♦ עניין בערעור על החלטת פקיד שומה חדרה (להלן: "המשיב") שדחה את השגת הזוג בן נתן (להלן: "המערערים") וקבע, כי הכנסותיה של המערערת מעבודתה כשכירה, לא ייהנו מפטור הניתן להכנסותיו של נכה על פי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), וזאת אף על פי שהכנסות אלה חושבו בחישוב מאוחד עם הכנסותיו של המערער הסובל מנכות.
במוקד הדיון ניצבה השאלה: האם מקום שבו נערך חישוב מאוחד להכנסות בני זוג, והכנסתה של האישה נזקפת להכנסותיו של בן הזוג הנכה, עומד לבני הזוג הפטור הקבוע להכנסה פסיבית של נכה על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה?
♦ המערערים הם בני זוג הנשואים זה לזו. המערער הינו נכה הזכאי לפטור ממס על הכנסותיו לפי סעיף 9(5) לפקודה. המערער עובד כעצמאי וכן זכאי לתגמולים ממשרד הביטחון. המערערת, בת זוגו של המערער, משתכרת מיגיעה אישית כשכירה. המערער נקבע כבן הזוג הרשום בהתאם לסעיף 64ב לפקודה, כך שהכנסותיהם של המערערים מחושבות על פי סעיף 65 לפקודה בחישוב מאוחד, כלומר, כל הכנסות בני הזוג מחויבות על שמו של המערער.
♦ בדו"חות על הכנסות שהגישו המערערים לשנות המס 2009-2008, ביקשו המערערים לראות במערער הנכה כבן הזוג הרשום. כן ביקשו להכיר בדרישתם לפטור על מלוא הכנסותיהם מיגיעה אישית על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה, ולחלופין, עתרו לקבוע כי הכנסותיה של המערערת יצורפו להכנסות המערער ויינתן להן פטור על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה, כלומר פטור על הכנסות פסיביות, בשלב מסוים, מיקדו המערערים טענותיהם אך ורק בפטור על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה. המשיב מצדו הסכים כי המערער יהיה בן הזוג הרשום, אולם טען, כי שינוי זהותו של בן הזוג הרשום אינו משנה לעניין מתן הפטור.
♦ לגישת המערערים, רישומו של המערער כבן הזוג הרשום וייחוס הכנסותיה של המערערת אליו, מחייב כי הכנסות המערערת יוגדרו כהכנסות פסיביות של המערער ויזכו לפטור המוענק לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה. מאחר ובעקבות פסק הדין הקודם לא ניתן לראות בהכנסת האישה כהכנסה מיגיעה אישית של המערער, הרי שיש לסווגה, כך לגישת המערערים, כהכנסה פסיבית של המערער ולהעניק למערערים פטור על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה. המערערים מדגישים כי זכותו של נישום לבחור במסלול המס המיטבי עבורו, ועל כן יש לכבד את בחירתם של המערערים לראות במערער כבן הזוג הרשום ולייחס לו את מלוא ההכנסות המשותפות.
המערערים הפנו את בית המשפט לפסק הדין הקודם, שממנו ניתן להבין, כך לגישתם, כי בית המשפט קבע כי מקום שבו לא ניתן לנכה לנצל את הפטור על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה, יש לאפשר לו ליהנות מהפטור להכנסות פסיביות לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה.
♦ לגישת המשיב, הפטור המוענק להכנסותיו של נכה, בין על פי סעיף 9(5)(א) ובין על פי סעיף 9(5)(ב), הינו פטור להכנסותיו האישיות של הנכה בלבד. ייחוס הכנסות בן הזוג להכנסתו של הנכה נועד רק לצרכי חישוב המס לפי סעיף 65 לפקודה ואין בו משום קביעה שהכנסות בן הזוג הינן הכנסותיו של הנכה. עוד נטען כי הענקת פטור להכנסותיו של בן זוגו של הנכה, מנוגדת לתכלית הוראת הפטור ויש בה משום פגיעה בעקרון השוויון בין הנישומים.
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בפני כב' השופט רון סוקול:
♦ בדחותו את הערעור הדגיש ביהמ"ש, כי סעיף 9(5) לפקודה כולל שתי חלופות להענקת פטור לנכה – סעיף 9(5)(א) מעניק לנכה פטור על הכנסות מיגיעה אישית, בעוד שסעיף 9(5)(ב) מעניק לנכה פטור על הכנסות פסיביות. ביהמ"ש ציין, שתכלית הוראת סעיף 9(5) הנה סוציאלית ונועדה לעודד נכים להשתלב בקהילה ולצאת לעבודה. תכלית ההוראה אינה נועדה אך לתמרץ נכים להשתכר מיגיעה אישית, שכן המטרה הסוציאלית תושג כל אימת שלנכה הכנסות אחרות היכולות לסייע לו לשקם את חייו.
♦ ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה שאין בהוראת סעיף 65 לפקודה כדי ליצור פיקציה בכל הנוגע לייחוס הכנסות בן הזוג כהכנסות מיגיעה אישית. לשיטתו ההוראה נועדה רק לקבוע דרך חישוב של ההכנסה המאוחדת.
זאת ועוד, תכלית הוראת סעיף 9(5) כולו, הן לעניין הפטור להכנסות מיגיעה אישית והן לעניין הפטור להכנסות פסיביות, הנה להקל ולסייע לנכים. אין כוונה לתמרץ או להקל על מי שאינו נכה. בית המשפט הדגיש שקבלת עמדת המערערים פוגעת בתכלית ההוראה, מעקרת את המטרה לתמרץ את הנכה להגדיל את הכנסותיו ותעודד אותו שלא להתפרנס אלא ליהנות מפטורים להכנסות בן זוגו.
♦ ביהמ"ש ציין שגם לשון הוראת סעיף 9(5) לפקודה איננה מתיישבת עם עמדת המערערים שכן מדובר בפטור אישי – הפטור לפי סעיף 9(5)(ב) ניתן ל"הכנסותיו שלא מיגיעה אישית" של הנכה.
אשר על כן קבע ביהמ"ש, כי הכנסת בן הזוג אינה הכנסתו של הנכה, כי אם רק הכנסה מיוחסת לצורך חישוב המס.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום:29.06.2014
ב"כ המערערים: משרד עו"ד ג'ק בלנגה איתני ושות'
ב"כ המשיב: עו"ד דנה גורדון ונדרוב, פרק' מחוז חיפה
