהן. אנו תקווה, כי בבחינה ישירה של מבחן ההתיישנות, בתי המשפט לא יתנו לכך יד.
