♦ נושא הערעור הינו: החלטת המשיב - פקיד השומה, לפסול את ספרי המערערת לשנים 2006-2008, על השומות שהוציא למערערת, לפי מיטב השפיטה, בגין אותן שנות מס ועל החלטתו להטיל עליה קנס גרעון.
♦ המערערת הינה חברה בע"מ אשר עסקה בין היתר במכירת דלק נוזלי. בעלי המניות של המערערת הינם מר דוד גאון ובנו, מר ברק גאון, אשר גם שימש כמנהלה.
♦ המערערת הינה חברה בע"מ אשר עסקה בין היתר במכירת דלק נוזלי. בעלי המניות של המערערת הינם מר דוד גאון ובנו, מר ברק גאון, אשר גם שימש כמנהלה.
♦ ביום 25.6.12 פסל המשיב את פנקסי החשבונות של המערערת, לאחר שזו השתמשה בחשבוניות שהוצאו ללא מכירה או מתן שרות, וכן ניכתה הוצאות באמצעות חשבוניות, ללא רכישה או קבלת שירות. ההחלטה נסמכה גם על כתב האישום שהוגש נגדה ובעלי מנויותיה. נקבעה הכנסתה החייבת של המערערת בכל אחת משנות המס בשומות לפי מיטב השפיטה, לאחר תיאום ניכויים בשל אינפלציה ובשל פחת.
♦ ביום 1.12.14 הורשעו המערערת ובעלי מניותיה במסגרת התיק הפלילי האמור, ע"פ הודעתם בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון. ביהמ"ש שאימץ את הסדר הטיעון, ציין את התחכום בו נעשו המעשים על מנת להונות את שלטונות המס.
♦ עיקרי הטענות: המערערת הכחישה בהודעת הערעור את הפעילות האסורה שיוחסה לה וטענה כי הרווח הגולמי עליו הוצהר בספריה שיקף את המציאות וכי לא היה מקום לפסול את ספריה ולהוציא שומות על פי מיטב השפיטה. בנוסף, לטענתה השומות שהוצאו לה אינן סבירות ויש להתערב בהחלטת פקיד השומה, לבטלן, ולקבוע את הכנסותיה בהתאם לדו"חות שהגישה.
♦ המשיב טען כי פסילת ספרי המערערת הייתה מוצדקת, השומות העצמיות שערכה אינן סבירות ויש להעדיף את השומות שערך על יסוד תחשיב כלכלי שבבסיסו, ממצאי הבדיקה בעסקה של המערערת. המשיב מצא כי המערערת עצמה הפיצה חשבוניות מס פיקטיביות לצד שלישי, במהלך שנת המס 2008, כעולה גם מכתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודתה במסגרת הסדר הטיעון. המשיב נימק את ההחלטה לפסול את הפנקסים, בממצאי החקירה, אשר הראו לדעתו, שהמערערת כללה בספרי חשבונותיה פעילות פיקטבית אשר הונתה את רשויות המס, לא שיקפה עסקאות אמיתיות בין הצדדים ואשר בגינן ניכתה הוצאותיה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כבוד השופט כב' השופט גד גדעון, קבע:
♦ ביהמ"ש דחה את טענות המערערת לעניין פסילת פנקסיה בנימוקו כי די בהודאת המערערת, בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון שנערך עמה ובהרשעתה ע"פ ההודאה האמורה על מנת להצדיק את ההחלטה לפסול את ספריה לשנת 2008- הממצאים הצדיקו את ההחלטה. ביחס לשלוש שנות המס הנדונות, הוסיף ביהמ"ש כי לא עלה בידי המערערת לסתור את התשתית אשר לפיה נקבע כי ניכתה סכומים על יסוד חשבוניות פיקטיביות.כמו כן דחה ביהמ"ש את טענותיה של המערערת לעניין השומות שהוצאו לה ע"פ מיטב השפיטה, באומרו כי די בפסילת פנקסי המערערת ביחס לשנות המס הרלוונטיות לעניין עצם הוצאת השומות.
♦ ביהמ"ש סבר כעמדת המשיב, כי הצהרת המערערת בעניין הכנסותיה אינן סבירות וכי ההוצאה העסקית הנובעת מהצהרותיה אינה מתיישבת עם ממצאי בדיקת הספרים. שיעור הרווח הגולמי שהציגה המערערת אינו משקף את הרווח הגולמי המקובל בענף המסחר בדלק, ונופל משמעותית משיעור זה. שיקולים אלה מצדיקים את אי קבלת דיווחי המערערת ואת הוצאת השומות לפי מיטב השפיטה.
♦ לעניין טענות המערערת לחוסר סבירות השומות על פי מיטב השפיטה, קבע ביהמ"ש כי הנטל להוכחה רובץ על המערערת- להלן טענותיה של המערערת אשר לא הצליחה להוכיחן: המערערת תקפה את עמדת פקיד השומה, אשר הניח שתי חלופות לצורך קביעת הכנסות המערערת בשנים הרלוונטיות.
♦ החלופה ראשונה קבעה מחירי הקניה והמכירה הנכונים להערכת פקיד השומה, והרווח הגולמי חושב בהתאם. החלופה השנייה התבססה על התאמת ההכנסה ותאום ההוצאות שנוכו, על יסוד חשבוניות פיקטיביות.
♦ ביהמ"ש קיבל את טענת המשיב כי תוצאות החישובים ע"פ שתי החלופות האמורות, קרובות והולמות את שיעורי הרווח המקובלים בענף וכי יש בכך לאשש את מסקנותיו.
♦ ביחס לחלופה הראשונה, דוחה ביהמ"ש את טענת המערערת כי אופן חישוב מחיר המכירה היה פגום, משהמשיב לא הבדיל בין נפט לסולר, ומשנקבע, על יסוד מדגם הכולל שלושה לקוחות בלבד, ללא התחשבות בשיעור המכירות לכל אחד מהם מתוך כלל המכירות, שכן המערערת לא הראתה כי חישוב מחיר המכירה המתייחס לסולר בלבד שינה את התחשיב באופן משמעותי לרעתה.
♦ ביחס לחלופה השנייה, שעניינה תאום סכומי החשבוניות הפיקטיביות, טענה המערערת כי תיאום ההוצאות שערך המשיב אינו תואם את ספר תנועת המלאי של החברה וכי נכון היה לקבוע את שיעור הרווח הגולמי שלה בהתאם לדו"חות של חברות העוסקות בתחום הדלק. עוד טענה כי המשיב התעלם מהוראת חוזר מס הכנסה המאפשרת ניכוי הוצאות, על סמך חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. ביהמ"ש קבע כי המערערת לא הניחה תשתית ראייתית, מספקת, להוכחת הוצאותיה בפועל, חלף הוצאותיה שדווחו באופן כוזב. ע"כ, לא ניתן לקבוע, כי היו לה הוצאות בפועל, וממילא, לא ניתן לאמוד את סכומיהם.
תוצאה:
♦ משנדחו טענות המערערת, נדחה הערעור לעניין תיאום ניכוי, בשל פחת ובשל אינפלציה, בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק מס הכנסה וביחס לקנס הגירעון, הנשענים במלואם על הטענות שנדונו לעיל. המערערת תשלם למשיבה הוצאות המשפט, בסך 70,000 ₪.
ניתן ביום: 03.12.2015
ב"כ המערערים: עוה"ד כרמל מזוז
ב"כ המשיב: עוה"ד מרים פורת – פמ"ד
