♦ ערעור על "שומה בצו" שהוצא למערערת כאשר סלע המחלוקת נוגע לרישומה כ"מוסד כספי" או כ"עוסק". (* יש לשים לב כי הערעור הוגש נגד פקיד שומה ולא נגד מנהל מע"מ)
רקע: המערערת עוסקת במחקר ופיתוח אלגוריתמים למסחר אוטומטי בשוק ההון. בשנת 2010 פנתה למנהל מע"מ לשנות את סיווגה ל"מוסד כספי" לעניין מס ערך מוסף, במקום כ"עוסק". מנהל מע"מ נעתר לבקשה. המערערת לא שילמה את המס הנובע מסיווגה כ"מוסד כספי" ולכן הוצא לה "שומה בצו" לשנות המס שבמחלוקת, 2010-2012.
® המערערת טוענת, כי הוראות סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977 (להלן: "הצו"), מכוחה נקבע מעמדה כ"מוסד כספי", נקבע בחוסר סמכות, ולכן דינה להתבטל. עוד טוענת המערערת, כי לפי הוראות חוק מס ערך מוסף, מכוחן הוסמך שר האוצר להרחיב את הגדרת "מוסד כספי" בצו (פסקה 5 להגדרה וסעיף 145(א) לחוק), פעולה בניירות ערך הנסחרים בבורסה אינה מהווה "מכר" של "נכס" ואינה מולידה חבות במס. מאחר ולמחוקק המשנה אין סמכות לסטות מן החוק או להרחיבו ללא הסמכה מפורשת, יש לקבוע, כי שר האוצר חרג מסמכותו בהתקינו את הצו ורישומה של המערערת כ"מוסד כספי" בטל מעיקרו.
® עוד טוענת המערערת, כי אף אם יקבע שאין דינו של הצו להתבטל, הרי שלא ניתן להחילו עליה משום שפרשנות הצו לפי המונחים "מכר" ו"נכס" המוגדרים בחוק מס ערך מוסף, מחריגים פעילות בניירות ערך, שמהווה את פעילותה של החברה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' השופטת ירדנה סרוסי:
® המונח "עסקה" שבחוק מס ערך מוסף, המפנים למונחים "נכס" ו"טובין", המחריגים מתוכם ניירות ערך, אינו רלוונטי לצו, המונח המופיע בצו הינו "עסקו", במובן "עסק של" ולא "עסקה". המונח "עסק" מוגדר בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף כ"לרבות מקצוע ומשלח יד" ואין בו שום דבר המחריג פעילות בניירות ערך (להבדיל מהמונח "עסקה"). מכאן, עפ"י עקרונות הפרשנות, מאחר ואין המדובר במונחים זהים, לא חרג שר האוצר מסמכותו.
®ביהמ"ש קבע, כי באופן מהותי, תכלית הצו היא לקבוע, כי מי שעיסוקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, יחשב "מוסד כספי". פרשנות הצו באמצעות מונחים מחוק מס ערך מוסף, המחריגים פעילות בניירות ערך, אינה מתיישבת עם הקשרם של דברים ועם תכלית הצו.
יתירה מכך, מוסיף ביהמ"ש, פרשנות הצו, אשר תכליתו היא קביעת "מוסד כספי" לשם חיובו במס רווח, באמצעות מונחים הנוגעים לחיובו של "עוסק" במס ערך מוסף, מהווה ערבוב מין שאינו במינו.
לאור העובדה שקיים הבדל ברור ומובנה בין הטלת מס עסקאות על עוסק לבין הטלת מס רווח על מוסד כספי, אין כל הגיון בגישת המערערת לפיה יש לפרש את הצו, שעניינו קביעת מוסד כספי, באמצעות מונחים שנועדו לחול על מיסוי עסקאותיו של עוסק.
פרשנות לשונית של הצו, הכופה את החלת הגדרת "מכר" ו"נכס" שבחוק, על המונחים בצו, משמעותה "ריקון מתוכן של הצו והשחתת מילותיו של מחוקק המשנה לריק".
® ביהמ"ש קבע, כי עיקר עיסוקה של המערערת בשנות המס הרלוונטיות היה מסחר בהון העצמי שלה "נוסטרו" ולא מסחר בניירות ערך לצדדים שלישיים, ולכן, ההוראה הרלוונטית למערערת בסעיף 1(א)(3) לצו היא "[...] ולעניין זה יראו כמי שעסקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים אף אם הוא רוכש אותם לצורך קבלת פרעונם או פדיונם" , היינו, המערערת היא באופן אוטומטי "כמי שעסקו במכירת ניירות ערך אחרים", מבלי לבחון את שאלת יישום המונחים "מכר" ו"נכס" מחוק מס ערך מוסף.
® מכל הנימוקים האלה, מצא ביהמ"ש, כי על טענות המערערת להידחות במלואן, אין לקבל את הטענה שדין הצו להתבטל, כמו גם את פרשנותה המוטעית של המערערת לפרשנות הצו.
התוצאה היא, לפי ביהמ"ש, שאין סתירה בין חוק מס ערך מוסף לבין הצו. אליבא לביהמ"ש: "יש לאמץ פרשנות אשר מקיימת את הצו ולא מבטלת אותו, אשר אינה פוגעת בהרמוניה החקיקתית ומתיישבת עם תכלית החקיקה של הצו" ועל כן, סיווגה של המערערת כ"מוסד כספי" בדין יסודו.
® סיווגה של המערערת כ"מוסד כספי" על פי מהות פעילותה: ביהמ"ש קובע, כי אף מבחינה מהותית המערערת עונה על סיווג "מוסד כספי", מכוח סעיף 58 לחוק מס ערך מוסף הנותן סמכות בידי מנהל מע"מ לקבוע את סיווגו של אדם על פי מהות פעילותו, אף במנותק מההגדרות הפורמליות בחוק מס ערך מוסף ובצו, וכל עשה, על פי בקשת המערערת.
העובדה כי למערערת עסק של פעילות בניירות ערך ובמסמכים סחירים אחרים, מצדיקה את המסקנה כי יש לראותה בגדר "מוסד כספי", כפי שקבע מנהל מע"מ.
תוצאה:
® הערעור נדחה, המערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 35,000 ₪.
ניתן ביום 26.06.2017
ב"כ המערערת: עו"ד רוזנברג אברהם ממשרד רוזנברג לוי
ב"כ המשיב: עו"ד מיכל רצ'ולסקי, פרק' מחוז תל אביב (אזרחי)