♦ השאלה שנדונה: נישום נוטל הלוואה על מנת לרכוש מניות. המניות מניבות לו הכנסה מדיבידנד, ובסוף התקופה נמכרות ברווח. כיצד יוכרו הוצאות מימון כגון ריבית בגין הלוואה, ביחס להכנסות מדיבידנד ורווח ההון- האם כהוצאה כנגד הכנסה בחלוקה לפי שנות מס או שמא כחלק מעלות המניות?
♦ סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה") קובע, כי: "בחישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף קטן (א) לא תיכלל הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות וכן לא תיכלל הכנסה שנקבע לגביה שיעור מס מיוחד."
סעיף 18(ג) לפקודה קובע, כי: "כלל הכנסתו של אדם הכנסה שלגביה נקבע שיעור מס מיוחד או שהיא פטורה ממס (להלן - הכנסה מועדפת), ההוצאות שבהן עמד אותו אדם לשם השגת ההכנסה המועדפת יותרו לניכוי לפי סעיף 17 רק כנגד הכנסה זו..."
סעיף 28. (א) הפסד שהיה לאדם בעסק או משלח-יד..."
הלכת כלל: ע"א 635/68 קובעת כי דיבידנד בין חברתי מהווה "הכנסה פטורה ממס" וכזו שיש לייחס בגינה הוצאות מימון עפ"י נוסחת הייחוס שבסעיף 18(ג) לפקודה.
♦ רקע עובדתי: המערערת הינה חברת השקעות ארקין תקשורת בע"מ, אשר רכשה בשנת 2005 כ30% ממניותיה של חברת בזק הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק") ובשנת 2008 רכשה המערערת מניות נוספות של בזק בשיעור של כ- 10%. בשנים 2007-2009 קיבלה המערערת דיבידנדים בדין אחזקתה במניות בזק ובשנים 2009-2010 קיבלה תמורה ממכירת המניות בעסקאות נפרדות. בכל אחת מהשנים 2007-2010 הוציאה המערערת הוצאות מימון בגין הלוואה ששימשה לרכישת מניות בזק.
♦ המערערת לא ניכתה את הוצאות המימון כל שנה, אלא היוונה (הוסיפה) אותן לעלות רכישת המניות וכתוצאה מכך קטן רווח ההון ממכירת המניות. המשיב לא קיבל את דיווחיה של המערערת, לטענתו ניתן לנכות את הוצאות המימון רק באופן שוטף, דהיינו שבכל שנה (לפי הוראות סעיף 18(ג) לפקודת מס הכנסה) ניתן לנכות את הוצאות המימון אל מול ההכנסה מדיבידנד באותה שנה. יחד עם זאת את הוצאת המימון שהוצאו בשנים 2009-2010, בהן בוצעה גם מכירת מניות, ניתן לשיטתו לנכות לפנים משורת הדין גם מרווחי ההון מהמכירה בית משפט המחוזי אימץ את גישת המשיב ודחה את עמדת המערערת- ומכאן הערעור.
♦ המערערת העלתה בערעור שתי טענות חלופיות:
ראשית, יש לעיין מחדש בהלכת כלל ולקבוע, כי ניתן להוון את מלוא הוצאות המימון ולייחס אותן לעלות המניות שכן, דיבידנד בין חברות אינו בגדר הכנסה פטור, אלא אינו חלק מבסיס המס ועל כן לא חלה עליו הוראת סעיף 18(ג) לפקודה בעניין הכנסה מועדפת.
לחלופין, הפרשנות הראויה לסעיף 18(ג) היא שיש להכיר הוצאות המימון לפי "יחס התמורות המצטבר" כך שחלק מההוצאות ינוכו אל מול ההכנסה מדיבידנד וחלק אל הרווח ממכירת המניות, בהתאם להכנסות והתמורות המתקבלות מכל מקור.
ביהמ"ש העליון בפסק דינו של כבוד השופט נ' הנדל ובהסכמת השופטים ג' קרא, י' וילנר דחה את הערעור:
♦
בהתייחס לטענה הראשונה: ביהמ"ש העליון קבע, כי בהסתמך על פרשת בראון-פישמן ע"א 3892/13 המסכם את הנושא לגבי ניכוי הוצאות המימון והלכת כלל, (הגם שנסיבותיו מעט שונות) עולה, כי הדין עם המשיב. באותה פרשה, החברה נטלה הלוואות ששימשו לרכישת מניות, המניות הפיקו לחברה הכנסות מדיבידנד במשך השנים, ומקביל צמחו הוצאות מימון בגין ההלוואות, בשונה מעניינו החברה ביקשה להכיר בהוצאות המימון כהפסד עסקי לפי סעיף 28 לפקודה. פקיד השומה סרב להכיר בהוצאות המימון כהפסד עסקי, כאשר לגישתו לפי סעיף 18(ג) ניתן היה לנכות את הוצאות המימון רק מול ההכנסה מדיבידנד. השופט צ' זילברטל קיבל את עמדת פקיד השומה, כדבריו:
"... הרי מובן, כי נישום אשר יש לו הכנסה שאינה חייבת במס, יעדיף שלא לייחס לה את ההוצאה שיצאה בייצורה, אלא "להשתמש" בהוצאה זו על-ידי היוון לעלות הנכס. עוד מובן, כי מתן האפשרות לעשות כן, יוביל למצב שבו הנישום "ייהנה" פעמיים: פעם אחת, משהוא לא יחויב במס בגין ההכנסה המועדפת; ופעם שנייה, כאשר הוא ישתמש בהוצאות שהוצאו לצורך ייצור ההכנסה המועדפת, בדרך של היוון לעלות הנכס. מובן כי למעשה מדובר בדיוק במצב שאותו ביקש המחוקק למנוע בסעיף 18(ג)..."
♦ בהתייחס לטענה החלופית קבע ביהמ"ש העליון, כי ראשית, מדובר בנכס מסוג מניות אשר כבר הפיק הכנסה בדמות דיבידנד, כללי ניכוי הוצאות המימון כפי שנקבעו בפסיקה, מחייבים, כי ההוצאות ינוכו אל מול אותה הכנסה בשנת מס. בנקודה זו ביהמ"ש העליון מציין, כי ראוי לעורר את השאלה: האם אין זו בחירותו של הנישום לנכות את הוצאות המימון באופן שוטף, או שמא להכיר בהן כחלק מעלות הנכס? בית המשפט מסביר שבמצב רגיל, בו אין מדובר בהכנסה מועדפת לפי ס' 18(ג) זכות הבחירה היא של הנישום. ברם, בענייננו ההכנסה מדיבידנד אינה חייבת במס, וכתוצאה מכך חל ס' 18 אשר מתיר לנכות את הוצאות המימון רק כנגד ההכנסה מדיבידנד.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה. על המערערת הוטלו 22,000 ₪ הוצאות לטובת המשיב.
ניתן ביום 28.5.2018
ב"כ המערערת: עו"ד ליאור נוימן; עו"ד זאב אוסלקה
ב"כ המשיב: עו"ד עמנואל לינדר, פרק' המדינה
