♦ חברת מ.ת.מ. פיינסט בע"מ ("החברה") הוקמה בשנת 2007 וניסתה לעסוק בשלושה ענפים שונים : תיווך בעסקאות נדל"ן; ייבוא פרטי של כלי רכב ומסחר ביהלומים. החברה נישומה לשנת 2007 והתגלעה מחלוקת בינה לבין המשיב באשר לניכוי הוצאות שונות אשר לטענת החברה הוצאו בייצור ההכנסה. השגת החברה נדחתה ברובה ועל החלטת המשיב בהשגה לא הוגש ערעור על ידי החברה.
♦ המשיב לא הסתפק בהוצאת הצו כלפי החברה והוצאו שומות לפי מיטב השפיטה וצווים גם ליחידים שעמדו מאחורי החברה שהם אב (מר מאיר סאיג) ובן (מר תומר רופא) ("מאיר" ו"תומר").
♦ טענות המשיב כלפי מאיר ותומר הן חלופיות: לגבי מאיר נטען כי כל ההכנסות אשר הופקו לכאורה על ידי החברה שייכות לו (טענה שכונתה "הסבת הכנסה") ואילו לגבי כל אחד מהשניים נטען (באופן חלופי), כי גם אם ההכנסות הופקו על ידי החברה, אזי רווחי החברה חולקו לידיהם כדיבידנד והם חייבים במס במישור האישי בשל כך. בעל המניות הרשום בחברה הוא תומר, אך תומר טוען כי החזיק את המניות כנאמן עבור מאיר (אביו) ועבור אדם אחר בשם מרק שהיה שותפו של מאיר.
♦ פעולות השומה אשר ננקטו על ידי המשיב בעניין זה לא הצטיינו בקוהרנטיות יתרה ונוצר בפני ביהמ"ש רושם מסוים של "ירייה בכל הכיוונים". ייתכן והדבר נבע (כפי שטוען המשיב) מהעדר שיתוף פעולה מספיק מצד הנישומים השונים בשלבי השומה וכן מהעדר מסמכים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, כתוצאה מהעלאת שלל הטענות נוצר קושי לביהמ"ש לדון בעניין באופן מובנה ומסודר.
♦ ביהמ"ש קבע, כי הסדר הלוגי הנכון לדיון בסוגיות השונות הוא כדלקמן: א) האם הפעילות העסקית נוהלה בידי החברה עצמה והאם כתוצאה מכך ההכנסה שהופקה שייכת בראש ובראשונה לחברה (ולא למאיר)? זהו הנושא אשר כונה בפי הצדדים "הסבת ההכנסה". כבוד בית המשפט הגיע למסקנה, כפי שינומק בהמשך, שההכנסה אכן הופקה על ידי החברה עצמה. ב) מה היה היקף הרווח שהחברה יכלה לחלק לבעל מניות בה? שאלה זו הינה מקבילה לשאלת גובה ההכנסה החייבת שנדונה במסגרת שומת החברה (עליה לא הוגש ערעור, כאמור) אך היא עולה שוב בהקשר הנוכחי (הן בשל טענת "הסבת ההכנסה" והן בשל טענת הדיבידנד) ושני הצדדים הקדישו לעניין זה התייחסות נרחבת. ג) האם יש מקום לקבוע (או להניח) כי רווחי החברה, ככל שהיו, נמשכו על ידי בעל המניות כדיבידנד? כבוד בית המשפט הגיע למסקנה שבנסיבות המקרה הנחה כזו אכן מתבקשת כי הרי לא נותר דבר בידי החברה. ד) משנקבע כי נמשכו רווחים מהחברה, למי יש ליחסם ומי חייב במס בגינם? לתומר בעל המניות הרשום או שמא למאיר מפני שתומר שימש, לפי הטענה, כנאמן בלבד?
♦ סכום התמורה במזומן מעסקת תיווך דווח כהכנסה על ידי החברה ופרט לתקבול זה היו לחברה רק סכומי הכנסה נמוכים נוספים. עסקי יבוא הרכב לא צלחו ועסקי היהלומים כלל לא הניבו הכנסות. המשיב מדגיש את המנגנון העסקי הצנום שהופעל על ידי החברה. תומר (בנו של מאיר) עבד בחברה כמנכ"ל. בת זוגו של מרק, עבדה כפקידה ואדם בשם ישראל מלייב פעל, או אמור היה לפעול, בתחום היהלומים. משרדי החברה, כך מסופר, היו ממוקמים בביתו של מרק בראשון לציון. יצוין כי שיתוף הפעולה בין מאיר (ותומר) לבין מרק הגיע לקצו בסוף נובמבר 2007, וכפי שנראה בהמשך, נערכה אז התחשבנות בין הצדדים ודרכיהם נפרדו באופן סופי.
ביהמ"ש המחוזי ת"א – כב' השופט הרי קירש:
♦ ביהמ"ש קבע, כי ההכנסות ובראשן ההכנסה מעסקת התיווך, הופקו ע"י החברה. אמנם מקומה של החברה נפקד מהסכם התיווך הסופי מחודש אוקטובר 2007, אך ביהמ"ש התרשם, כי כוונתם של היחידים הייתה לנהל את עסקיהם המשותפים באמצעות תאגיד וכי הם פעלו בשקידה הדרושה להקמת החברה לשם כך. החברה לא הגישה ערעור על הצו שהוצא לה מפאת העדר אמצעים כספיים ושומת המשיב כלפי החברה הפכה לסופית. אולם, במסגרת הערעורים, שב עניין גובה ההכנסה החייבת של החברה להיות שנוי במחלוקת, הן בנוגע לטענת "הסבת ההכנסה" (בתיק של מאיר) והן בנוגע לטענת חלוקת הרווחים (בתיק של מאיר ובתיק של תומר).
♦ לעמדת המשיב, גם אם ההכנסה הופקה בידי החברה, הרווח שנותר לאחר תשלום הוצאות נמשך על ידי בעלי החברה ויש לחייב משיכה זו במס כדיבידנד. קיום רווח מפעילות החברה אינו מעיד על חלוקתו לבעלי החברה ואי התרת הוצאה מסוימת בניכוי בידי חברה איננה כשלעצמה מובילה למסקנה, כי אותו סכום נמשך כרווח על ידי בעל החברה. ביהמ"ש קבע, כי המסקנה המתבקשת היא שעודפי הכספים אכן נמשכו על ידי בעלי החברה. המערערים טענו כי תומר לא היה אלא נאמן אשר החזיק את מניות החברה עבור הבעלים האמיתיים, מאיר ומרק. טיעון זה הועלה על מנת להדוף כל חבות במס מכיוונו של תומר. הצדדים הקדישו לנושא זה תשומת לב רבה בטיעוניהם ובחקירת העדים. טענת השליחות הועלתה לראשונה כתגובה לקושיה, כי מבחינת גביית המס אין במעמדו של תומר כנאמן כדי להושיע.
תוצאה:
♦ על המשיב לערוך חשבון מתוקן של סכום ההכנסה החייבת שנותרה בידי החברה, תוך הבאה בחשבון של הוצאות נוספות. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן ביום: 16.7.15
ב"כ העוררים: עו"ד ששי לוי
ב"כ המשיב: עו"ד יונתן בן- דוד, מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).