♦ עניינה של בקשה זו הכרעה בטענת חסיון שהעלה המבקש, עורך דין במקצועו, כנגד תפיסתם של מסמכים במשרדו על ידי רשויות המס בהליך בהתאם להוראות סעיפים 235א-ד לפקודת מס הכנסה. עצם החיסיון לו טוען המבקש, מבוסס על סעיף 48 לפקודת הראיות.
♦ הרקע לבקשה: במסגרת הגברת האכיפה וההרתעה של רשות המיסים כנגד מעלימי הכנסות ונכסים, לרבות אי דיווח על החזקת ובעלות על חברות בחו"ל, פשטו חוקרי הרשות על חברות העוסקות בהקמת חברות בחו"ל ותפסו מסמכים רבים המכילים מידע רב על תושבי ישראל אשר הקימו חברות בחו"ל אשר לא דווחו ו/או לא שולם המס בישראל בגין פעילותן בחו"ל.
♦ המערער טען, כי על המסמכים אשר נתפסו חל חיסיון עורך דין לקוח, משהם עונים על דרישות סעיף 48 לפקודה ובמיוחד לאחר שחלק מהלקוחות לא ויתרו על החיסיון כאמור. ביחס לטענת רשויות המס כי אין להחיל חסיון עורך דין לקוח על שירות מקצועי שאינו "שירות משפטי". טענה זו לא התקבלה בבתי המשפט. וכך נקבע ב- רע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל.
♦ המשיב טען, כי החיסיון האמור אינו חל על המסמכים וזאת משלושה טעמים: משאין המדובר ב-"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו", אלא בתוצרים של עבודת עורך הדין; משלא מדובר ב"שירות מקצועי" קרי: משפטי, הניתן על ידי עורך הדין; ומשלא חל חסיון כנטען על זהותו של לקוחו של עורך הדין. מכאן, כי רק ייעוץ ישיר וחילופי מידע בין העורך דין לבין הלקוח זכאים לחיסיון מוחלט, אך לא חוזים ומסמכים אחרים שמכין עורך דין עבור הלקוח. בנסיבות המקרה דנן, בהן מוסכם על הצדדים כי זהות הלקוחות של עורך הדין היא עיקר המידע המבוקש, אין כדי להקים חסיון עורך דין לקוח ביחס לפרטים הנוגעים לעובדת מתן השירות המשפטי, ובכלל זה זהות הלקוח, באופן החורג מהוראת החוק.
♦ עוד טען המשיב, כי בפרשת מירון ובפרשת ישראלי אף נקבע מפורשות שחסיון עורך דין לקוח אינו חל כלל על זהות לקוחו של עורך הדין, ואף בנסיבות הדומות לענייננו. וכך נפסק בפרשת מירון: "הפקודה אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור כראיה את השירות מקצועי גופו, אלא את חילופי המידע (להם קשר עניני לשירות המקצועי) עם הלקוח. היא אינה פוטרת עורך דין מן החובה -למסור כראיה את העובדה שהיה לו לקוח, את זהותו של הלקוח"...
ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' השופט ישעיהו שנלר קבע:
♦ אין חסיון עורך דין–לקוח, לגבי "תוצרי עבודת עורך הדין, הפעולות והמסמכים שנערכו". מדובר בעורך דין הנותן שירותים להקמת ורישום חברות בחו"ל. עיקר המסמכים שנתפסו היו תעודות התאגדות, תקנונים, פרוטוקול מינוי דירקטורים, תעודות מניה, מסמכים לפתיחת חשבון בנק וחשבונות סליקה של כרטיסי אשראי וכיוצא באלה. מסמכים של אותן חברות ומסמכים אישיים של אנשים פרטיים הקשורים בהן, לרבות "מסמכים" שהם קבצים דיגיטליים. מטרת תפיסת המסמכים היא לקשר בין החברות המוקמות בחו"ל לבין אזרחים ישראליים, החבים בתשלום מס בישראל. דהיינו, רצונן של רשויות המס הוא לדעת מי עומד אחר אותן חברות המוקמות בחו"ל, ובאופן שיימסר המידע אודות הלקוחות וזיקתם לחברה זאת או אחרת, כל זאת מאחר ומדובר ברישום החברות במדינות בהם פרטים אלו אינם נחשפים. כב' השופט לא התעלם מהטענה כי במקרה דנן גילוי שם הלקוח וזיקתו לחברה זאת או אחרת, יכול ויפגע בלקוח אשר יכול וסבר כי אם יקים את החברה באמצעות עורך דין זהותו וזיקתו לא תגולה מטעמי חיסיון, אולם, דומה כי דווקא טיעון זה מחייב את דחיית הבקשה ובאופן שפניה לעורך דין לא תהווה בגדר "מקלט" מגילוי מול עריכת אותן פעולות אצל גורמים אחרים.
♦ המסקנה, לפיה החיסיון המעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות, לא נועד למנוע את גילויו של סכום שכר הטרחה או את מסירת חשבוניות המס לצד שכנגד, נלמדת גם מההסדר החקיקתי הנוגע לתפיסת מסמכים במשרדו של עורך דין על ידי פקיד השומה, במסגרת חקירת מס הכנסה. סעיפים 235ב עד 235ד לפקודת מס הכנסה מתירים לפקיד השומה לבדוק ולתפוס כל מסמך המצוי ברשותו של עורך הדין, וזאת במסגרת סמכותו הכללית של פקיד השומה לקבל מידע, אשר עשוי לסייע לו לעמוד על הכנסתו המלאה של הנישום.
♦ לפיכך באמצעות הסדר זה הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, אין חסיון עורך דין לקוח מתפרש על מסמכים הדרושים לצורך חקירות המס, וכי מסירתם אינה חותרת תחת יחסי האמון, שאמורים לשרור בין עורך הדין ללקוחו.
תוצאה:
♦ בקשת המבקש להחיל חיסיון על המסמכים נדחתה וזאת בכל הקשור לגילוי שמות הלקוחות וזיקת לקוח זה או אחר לחברה פלונית אלמונית.
ניתן ביום: 29.5.16, במעמד המבקש וב"כ המשיב.
ב"כ המערער: המערער עצמו, עו"ד (לא צויין)
ב"כ המשיב: עו"ד נגה בליקשטיין שחורי - פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה).
♦ הננו מפנים אתכם למאמר "הליך הגילוי מרצון – הזדמנות אחרונה לחסינות מעבירות מס והלבנת הון".
♦ וכן למאמר: תחולת חיסיון עו"ד לקוח על חשבוניות שכר טרחה