♦ ערעור על שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערער לפי סעיף 145(ב) לפקודת מס הכנסה, וזאת בגין רווחים שצמחו לו כתוצאה מהשתתפותו באירגון פשיעה. המשיב טוען, כי יש לראות את הממצאים והמסקנות הקבועים בהכרעת הדין במשפט פלילי, כקבילות בהליך זה וכראיה לכאורה לאמור בהם.
♦ רקע – נגד המערער ואחרים הוגש בתחילת שנת 2011 כ"א המייחס להם השתתפות באירגון פשיעה שבראשו עומד המערער, ובמסגרתו עסקו, בין השאר, במתן הלוואות בריבית קצוצה, הפעלת הימורים, הברחת סיגריות ואלכוהול, סחר בסמים וכן גם עבירות מס והלבנת הון. ביום 29.3.2012, הודה המערער במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו ודינו נגזר ל 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, חילוט כספים וקנס.
♦ המערער הגיש דו"חות לשנות המס הנדונות (2008-2010) רק בחודש נובמבר 2011, לאחר שהמשיב נקט נגדו בהליך עיקול לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה(להלן: "הפקודה"). בדו"חות הצהיר המערער על הכנסות בסך 350,000 ₪ בשנת 2008 והפסדים של למעלה מ-1,000,000 ₪ בין השנים 2009-2010.
♦ ביום 29.5.2012 הוצאו למערער שומות לפי סעיף 145(ב) לפקודה שבהן נקבעה הכנסתו החייבת לשנים 2008-2010 בלמעלה מ 25,000,000 ₪ שהתבססו על חישוב הכנסותיו של המערער מפעילותו העבריינית של אירגון הפשיעה שעמד בראשו. השגה שהשיג המערער על השומות נדחתה והמשיב הוציא צו, ומכאן הערעור על השומות שהוציא המשיב על פי מיטב השפיטה לשנים 2008-2010.
טענות המערער:
♦ הכנסות רבות, שמקורן בפעילות העבריינית של האירגון, שייחס המשיב למערער לא התקיימו בפועל, ובכלל זה: ההכנסות הנובעות מסחיטה באיומים, ההכנסות מהלוואה בריבית, וההכנסות הנובעות מספינת קזינו.
♦ המשיב מחויב לדבריו של ב"כ המדינה בהליך הפלילי בדבר הרווחים הידועים למאשימה, בסך 2,000,000 ₪, לפיכך, מנוע המשיב מלטעון להכנסה גבוהה מזו.
♦ המשיב לא הביא בחשבון הוצאות שונות שהוציא המערער לצורך ייצור ההכנסה ובכלל זה: הריבית ששילם בעצמו כדי ללוות את הכסף שהלווה לאחרים, תשלום שכירות, משכורות, חשמל, רכב ועוד.
♦ המערער תוקף את קביעת המפקח לפיה חישוב הכנסתו צריך להתבצע על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן.
טענות המשיב:
♦ בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, יש לראות את הממצאים בהכרעת הדין במשפט הפלילי, כקבילות בהליך זה וכראיה לכאורה לאמור בהם.
♦המשיב אינו כבול לעמדת ב"כ המדינה בהליך הפלילי, מדובר בהליכים שונים, שנטלי הראיות בהם שונים.
♦ מאחר שהמערער לא ניהל ספרים, הנטל להפריך את השומות מוטל עליו, הוא לא עמד בנטל זה, ולכן, לא ניתן להכיר בהוצאות שתבע לניכוי.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, כבוד השופט יונה אטדגי:
♦ סעיף 155 לפקודה קובע, כי חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על המערער. שומה לפי מיטב השפיטה מתבססת על הנחות, ולעתים גם על השערות. עם זאת, פקיד השומה חייב בעריכת שומה סבירה. השאיפה היא שהשומה תהא נאמנה לאמת, אלא שבהעדר נתונים בשל מחדלי הנישום, שאיפה זו תיושם, ככל שניתן בקיומם של נתונים חלקיים. אין ציפייה שהשומה תהייה מדויקת ומבוססת על כל פרטיה, פקיד השומה יכול להתבסס על אומדנים, השערות והערכות, בהסתמך על ניסיונו המקצועי.
♦ בעניינינו, לפי ביהמ"ש, המערער לא ניהל ספרים, לא דיווח על עיסוקיו ועל הכנסותיו, ובהעדר נתונים אמינים, אין פסול בשומה המתבססת על אומדנים והערכות.
♦ אך העיקר לפי ביהמ"ש הוא שבעניינינו, השומות מתבססות, כמעט במלואן, על הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין. בית המשפט דחה את רוב טענות המערער כנגד שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא לו המשיב. יחד עם זאת, נפסק, כי בבדיקת סבירות השומה יש לתת משקל לכך שראיות המשיב התבססו, רק על הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין שעל פיה הורשע המערער, כשהמשיב יכול היה, במאמץ סביר, ולא גדול, לערוך בדיקה נוספת, והוא נמנע מכך.
♦ לעניין המחלוקת האם על הדיווחים שהיה על המערער להגיש (ושלא הוגשו למעשה), היו צריכים להיות מוגשים על בסיס מצטבר או על בסיס מזומן, הבהיר ביהמ"ש, כי סוגיה זו קשורה לעיתויה של ההכנסה בלבד ולא לשאלה מהי ההכנסה החייבת במס ולפיכך אין צורך להכריע בה.
♦ בהקשר לניכוי הוצאותיו, קבע ביהמ"ש, כי המערער לא מסר כל אינפורמציה בזמן אמת בדבר ההוצאות שנגרמו לו, מאחר שלא ניהל ספרים כלל, וגם במהלך הראיות לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענותיו, ולכן צדק המשיב בסרבו להכיר בהוצאות שנטענו על ידו.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה ברובו, המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 50,000 ₪.
ניתן ביום 8.8.2017
ב"כ המערער: עו"ד ליאור אפשטין
ב"כ המשיב: עו"ד שרה ויזל-גלצור, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
® הערת מערכת- זוהי לא פסיקתו הראשונה של בית משפט המחוזי בנושא זה.
ר' הפניה לסיקור פסיקה קודמת בנושא באתר פוסטה: איציק בר מוחא חוייב במס של 12 מיליון ש"ח
וגם- האם תקדים בר מוחא הוא דו סטרי?