♦ המערער הינו הבעלים ומנהל של המבורג- חברה למסחר בינלאומי בע"מ (להלן: "החברה/ המבורג"). המערער נפל קרבן לסחטנות באיומים על ידי יאיר זוהר (להלן: "זוהר"), מי שהיה העובד היחיד בחברה. כנגד זוהר הוגש כתב אישום והוא הורשע ונקבע, כי הוא איים על המערער במספר הזדמנויות מתוך כוונה לגרום לו לפחד ולקבל בצורה זו כספים.
המערער מימן את התשלומים לזוהר מכספים שמשך מן החברה, אשר הוצגו בספרי החברה בשנים 2006 ו- 2007 במסגרת יתרת משיכות של המערער. החברה הגישה למשיב דו"ח מתקן לשנת המס 2006, שבמסגרתו ביקשה להכיר בהפסד לצרכי מס בשיעור 300,000 ש"ח לשנת המס 2006 וכן ביקשה במקביל להקטין את יתרת המשיכות של המערער בחברה באותו סכום. החברה הציגה את הסכום של 200,000 ש"ח שמשך המערער בשנת המס 2007 כהפסד ולא כמשיכות של בעל המניות.
♦ המשיב לא קיבל את התיקון של החברה, מאחר שלא ראה בסכום, של חצי מליון ש"ח, שיצא מקופת החברה כהוצאה שהוצאה כולה בייצור הכנסה.
החברה ערערה על שומת מס ההכנסה של החברה לשנות המס 2006 ו-2007, בע"מ 1538-02-12. בע"מ 1538-02-12 נקבע, כי אין ממש בטענות החברה, וכי החברה לא עמדה בנטל להוכחת טענותיה.
החברה הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 6125/14). כפי שעולה מפסק הדין, בהמלצת בית המשפט העליון, משכה החברה את הערעור. במהלך הדיון הצהירה ב"כ המשיב, כי היה וייקבע במסגרת ערעורו האישי של המערער, כי יש לסווג את הכנסת בעל המניות כמשכורת, אז "תותר ההוצאה נשוא הערעור דנן למערערת כהוצאה בהתאם לדין".
♦ המערער מבקש מביהמ"ש לקבוע, כי מדובר במשיכות כספים שמקורן בכספי סחיטה, ולפיכך אינם בגדר הכנסה ממשכורת העומדת בפני עצמה או דיבידנד, ובנסיבות אלה יש לחייב את המערער בהפרש שבין מס החברות והמס האישי בלבד. עוד מוסיף המערער, כי היות והחברה שילמה את המס בהתאם לשומה שהוצאה, יש לקזז באופן שישולם ההפרש בין המס שהוטל וחושב על פי מס החברות לבין המס האישי המחושב על פי השומה שהוצאה על פי הצו לשנת 2008, ויש לקזז את סכום המס שיכול היה להיחסך בגין הכרה בתוספת ההכנסה שנקבע בצו.
המערער טען, כי יש לקבל את טענתו ביחס לחיובו בהפרש בין מס החברות לבין המס האישי אותו שילם, נוכח קביעת ביהמ"ש העליון בערעור החברה, לפיו היה ותסווג הכנסתו כמשכורת תותר ההוצאה לחברה, היות והחברה שילמה את המס בגין הכנסותיה.
♦ המשיב טען, כי אין הבדל במהות בין הסכום שנמשך בשנת 2006 לסכום שנמשך בשנת 2007, הם כולם נמשכו באותו אופן, מאותה סיבה, באותן נסיבות ולאותו שימוש.
המשיב טען, כי קיים כאן כלל השתק הפלוגתא הנועד למנוע ולהעלות לדיון סוגיה עובדתית שהצדדים כבר העלו לדיון, וכי הסוגיה העובדתית כבר נדונה בערעור החברה. לפי כלל זה, פסק הדין בערעור החברה מהווה מעשה בית דין גם לערעור זה, ועל כן המערער מושתק מלטעון כאילו הכספים שהוא משך מקופת החברה אינם כספים שהוא משך אישית לשימושו הפרטי.
♦ המשיב טען עוד, כי לא ניתן לחייב נישום ב'נטו'- לא ניתן לקזז בין ההכנסות שלו להוצאות של נישום אחר. לשיטת המשיב, המערער מבקש לחייבו בהפרש שבין מס על ההכנסה ממשכורת אצלו, לבין החיסכון במס לחברה, אך את זאת לא ניתן לעשות. למעשה, כך לפי המשיב, המערער מקבל את הקביעה, כי יש לזקוף אצלו הכנסת עבודה כפי שנעשה בצווים שהוצאו לו. אלא, שכנגד זה מבקש המערער להכיר בהוצאות שכר של החברה- אצלו באופן אישי.
ביהמ"ש המחוזי מרכז– כב' הש' ד"ר אחיקם סטולר:
♦ כספים שמושך בעל שליטה או מנהל מקופת החברה, שאינם הלוואה, מהווים הכנסה ממשכורת או מדיבידנד. טענתו העיקרית של המערער הינה, כי הכספים שנמשכו מהווים כספי סחיטה של עובד החברה ואשר הוצאו מהחברה, ולפיכך אינם בגדר הכנסה ממשכורת העומדת בפני עצמה, ולכן יש לחייבו בהפרש שבין מס החברות והמס האישי בלבד.
למעשה, כך לפי ביהמ"ש, המערער מקבל את העובדה שהסכומים שהוא משך מקופת החברה מהווים הכנסת עבודה, המשיב בסיכומיו כותב, כי עקרון זה מקובל עליו, וכי זה המתווה עליו הוסכם בערעור שהתקיים בפני בית המשפט העליון, ולשם כך לא היה צורך לנהל הליך משפטי זה.
♦ בימ"ש הסביר, כי בפקודת מס הכנסה נקבע בפירוש, כי ניכוי הוצאות וקיזוז יכולים להיעשות כנגד הכנסתו של אותו אדם, ואין אזכור לאפשרות של קיזוז וחישוב הכנסות של בעל שליטה בחברה. יש אפשרות לקזז הפסדים מפעילויות שונות אצל אותו נישום, אך במקרה זה אין אפשרות לקזז מפעילויות שונות של חברה ובעל המניות שלה, אף אם הוא בעל השליטה היחיד.
♦ הוצאות השכר של חברת המבורג נלקחות בחשבון בחישוב השומה הכוללת של החברה- ורק שלה, ולא ניתן לעשות שימוש בהוצאות החברה, לטובת הוצאות של אישיות משפטית אחרת גם אם מדובר בבעל השליטה בחברה. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מחייב אותנו להפרדה ברורה בין השומות. זכות הקיזוז שייכת לחברה בלבד, ואין היא יכולה להעביר זכות זו לאחר. לא ניתן לערבב בין הכנסות וחיובי הנישום להכנסות וחיובי החברה.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה. על המערער הושתו 15,000 ש"ח הוצאות לטובת המשיב.
ניתן ביום 27.10.16
ב"כ המערער: עו"ד טננבלט ואח'
ב"כ המשיב: עו"ד יעל הרשמן, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) מח' פיסקלית