♦ בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להורות על ניכוי מס במקור מסך של 12,000,000 דולר, שחויב מר מיכאל צ'רנוי (להלן: "המחזיק") לשלם למבקש, במסגרת פסק בוררות מיום 19.10.2015.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב – כב' הש' מגן אלטוביה:
♦ חובת ניכוי מס במקור נקבעה בסעיף 164 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א‑1961 (להלן: "הפקודה"), כשהחובה לניכוי המס במקור חלה על המשלם או האחראי לתשלום הכנסת עבודה, השתכרות, רווח או סכומים אחרים כמפורט בסעיף 164 האמור.
♦ סעיף 167 לפקודה, מסמיך את פקיד השומה "לשום לפי מיטב שפיטתו" את סכום המס במקור שהיה על המשלם או האחראי לתשלום לנכות במקור מהתשלומים ששילם בהתאם להוראות סעיף 164 לפקודה.
♦ בסעיף 168 לפקודה, נקבע, כי על שומה לפי סעיף 167 לפקודה, ניתן להגיש השגה בכתב בתוך שבועיים מיום קבלת השומה האמורה, והוראות סעיפים 150‑158 לפקודה יחולו על השגה שהוגשה כאמור. דהיינו, ככל שהשגה כאמור נדחית על ידי פקיד השומה, ניתן לערער על כך לבית המשפט המחוזי, מכוח הוראות סעיף 153 (א) לפקודה. ההשגה היא על החולק על השומה וברגיל החולק הוא מי שחב בניכוי במקור והוצאה לו שומה אולם יכול ומונח זה "החולק" סובל את ראית מי שעתיד לקבל התשלום כמי שחולק על השומה. העתיד לקבל תשלום יכול לפנות למשיב בבקשה לקבלת אישור בדבר הקטנת שעור הניכוי במקור. במסגרת בקשה שכזו יכול ויתעוררו מחלוקות באשר לגובה הניכוי במקור או שעורו. קביעת שיעור הניכוי במקור הוא למעשה קביעת גובה מקדמה על חשבון תשלום המס הסופי. הליך זה קודם ברגיל להליך הברור השומתי בקשר עם אותו תקבול. בהליך השומתי קבוע נתיב ברור של השגה וערעור בפקודה ואף מנגנון בחינה מחדש כשקבוע בסעיף 147 לפקודה כחלק מן ההליך השומתי.
♦ מהבקשה והתשובה עולה, כי ביום 29.10.2015 התקיים דיון שומה בין המשיב לבין מיצגיו של המבקש, ובמסגרת הדיון האמור ביקש המבקש לתקן את הצהרת ההון שלו עקב פסק בוררות שניתן בסכסוך שהיה בינו לבין מר צ'רנוי. נוכח בקשה זו שלחה רו"ח יהודית דודאי, רכזת חוליה אצל המשיב (להלן: "רו"ח דודאי") מייל אל המייצג של מר צ'רנוי, ובו צוין, כי "יש לנכות מס במקור מסכום זה בשיעור מס של 50%". עם קבלת המייל האמור, פנה רו"ח יובל קדרון, המייצג של המבקש, אל רו"ח דודאי במייל, בו הביע את הסתייגות המבקש מניכוי המס במקור הנדרש. מענה על פניה זו של רו"ח קדרון לא התקבל אצל המבקש, ומכאן פנייתו לבית המשפט.
♦ למרות דרישת המשיב לקבל לידיו את פסק הבוררות, המבקש עומד על כך שמלוא פסק הבוררות לא ייחשף בפני המשיב. משום כך, אין בפני המשיב ולא היה מלוא המידע אודות מהות ההכנסה של המבקש מכוח פסק הבוררות. ככל שהמשיב קבע חיוב ניכוי מס במקור בשיעור המקסימלי האפשרי (50%) בנסיבות המתיישבות עם המידע החלקי המצוי בידיו, אין למבקש, אשר מנע מהמשיב את המידע הרלבנטי, להלין על כך ולו מטעם זה. בקשה להקטנת שעור הניכוי במקור צריכה גם תשתית עובדתית. אלא אם דרישת המידע נופלת במסגרת דרישה המנוגדת לדין המנהלי, הרי שאין להתערב בה כתנאי להקטנת שעור הניכוי במקור.
♦ ביהמ"ש קבע, כי אין מקום לברר את טענות הצדדים במסגרת המרצת הפתיחה. הפקודה מתווה נתיב השגה וערעור ברור על שומת הניכויים או על שומת מקבל התשלום בעוד שקביעת גובה הניכוי במקור או שעורו הוא הליך טרום שומתי הכפוף לדין המנהלי וביקורת מכוחו, בכפוף כמובן להוראות ייחודיות לעניין זה שבפקודה. לא הוכח, כי יגרם למבקש נזק כתוצאה מן הניכוי בשיעור שנקבע.
♦ עפ"י ביהמ"ש, המבקש הציע, כי סכום המס שאת ניכויו במקור דורש המשיב בשיעור 50% מהתקבול המגיע למבקש מכוח פסק הבוררות מיום 19.10.2015, יופקד בקופת ביהמ"ש, וישמש רק לתשלום המס בו יהיה חייב המבקש על התקבול מכוח פסק הבוררות האמור. המבקש מבכר זאת על פני המנגנון הרגיל בו הסכום ייזקף לזכותו בתיקו באמצעות תיק הניכויים של המנכה. מבקש המבקש לשנות ולחרוג מן הקבוע בפקודה. המשיב מערים קשיים לדבריו של המבקש, בהשבת מס ביתר ומקשיח עמדתו בעת ניהול משא ומתן על שומות כאשר מלוא המס כבר מצוי ברשותו. אין באמירה בעלמא זו להוות טעם לחרוג מהוראת שקבע המחוקק. על מנת לסטות מהוראות הפקודה בדבר הניכוי במקור, יש צורך בהוכחת קיומה של תשתית כבדת משקל הנטועה בפגיעה בעקרונות המשפט המנהלי ובזכויות יסוד תוך הוכחה, כי פגיעה כאמור אינה מידתית. אין לקבל התניית תשלום המקדמה או הניכוי במקור בתנאים כאלו ואחרים.
♦ בנוסף קבע ביהמ"ש, כי הסכמת המבקש להפקדת 50% מהתשלום בקופת בית המשפט תומכת בדעה, כי אין למבקש טעם של ממש בהקטנת הניכוי במקור שקבע המשיב.
תוצאה:
♦ הבקשה נדחתה.
החלטה ניתנה ביום 7.2.16
ב"כ המבקש: עו"ד ירון טיקוצקי
ב"כ המשיב: עו"ד שגית כחלון מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)