♦ נושא הערעור הינו: ערעור על שומת הפרשי ההון שהוצאה, בטענה שבין הצהרות ההון שהגיש המערער נמצא גידול הון בלתי מוסבר. עיקר המחלוקת נוגעת להפרשי ההון הנובעים מהלוואה, בה המשיב לא הכיר, ובהוצאות המחיה שיוחסו למערער. למערער תיק אצל המשיב כבעל עסק החל מחודש אוקטובר 2002. המערער הגיש הצהרת הון ליום 31.12.02. בחודש יולי 2008 רכש המערער את המגרש.
♦ המערער הגיש למשיב הצהרת הון נוספת ליום 31.12.08, לפיה הונו כולל שני נכסים: המגרש שמשמש אתר לעסקיו וכלי רכב, וכן דיווח על הלוואה שנטל. תיקון להצהרת ההון של המערער והוספת מלאי בעסק של המערער העלה הונו של המערער בין השנים 2003-2008.
♦ המערער הסביר למשיב כי מקורותיו בשנים 2008-2003 היו הכנסותיו מעסק, מקצבת ילדים ומהוצאות פחת, וכי אימו המתגוררת עימו השתתפה בהוצאות מחיית משפחתו באמצעות קצבאות זקנה. ולפיכך, הסברים הנדרשים היו למעלה מן הנדרש ולא היו כל הפרשי הון. נטל הראיה מוטל על כתפי המשיב מכוח ס' 155 לפקודת מס הכנסה והפסיקה, מכיוון שמדובר במחלוקת פנקסנית ומקום שספרי המערער לא נפסלו.
♦ המשיב טען כי יש להסביר כיצד מימן את הגידול בהונו, הוצאות מחייה, תשלומיו למס הכנסה, לביטוח לאומי, מס רכישה ונסיעותיו לחו"ל. לפי חישוב המשיב הסברי המערער בשנים 2003-2008 נמוכים משקבע, ולכן לשיטתו, נוצר הפרש בהון שלא הוסבר. למערער נכסים יקרי ערך כלשונו בהודעתו. זאת, כאשר הרכב והמגרש, נרכשו בשנת 2008.
♦ טענות המערערת: א. תחשיב המשיב באשר להוצאות מחיית המערער לשנים 2008-2003 מתבסס על כך שהמערער רכש בחצי השנה האחרונה מתוך 6 השנים של הצהרת ההון את המגרש והרכב. לכן, טענת המשיב אינה מוצדקת. אם יש מקום כלל להתייחס למגרש עסקי ולרכב כקריטריון לקביעת רמת חיים, הרי שיחול מתאריך רכישת הנכסים ולא רטרואקטיבית. ב. המשיב שגה כאשר פסל את ס' ההלוואה מקרוב משפחה בטענה כי לא הומצאו ראיות, זאת למרות שצורף חוזה הלוואה לטופס הצהרת הון ליום 31.12.08 המוכיח שהמלווה נתן את ההלוואה למערער במזומן. ג. המשיב התעלם מאורח חייו של המערער המתגורר עם משפחתו בשכונת מצוקה, אשר גרם ליצירת הפרש הון נוסף. ד. פסילת ס' ההלוואה אינה סבירה, היה צריך להסביר רק גידול בהונו עפ"י הצהרות ההון שהגיש והוצאות מחייה, להם סופקו הסברים מספקים. ה. לאחר רכישת הרכב, בעל המגרש ביקש למכור את המגרש. לכן, פנה לקרובו וקיבל הלוואה לרכישת המגרש. קבלת ההלוואה והתשלום על המגרש נעשו במזומן. בינתיים החזיר לקרובו חלק מההלוואה. ו. עלויות אחזקת הרכב דרושות לשימושו ומשפחתו. ז. בניגוד למערער שהוכיח טענותיו, בעדותו של נציג מס הכנסה בביהמ"ש נתגלו סתירות ואי דיוקים, ולכן החליט להתמקד בהלוואה והוצאות המחייה, להם לא ביצע בדיקות נדרשות.
♦ טענות המשיב: א. נטל הראיה בשומות הפרשי הון מוטל על המערער. ב. המערער זנח טענותיו בדבר היציאה לחו"ל ולא הוכיח אותם. ג. לא הוצגו ראיות לטענותיו בדבר הוצאות הרכב. ד. הוצאות ושווי הרכב לא מתיישבות עם היותו עני. ה. לפי הסכם ההלוואה עליו להחזיר את מלוא סכום הלוואה עד ליום 7.7.13, תנאי אשר לא עמד בו. התנהגות הצדדים מראה שאינם מכבדים את ההסכם ונראה כי ההסכם נעשה רק לשם מראית עין, ולצורכי הסבר להפרשי ההון. ו. המערער לא הציג הוכחה כי ניתנה הלוואה. המערער לא הוכיח קבלת הכספים הנטענים על ידו מקרובי משפחתו.
ביהמ"ש המחוזי לוד, כבוד השופט כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר, קבע:
♦ כאשר מדובר בשומות הפרשי הון, הנטל מוטל על המערער. הוצאות המחיה: ביהמ"ש סבר כמערער. המקור לטבלאות המחיה שהמשיב עושה בהן שימוש נגזרים מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. דהיינו, התבססות נציבות מס הכנסה על סקר הוצאות המשפחה אשר לא תמיד מהווה ראיה לרמת חייו של הנישום הספציפי באופן שניתן יהיה לגזור מהן גידול הון. לכן, על פקיד השומה להתאים את הנתונים לנישום עליהם הוא מסתמך, שבעניינו הוא עוסק. ביהמ"ש שוכנע מעדות המערער ורו"ח דיאבאת, כי רמת חייו נמוכה, וכי רכב יקר לכשעצמו אינו בהכרח סממן לרמת חיים גבוהה.
♦ ההלוואה: המקור הכסף הוא פיצוי שהתקבל מהמדינה, אשר בחלקו נקנה בית והשאר שמר הגיס שהלווה את הכסף. משלא התייחס ואימת נציג מס הכנסה מידע זה, קבע כי אין לקבל את גרסת המערער. הסכם ההלוואה הוא ממצא אובייקטיבי כל עוד האותנטיות שלו לא הופרכה על ידי המשיב.
♦ משתי המסקנות דלעיל מוכחת גרסת המערער ולפיה המערער השכיל לממן את רכישת הרכב והמגרש. חישוב המשיב בדבר המקורות והסבריו לשנים 2003-2008 קבילות.
תוצאה:
♦ הערעור התקבל. הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 25,000 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית ממועד שהיה אמור להשתלם ועד לתשלומו בפועל.
ניתן ביום: 07.12.15
ב"כ המערערים: עו"ד עומר סולטאן ואח'
ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)