♦ בהחלטה מנומקת, שניתנה ביום 21.5.2013 בבית המשפט המחוזי מרכז - לוד על ידי השופט ד"ר אחיקם סטולר (יוסף ברנע נגד פקיד שומה כפר סבא), קבע בית המשפט כי ככלל נוטה הפסיקה לראות בויתורו של אדם על זכות הקנויה לו, בעבור תשלום, כאילו הייתה זו מכירה של נכס הוני.
על כן, אם יש לאדם יכולת פוטנציאלית להתחרות בעסק קיים, ויש לבעל העסק חשש של ממש, שאם אותו אדם יממש את אותה יכולת צפויה פגיעה ברווחי העסק - אזי יש לראות בתקבולים של אותו אדם מבעל העסק, עבור ויתור על זכות התחרות, כתקבולים ממכירת נכס הון.
החלטה זו "אומצה", במידה רבה, על ידי השופט רון סוקול בבית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע, ביום 7.8.2013 (
מאיר אבידן נגד פקיד השומה חיפה), כי כאשר מתקיימים התנאים הנחוצים (וההתחייבות להימנע מתחרות משקפת את אומד דעתם של הצדדים) אזי מדובר בתקבול הוני לצרכי מס בידי המקבל, אפילו אם המשלם (המעביד) ניכה מהתשלום מס במקור, כחלק מהכנסת העבודה של המקבל.
רשות המסים בישראל הגיעה, כנראה, למסקנה כי עליה לחסום את הפרצה (למרות שהקריטריונים שנקבעו, כדי שהפיצוי יסווג כהוני, אינם טריוויאליים), ובמסגרת פרק המסים בתזכיר החוק של התכנית הכלכלית לשנת הכספים 2015 (הידוע כ"חוק ההסדרים"), שהופץ לאחרונה, מוצע - בין היתר - לתקן את פקודת מס הכנסה כך, שבמסגרת סיום יחסי עובד-מעביד, או במסגרת הפסקת מתן שירותים, יסווגו בכל מקרה מענקים או סכומים שהתקבלו, לרבות בגין אי תחרות, כהכנסת עבודה או כהכנסה ממשלח יד, לפי העניין.
במהלך משלים הוצע גם לקבוע, כי במכירת מניותיו של "בעל שליטה" יסווגו כל תקבוליו של אותו בעל שליטה, יהא כינויים אשר יהא, כתמורה בעד המניות, ובמקביל לא תותר הוצאות בידי הרוכש, אלא במכירת המניות (בעתיד).
בדרך זו, מנסה רשות המסים בישראל (ולא בפעם הראשונה), לנקוט במהלך של ענישה סביבתית, ובוחרת במודע להכביד על כל אוכלוסיית הנישומים, כדי למנוע (לכאורה) תכנוני מס יצירתיים, במקרים מסוימים.
מהלכים גורפים שכאלה, נתקלים מטבע הדברים בהתנגדות מקצועית מוצדקת, מה גם שאם יאושר התיקון המוצע אזי תבוטל, במידה ובה, האפשרות לדווח לצרכי מס על רווח הון ממכירת מוניטין עסקיים.
לטעמנו, ההצעה (כפי שנכללה בתזכיר החוק) הינה בלתי מידתית ותביא לפגיעה מיותרת בזכויות הנישומים, ויש לקחת כי נציגי הגופים המקצועיים (לשכת רו"ח בישראל, לשנת עו"ד בישראל, לשכת יועצי המס בישראל) יצליחו לסכלה.
♦ נוסיף ונציין, כי אם תתקבל הצעת התיקון, כפי שהיא, אזי יהיו נישומים שיוכלו להפיק ממנה דווקא הקלות מס, במקרים מסוימים.
בין היתר, פרדוקס כזה יתאפשר כאשר חברה מועדפת, שעל הכנסתה המועדפת חלים שיעורי מס מועדפים של 9% (או 16%), מתוקפו של החוק לעידוד השקעות הון, תבצע רכישה עצמית של מניות, בתום לב, מבעל שליטה, ותשלם לו גם סכומים נוספים.
במקרה כזה, נראה כי כל הסכומים שיקבל בעל השליטה יסווגו כתמורה בעד המניות בעוד שהחברה הרוכשת תצא נשכרת מכך שלא תוכל לנכות כל הוצאה לצרכי מס (שכן החיסכון הצפוי במס, במכירת המניות בעתיד, הינו משמעותי יותר מאי ניכוי ההוצאה מההכנסה המועדפת).
במקרים אחרים, יחידים שזכאים לפטור שנתי ממס, בשל נכות, ישמחו "להמיר" את התקבול ההוני בהכנסה מיגיעה אישית, שהפטור השנתי ממס בגינה גבוה במיוחד (עד 614,000 ש"ח, בשנת המס 2014).
סוגיות מס מורכבות יתעוררו, בוודאי, כאשר אחד מהצדדים להתקשרות הינו תושב חוץ (הכל בהנחה שהתיקון יתקבל). במקרים כאלה, יהיו הבדלים של ממש בין הדיווח לצרכי המס בישראל, לבין הדיווח לצרכי המס במדינה האחרת, שהרי כוחו של הסיווג השרירותי לתקבול ההוני יהיה יפה רק בישראל, לעניין הדין הפנימי.
בהקשר זה נזכיר, כי בדרך כלל נקבע באמנות המס השונות, שמדינה ישראל חתמה עליהן, כי על רווח ההון של תושב מדינה אחת, שהופק במדינה האחרת, יוטל המס רק במדינת התושבות.
לא נותר לנו אלא להביע תקווה, כי משרד האוצר ימשוך את התיקון המוצע מחוק ההסדרים (בין אם יעשה כן מרצונו ובין אם יעשה כן ביזמת חברי ועדת הכספים של הכנסת), כדי שלא תחול עליה נוספת במפלס מועקת המס, שבלאו הכי הגיע לרמה מדאיגה.
