רשות המסים: פרשנות דווקנית למונח "שכר עבודה" בחוק המזומן - כך שבשכר עבודה של מעל 11,000 ש"ח ברוטו לא ניתן לשלם כלל במזומן
ביום 01.01.2019 נכנסו לתוקפן הוראות החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), ובהן הגבלות על תשלום במזומן ושיקים.
רשות המסים מנהלת מעת לעת, הדרכות וכן ישיבות עם נציגי לשכות מקצועיות, שם "צפים" נושאים שנוגעים ליישום החוק.
לאחרונה, הבהירה רשות המסים, בין היתר, את עמדת רשות המיסים בנוגע תשלום במזומן של "שכר עבודה", כהגדרתו בחוק.
רשות המיסים אפוא הציעה פרשנות דווקנית להוראות החוק לפיה, לא זאת בלבד שלא ניתן לשלם שכר עבודה העולה על סך של 11,000 ש"ח במזומן, אלא שאף לא ניתן לשלם במזומן חלק השווה ל- 10% משכר עבודה, כאמור.
לעניין זה יצויין, כי רשות המסים רואה "שכר עבודה" בהיקש מהגדרת "מחיר עסקה"- דהיינו ברוטו, עם כל התוספות וההטבות (כגון ביטוחים, תנאים סוציאליים וכיוב').
ההסבר שותנת רשות המסים לפרשנות דווקנית זו, הינו שהדיבור – "שכר עבודה" לא נכלל בהגדרת "תשלום במזומן" שבסעיף 1 לחוק, בעוד שהדיבורים: "עסקה", "הלוואה", "תרומה" ו- "מתנה" כן נכללו בה. (דהיינו - הסדר שלילי)
פרשנות זו בה נוקטת רשות המסים מעלה את השאלה – האם העדר צמד המילים "שכר עבודה" מהגדרת הדיבור "תשלום במזומן" שבהוראת סעיף 1 לחוק, בשונה מדיבורים אחרים, עולה כדי הסדר שלילי כפי שסוברת רשות המסים, או שמא ניתן לראות בחסר זה לקונה שניתן להשלימה באמצעות כלים פרשניים?
לשיטתנו התחקות אחר תכלית דבר החקיקה מביאה לכדי מסקנה שאין מדובר בהסדר שלילי כי אם בחסר הטעון השלמה.
התכלית הסובייקטיבית של דבר החקיקה אוצרת בתוכה את רצונו הריאלי של יוצר הטקסט המשפטי בשעה שיצרו. היות שמדובר בדבר חקיקה, התחקות אחר רצונו הריאלי של המחוקק מחייבת אפוא עיון במסמכים שנתקבלו אגב הליך החקיקה, כגון דברי הכנסת.
זה המקום לציין שהגדרת "תשלום במזומן" בנוסח זה של הצעת החוק לא כללה תשלום במזומן בשיעור של 10%, וזו הוספה להצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת בעקבות ישיבת הוועדה מיום 08.03.2018. יועצה המשפטי של הוועדה - עו"ד אליעזר שטרן, בהציגו את התוספת הסביר כי עניין 10% חל על כל אחת מהפעילויות שמנויות בסעיף 2 לחוק, לרבות שכר עבודה.
לשיטתנו בעקבות דבריו אלה של מר שטרן צריך היה להתווסף להגדרת הדיבור "תשלום במזומן" אותו סייג למגבלה שבהוראת סעיף 2 לחוק, במובן זה שניתן יהיה לבצע תשלום במזומן על החלק שאינו עולה על 10% מסכום אחת הפעולות שבהוראת סעיף 2 לחוק, ביניהן גם תשלום שכר עבודה.
אלא מאי, על אף דבריי ההסבר הברורים אותם נשא מר שטרן בפניי הועדה, הושמט מנוסח הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לקראת קריאה שניה ושלישית, ללא כל הסבר או תיעוד, הדיבור "שכר עבודה" ואילו יתר הפעולות שמנויות בסעיף 2 לחוק ביניהן: "עסקה", "תרומה", "מתנה" ו- "הלוואה", כן נכללו.
בהינתן שהתכלית האובייקטיבית של החוק משקפת את הערכים והאינטרסים של השיטה המשפטית הנוהגת בישראל, ככזו המקדמת חירויות פרט ופועלת ללא עכבות להגברת האכיפה הכלכלית, אנו מחויבים לשאול את השאלה הבאה– האם החרגת הדיבור "שכר עבודה" מהגדרת "תשלום במזומן" משקפת בהכרח את אותם עקרונות ואינטרסים של שיטת משפטנו החוקתי? לדעתנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה.
אדרבא, קביעה פרשנית לפיה מדובר בהסדר שלילי ולא בחסר טעון השלמה, יש בה משום פגיעה בלתי מידתית בחירויות יסוד של הפרט ביניהן הזכות לקנין וחופש התנועה ואין בנקיטתה כדי לקדם את האכיפה הכללית. שהרי במה נבדלת פעולת תשלום חלק משכר עבודה במזומן מפעולת תשלום חלק דומה מהלוואה, מתנה, תרומה או עסקה?
זאת ועוד, הפרת המגבלה על שימוש במזומן טומנת בחובה סנקציה פלילית הפוגעת בחירויות פרט ביניהן פגיעה בקניינו של אדם ואף בחירותו. במצב דברים זה אך טבעי שהתכלית האובייקטיבית של דבר החקיקה היא לשקף את הערכים והאינטרסים של משפטנו החוקתי, וממילא הגנה על חירויות יסוד, ביניהן הזכות לקניין וחופש התנועה.
המסקנות שאליהן הגיע הח"מ, ביחס לתכלית הסובייקטיבית ולתכלית האובייקטיבית של דבר חקיקה זה, מביאות למסקנה לפיה התכלית הסופית של דבר החקיקה היא כזו התומכת בפרשנות לפיה מדובר בלקונה שטעונה השלמה ולא בהסדר שלילי. על כן הפרשנות שבה מחזיקה רשות המסים לפיה לא ניתן לשלם במזומן חלק השווה ל- 10% מסכום שכר העבודה, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, ועל כן אינה יכולה לעמוד.
