♦ המבקשת טענה בבקשתה, כי התקיימו "טעמים מיוחדים" שהצדיקו הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 100 לחוק מס ערך מוסף לויתור על קנס וריבית. נטען בבקשה, כי החוב מורכב למעשה מקנסות וריביות, וכל סכום קרן המס שעמד במחלוקת שולם, אך הפעולה לא עודכנה אצל רשויות המע"מ. עוד נטען, כי המבקשת זכאית להכרה בתשומות, אשר הוגשו באיחור למשיבה בגין מחלה קשה של מנהל המבקשת (סרטן הלימפומה), וכי הובטח למנהל המבקשת, כי אם ישלם סכום של 39,000 ש"ח ימליץ נציג המשיבה לבטל כל חוב נוסף, וחרף האמור, לאחר התשלום שבוצע במאמץ רב, נדרשו סכומים נוספים.
♦ ב"כ המשיבה טוען, כי המבקשת לא הציגה עילת תביעה ראויה, וכי הכלל הוא שאין בהגשת ערעור או השגה כדי לדחות או לעכב את מועד תשלומי המס והקנס. ב"כ המשיבה הפנה להלכה, כי אין לעכב ביצוע במצב זה, הנסמך על העובדה שמול המבקשת עומדת רשות מרשויות המדינה, המבטלת חשש שלא ניתן יהיה להשיב מצב לקדמותו אם וכאשר תזכה בערעורה. עוד נטען, כי המשיבה התחשבה בנסיבות האישיות של המבקשת, עת הסכימה לפרוש את תשלומי המס בעניינה ל-12 תשלומים, תוך הקפאת חלק החוב המתייחס לקנסות פיגורים וריביות, והמבקשת לא עמדה בהסדר. ב"כ המשיבה הוסיף, כי החלטת המשיבה בעניין אי-ההכרה בתשומות המבקשת סבירה, וכי טענות המבקשת לעניין הנזק שייגרם לה אם לא יינתן הצו הזמני נטענו באופן סתמי וכללי (ללא תמיכה כלשהי), ולא היה בהם כדי לשכנע.
ביהמ"ש המחוזי בי"ם – בפני כב' השופטת מ. מזרחי:
♦ ביהמ"ש ציין, כי הבקשה נתמכה אך ורק במסמכים רפואיים. ביהמ"ש החליט להיענות לבקשה הזמנית. ביהמ"ש הוסיף, כי גם המשיבה ראתה לנכון לבוא לקראת המבקשת, כאשר לשיטתה העמידה לרשותה הסדר מקל של 12 תשלומים, במקביל להקפאת גביית הקנסות. מתצהיר המשיבה עולה, כי המבקשת הצליחה לשלם 32,432 ש"ח בלבד. התצהיר האמור אינו סותר מפורשתו את טענות המבקשת לפיהן הובטח לה כי יתרת החוב לא תידרש יותר לאחר אותו תשלום.
ביהמ"ש לא ביטל את הסיכוי של ההליך העיקרי, אך מחשש לפגיעה אנושה במבקשת ומתוך הנחה שמדובר בעיקרו של דבר בתשלום קנס, ביהמ"ש הורה על עיכוב גביה כמבוקש.
התוצאה:
♦ הגביה עוכבה.
ניתן ביום 24.11.10.
ב"כ המערערת: עוה"ד דוד בנג'י
ב"כ המשיבה: עו"ד רנאד עיד פר' י-ם (אזרחי)