♦ מדובר בערעור של עו"ד משה ניסים, שר המשפטים והאוצר לשעבר לביהמ"ש העליון על פסק-דינו של כב' הש' מ' אלטוביה מביהמ"ש המחוזי בת"א, אשר דחה את השגות המערער על שומה שקבע לו פקיד שומה גוש דן (להלן: "המשיב") בצו לשנת המס 2002.
הערעור דן בשאלה האם עסקה שהוכתרה כ"מכר מוניטין" של שותף במשרד עורכי דין לידי חברה שבבעלותו המלאה- עניינה במכר מוניטין, שאז נהנה המוכר משיעור מס מופחת, או שמא מדובר במכר זכות בשותפות, שאז המס גבוה בהרבה.
♦ המערער, עו"ד משה נסים, אישיות ציבורית ידועה ששב לעסוק בעריכת דין לאחר פרישתו מהממשלה , חבר בשנת 1999 לעו"ד מוטי רינקוב ולעו"ד אבי סנדרוביץ, והשלושה הקימו משרד עורכי דין.
ביום 29.5.2002 הקים המערער חברה הנמצאת בבעלותו המלאה. ביום 20.6.2002 נחתם הסכם מכר בין המערער לחברה הקובע, כי המערער מכר לחברה את המוניטין שצבר בכל שנות עבודתו ובמסגרת מגוון תחומי פעילותו, תמורת סך של 3 מיליון שקלים. עוד נכתב בהסכם כי כוונת הצדדים הייתה ששמו של המערער ישמש למשיכת לקוחות. בפועל, תמורת ההסכם לא שולמה לידיו של המערער – וחרף זאת נרשמה לטובתו יתרת זכות בגובה התמורה בספרי החשבונות של החברה. סמוך לאחר חתימתו של ההסכם - בשנת המס 2002 חדל המערער לדווח על הכנסותיו מהשותפות, והחברה היא שהחלה לדווח על הכנסות ממקור זה.
♦ לעמדת המערער, בימ"ש קמא שגה בכך שקבע, כי בניגוד לאמור בהסכם, הנכס שמכר לחברה אינו נכס המוניטין העסקיים שלו. ההיקף הניכר של ההכנסות וקצב צמיחת השותפות, במיוחד כאשר שני שותפיו היו חסרי ניסיון ומוניטין בעת הקמתה, מוכיחים את התבססות השותפות על המוניטין ושמו הטוב והיכולת שלו למשוך לקוחות, חדשים לצד ותיקים. הוא העמיד לרשות החברה מנגנון עסקי שהוא אמנם תוצר תכונותיו האישיות, אך נפרד מהמערער (כאדם)– ועל פי ההלכה שנקבעה בעניין שרון, נכס מסוג זה ניתן להעברה. לטענתו, גם אם תידחה עמדתו בדבר מהות הממכר- בכל מקרה אין לקבל את קביעת בימ"ש קמא ואת עמדת המשיב, כי מדובר במכר של זכות בשותפות. המוניטין של המערער עברו לידי החברה, השותפות כשלעצמה כבר לא החזיקה בהם – ואלמלא נכנסה החברה לשותפות (בנעלי המערער) הייתה השותפות מאבדת כליל את פוטנציאל ההכנסות שלה. עוד טען, כי אף אם נכונה קביעת בימ"ש ת קמא, כי הנכס הנמכר היא זכות המערער בשותפות ולא מוניטין– שגה המשיב כאשר אמד את שוויה של הזכות בשותפות לפי שיעור התמורה שנקבעה בהסכם.
♦ מאידך, טען המשיב, כי אין להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא, וכי הטענות המועלות ביחס לטיב הנכס הנמכר הן טענות עובדתיות, שנדחו בפסק-דין מבוסס ומנומק. יש לדחות את טענת המערער, כי אין שוויה של הזכות בשותפות כשוויו של המוניטין לפי ההסכם שכן עניין זה כלל לא היה שנוי במחלוקת בבית משפט קמא, לנוכח הסכמת הצדדים בנדון – ועל כן אין להידרש לו גם עתה. השאלה שבנדון הינה מהות הממכר ועל יסוד מחלוקת זו קבע בימ"ש קמא את אשר קבע, מבלי להידרש לסוגיית שוויו של הממכר.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כבוד הש'- י. עמית, א' שוהם, ע' ברון:
♦ בעניין שרון (ע"א 7493/98 שרון נגד פקיד שומה), נקבע, כי יש לבחון את כלל נסיבותיה של העסקה, וגזירת מסקנה הנסמכת על משקלם המצטבר של הסממנים כולם. ביהמ"ש קבע, כי למערער נצבר מוניטין, אולם לא די בכך. למערער מוניטין אישיים שאינם ניתנים להעברה– ואין מקום להתערב בתוצאת פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי. מסקנה זו מתבקשת גם כאשר בוחנים את מהותה של העסקה מנקודת מבטה של החברה. המסקנה, כי לא הועבר נכס מוניטין מהמערער לחברה, מתבקשת מן התשתית העובדתית. ע"פ קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה נמצא, כי לא ניתן לקבל את עמדת המערער שלפיה הוא נפרד משמו הטוב – משיכת הלקוחות הנלווה לו. בבחינת מהות יתרת הזכות, שנרשמה לזכותו בספרי החברה מכוח ההסכם, נקבע עקרון יסוד בדיני המס מורה כי עסקה יש למסות על פי תוכנה הכלכלי וע"פ מהותה האמיתית. לכן, הנכס הנמכר על פי ההסכם הוא זכותו של המערער בשותפות. ביהמ"ש העליון אף דחה את שאר טענות המערער.
♦ כב' השופט י' עמית הסכים והוסיף: טענת המערער, כי עם מכירת המוניטין הוא נטל על עצמו מגבלה של אי תחרות מול החברה הנושאת את שמו, וחזקה עליו, כי לא יפר הסכם אינה השאלה העומדת בפנינו אלא האם הוכיח המערער ממכר של מוניטין וכי הלקוחות שהובאו כעדים מטעמו חיזקו את המסקנה, כי פנייתם אל השותפות נעשית בשל האיש משה נסים ולא בשל החברה הנושאת את שמו.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה. המערער חוייב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.
ניתן ביום: 24.12.15
ב"כ המערער: עו"ד זיו שרון
ב"כ המשיב: עו"ד עמנואל לינדר, פרק' המדינה