♦ המערערת הייתה רווקה בשנות המס שבערעור (2004-2006), עבדה כשכירה בעיריית עכו בתקופה שבין יולי 2004 ועד לשנת 2008. המערערת שכרה דירה בעיר עכו מ-4.04.04 ועד 30.06.06. לאחר המועד הנ"ל עברה להתגורר בחיפה והודיעה על כך למעסיקה. בשנות המס שבערעור הייתה המערערת בקשר זוגי. כאשר בן זוגה התגורר בכל התקופה בחיפה. לטענת המערערת לא ניהלה עם בן זוגה משק משותף. ביוני 2006 נישאה לבן זוגה.
♦ לטענת המערערת, בכל אחת משנות המס שבערעור התגוררה בדירה בעכו, וככל שחזרה להיות בקשר זוגי, נוכחותה בדירה בחיפה הייתה לביקורים בלבד, מבלי להעביר את מרכז חייה לחיפה. לעמדתה היא עונה להגדרת "תושב צפון".
עוד טוענת המערערת, כי גובה הטבת נמוך מסך עלות שכר הדירה, עלות הציוד שנקנה עבור הדירה בעכו, ולכן לא עומד למערערת אינטרס כלכלי בדרישתה את ההנחה במס.
♦ המשיב טוען, כי בשנות המס שבערעור, הגם שהמערערת שכרה דירה בעיר עכו, המשיכה למעשה בקשר זוגי, ומרכז חייה היה בדירה בחיפה או בקריות, או לפחות היה זה "מרכז חיים כפול".
טוען המשיב, כי מבחינת מידת השימוש בדירה בעכו לא הוצגו ראיות הנתמכות במסמכים שיעידו, כי המערערת שילמה למשכיר את חלקה במיסים העירוניים, ובהוצאות החשמל והמים של הדירה בעכו.
המשיב סבור עוד, כי יש לתת משקל אפסי לאישורים שהציגה המערערת, בדבר תושבות בעכו, והחתומים על ידי ראש העיר, וזאת בין היתר, בשל העובדה שעורכיהם לא הובאו להעיד בפני ביהמ"ש ונמנעה מהמשיב אפשרות לחקור אותם נגדית ולנסות להפריך טענותיהם.
♦ מתייחסת המערערת לטענתו החלופית של המשיב, בדבר מרכז חיים כפול, וקיומה של אופציה בידי המערערת לגור בחיפה. לעמדתה, טענה זו היא בגדר טענה עובדתית חלופית, הנוגדת את הוראות החוק, בהיות מטרתה פגיעה בזכויות היסוד של תושבי עכו ואחרים, הזכאים להנחה.
המערערת טוענת נגד "איכות" הראיות שהוצגו מטעם המשיב, כאשר אלה מתמקדות בתקופת זמן קצרה, לכן לעמדתה, מדובר משקל ראייתי פחות עד אפסי של התמונות שצורפו לנספחים.
עוד טוענת המערערת, כי המעקב שנערך אחריה לא יכול להעמיד כלים בידי המשיב כדי לקבוע אם מרכז חייה של המערערת אינו בעכו. המערערת עמדה עוד על הפגיעה בפרטיותה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה - כב' השופטת ס' נשיאה ש' וסרקרוג:
♦ ביהמ"ש דחה את טענת המערערת על הנחה עובדתי חלופית של המשיב - תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה גם בערעורי מס מאפשרת הסתמכות על עובדות נפרדות ושונות.
ביהמ"ש דחה את טענת המערערת על אי קיום תנאי סעיף 150א, כאשר בכל זאת נעשה מאמץ לבחון את הנתונים העובדתיים בהתייחס לכל אחת משנות המס, אין בפגם האמור כדי להביא לביטול הוצאת השומות בצו.
♦ ביהמ"ש קבע, כי מעמדה של רשות המס כרשות ציבורית למלא את תפקידה כנאמן הציבור, מה שמחייב אותה לאתר את היחס הנכון בין טובת הציבור לטובת הפרט. ביהמ"ש קבע, כי אין בדרך התנהלות החקירה ע"י המשיב או באמצעות החוקרים האחרים, כדי להצביע על חריגה מסמכות.
♦ ביהמ"ש קבע, כי על סמך הראיות והעדויות שהובאו יש לקבל את טענת המערערת, שבמהלך שנות המס הראשונות שבערעור - 2004 ו- 2005 - נפרדו בני הזוג, וכי גם במהלך תקופת החברות, קודם לפירוד, לא ניהלו משק בית משותף. בנוסף, עפ"י המצב המשפטי הקיים, אין להסיק, כי "מרכז חיים" של אדם בישוב מזכה, יחול רק באותם מקרים בהם גזר על עצמו אותו נישום "סגר סביבתי" הן מבחינת מקום הקניות והן מבחינת הבילויים, לרבות ביקורים מזדמנים. ולכן, העובדה שהמערערת השאירה לעצמה חשבון הבנק שלה שנפתח בסניף הבנק של אביה ושרופא המשפחה שלה שנשאר בקריות אין באלה בלבד, כדי לבסס טענה בדבר "מרכז חיים כפול".ביהמ"ש קבע כי אין זה הכרחי, כי רישום שמה של המערערת על תיבת הדואר בדירה בחיפה לצד שמו של בן הזוג מעיד על מגורים בפועל בכתובת זו.
♦ בית המשפט הגיע למסקנה, כי שונה המצב בהתייחס לתקופה שמיום 1/7/2005 ועד ל- 30/6/2006. בתקופה זו לא הוכחו מגורים רציפים בעיר עכו לתקופה של 12 חודשים נוספים.
♦ בתחילת מאי כבר הודיעה המערערת לבעלת הבית של הדירה המושכרת, כי היא עומדת להינשא, וכי לא תמשיך להתגורר בדירה לאחר תום תקופת השכירות. במקביל הודיעה המערערת למעבידה על המעבר לחיפה. ואולם ביהמ"ש קבע, כי המגורים בעכו, כבמרכז חיים יחיד, פסקו עוד קודם לכן, וזאת על סמך מעקב שנעשה אחרי המערערת.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 7.12.10
ב"כ המערערת: עו"ד רון גוברין
ב"כ המשיב: עו"ד יוסף דאוד, ס' לפרקליט מחוז חיפה (אזרחי)