♦ בתאריך 14.10.2010 מכרה שרית קופל (להלן העוררת) דירת מגורים בחולון, עבור מכירת הדירה בחולון הגישה העוררת באמצעות מייצגה דאז, בקשה לפטור ממס שבח- בקשת הפטור אושרה לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי ומקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק), כנוסחו באותה העת, אשר העניק למוכר פטור ממס שבח פעם בארבע שנים.
♦ בתאריך 6.6.2012- טרם חלפו ארבע שנים כאמור, מכרה העוררת בית בסביון, הדיווח על מכירת הבית נעשה גם הוא על ידי אותו מייצג דאז, אשר ניסה לקבל עבור מכירה זו פטור ממס שבח, אותו פטור אשר קיבלה עבור מכירתה לדירה בחולון לפי סעיף 49ב(1) לחוק.
ביום 8.1.2013 לאחר שהבין המייצג, כי העוררת אינה זכאית לפטור שביקש, הגיש למחלקת שומת מקרקעין בקשה להמרת הפטור שניתן במכירת הדירה בחולון לחיוב במס, ואישור הפטור ביחס למכירת הבית בסביון- תשובה לבקשה זו לא התקבלה.
♦ בשל אופן הדיווח על מכירת הבית בסביון הביא לאחרונה להרשעתו של עו"ד המייצג דאז, בבית משפט השלום בתל אביב יפו בביצוע עבירות לפי סעיפים 98(ג2)(1) ו- 98 (ג2)(4) לחוק, שעניינן, במסירת הצהרה כוזבת במטרה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס ועשיית שימוש במרמה ערמה או תחבולה לצורך עזרה לאחר להתחמק ממס, בכתב האישום אף הואשמה העוררת בביצוע אותן עבירות אך בית המשפט זיכה אותה מחמת הספק.
♦ ביום 21.3.18 הגיש ב"כ העוררת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, המשיב( להלן: מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) דחה את הבקשה לתיקון השומה מהנימוק כי חלפו 4 שנים בהתאם לסעיף.
כנגד החלטה זו של המשיב הגישה העוררת ערר, המשיב בתגובה הגישה את הבקשה שלפנינו לסילוק הערר על הסף מחמת התיישנות לפי סעיף 101 תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
♦ המשיב טוען, כי סעיף 85 לחוק קובע את פרק הזמן המקסימאלי במסגרתו ניתן לתקן שומה, כאמור בחוק- 4 שנים, ולדידו מעבר לו חלה התיישנות מהותית. לחיזוק עמדתו מפנה המשיב לפסיקה, אשר קבעה כי אין לחרוג ממסגרת תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוקי המס, גם כאשר היה מדובר במצבים אנושיים לא פשוטים - כגון בהקשר של הטבות הניתנות במסגרת פקודת מס הכנסה לנכים (ראו לדוגמה, ע"א 3602/97, נציבות מס הכנסה ומס רכוש - משרד האוצר נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2) 297 (2001)).
♦ העוררת טוענת, כי ראוי לפרש את סעיף 107 לחוק, כמאפשר הארכת מועדים הקבועים בסעיף 85 לחוק, לטענתה כתוצאה מסעיף זה אין זה נכון לומר, כי המחוקק קבע התיישנות המונעת תיקון שומה במקרים המתאימים, אף בחלוף ארבע שנים. זאת ועוד טוענת כי את הבקשה שהגישה להמרת הפטור שניתן בעת מכירת הדירה בחולון בחיוב במס והחלת הפטור בעת מכירת הבית בסביון, יש לפרש כבקשה לתיקון שומה- אשר הוגשה בתוך ארבע השנים. כך שאין זה המקרה המתאים לסילוק על הסף מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי.
ועדת הערר בביהמ"ש המחוזי ת"א, מפי כבוד השופט אבי גורמן- יו"ר הועדה, עו"ד מיכאל בן לולו, שמאי אלון לילי:
♦ ביהמ"ש קבע, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. ביהמ"ש דן בשאלה: האם בהתאם למילותיו של סעיף 107 (א) לחוק- "כל מועד שנקבע בחוק" כולל גם את המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק?
♦ ביהמ"ש מציין, כי יש להבחין בין סעיפים הקובעים הוראות שנוגעת לפרוצדורה, שלגביהם ניתן להחיל את סעיף 107 לחוק והאריך את משך הזמן הקבוע בהם לבין סעיפים הקובעים הוראה מהותית שלגביהם אין להחיל את הוראות הסעיף.
♦ ביהמ"ש סבר, כי על אף לשונו הגורפת של סעיף 107 לחוק, מקובלת הגישה לפיה לא את כל המועדים הקבועים בחוק רשאי המנהל להאריך, כדוגמה נותן את סעיף 9(ג1ג) לעניין מס הרכישה החל בעת רכישת דירה יחידה ו-49ג, לפיו פטור ממס שבח חל בעת מכירת דירה יחידה. לדידו, אם יתאפשר למנהל להאריך את המועדים המהותיים מסוג זה, התוצאה תהא, כי לא ניתן יהיה ליישם את הוראות החוק באופן המקדם ודאות ושקיפות.
♦ ביהמ"ש קבע, כי בדומה לעמדה שאומצה בפסקי דין בעניין רייך (9451-10-16) ובעניין שיכון אזרחי בע"מ (14742-09-16) יש לפרש את החוק כך שבמקרים חריגים בלבד, בהם תמצא סיבה מספקת להארכת המועד, ניתן להאריך את המועד הקבוע בסעיף 85 באמצעות ההוראה שבסעיף 107 לחוק.
משכך קבע ביהמ"ש, כי הבקשה למחיקה על הסף תתקבל רק אם יקבע, כי ברור לחלוטין כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של חריגים אלה וכן יש לבחון האם יש סיכוי ולו נמוך ביותר, כי אם יינתן לעוררת יומה בביהמ"ש וישמעו הראיות בתיק, יקבע כי המקרה שלפנינו בא בגדר המקרים החריגים בהם יש סיבה מספרת להארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק.
לפיכך קבע ביהמ"ש, כי בשים לב למצוקת ההליך הפלילי והשלכותיו המשפחתיות ולהכרעת הדין שניתן בעניינה בת"פ 52875-09-16, נראה כי חלק מהטעויות בעריכת השומה היו צריכות להיות ידועות למשיב, וחובה עליו לתקנם ביוזמתו הוא, זאת ועוד בשים לב לגילה המבוגר של העוררת, נסיבות אלה מצדיקות את הארכת המועד מכוח סעיף 107 לחוק.
תוצאה:
♦ דין הבקשה לסילוק על הסף של המדינה נדחתה. הוצאות יקבעו בהתאם לתוצאות ההליך המלא.
ניתן ביום: 2.12.18
ב"כ המערערת: עו"ד משה הר שמש
ב"כ כוח המשיב: עו"ד יונתן בן דוד, פרקליטות מחוז ת"א אזרחי