♦ ביהמ"ש המחוזי בחיפה נדרש לחמישה ערעורי מס ששמיעתם אוחדה – שלושה ערעורי מס הכנסה שהגיש המערער על שומות כלכליות שקבע לו פקיד השומה חיפה (להלן: "פקיד השומה") לשנות המס 2008-2011 שעניינן חוסר סבירות עסקית וקביעת שיעור רווח גולמי על פעילות המערער כסוחר מתכת; ערעורו של המערער על החלטת פקיד השומה לפסול את פנקסיו לשנת המס 2005, לפי סעיף 130(י"א) לפקודת מה הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); וכן ערעור מס ערך מוסף על החלטת הממונה האזורי מע"מ חיפה (להלן: "מנהל מע"מ") שלא לאפשר למערער לתקן את דיווחי התקופתיים לשנים 2004-2005.
ביהמ"ש המחוזי חיפה- כב' השופטת א' וינשטיין:
♦ ביהמ"ש ציין בפתח דבריו, כי כשלים ופגמים רבים נפלו בניהול הערעורים הנ"ל ועל אף כל מאמציו לשכנע את הצדדים, כי ראוי ונכון שיגיעו להבנות וייתרו את הצורך בכתיבת פסק לא השכילו לראות את הדברים נכוחה. עיקר הקושי בערעורים נבע לשיטת בית המשפט מעמדות עובדתיות שהוצגו על ידי שני הצדדים בערעורי מס ההכנסה שבכותרת, אשר עמדו בסתירה מוחלטת לעמדות העובדתיות שהוצגו על ידי המערער ורשות המסים, במסגרת ערעור מס התשומות, שהתנהל והוכרע בפני בית המשפט המחוזי בחיפה כב' השופט רון סוקול (ראה: ע"מ 11173-06-10 (להלן: "ערעור מס התשומות").
♦ במסגרת ערעור מס התשומות טען המערער, כי הוא "סוחר מתכות" ולכן זכאי לנכות את מס התשומות שבחשבוניות המס שהוצאו לו בגין רכישת מתכות; המשיב לעומתו בערעור מס התשומות – מנהל מע"מ, טען שם כי המערער איננו סוחר מתכות, שכן לא הוא זה שקנה ומכר את המתכות, וכי המערער הוא "גורם מתווך" ועל כן אינו זכאי לנכות את מס התשומות בחשבוניות מושא ערעור מס התשומות.
מנגד, במסגרת ארבעת ערעורי מס הכנסה טען המערער כי הוא "מתווך במתכות" ואיננו סוחר במתכות ועל כן דיווחיו על הרווח הגולמי שלו נכונים וסבירים לפעילות זו; מנגד טען פקיד השומה כי המערער הוא "סוחר מתכות" ועל יסוד קביעה זו קבע כי הרווח הגולמי המדווח על ידי המערער נמוך ואיננו תואם את הרווח המקובל בענף הסחר במתכות.
♦ בבקרו את הצדדים, ובייחוד את רשות המסים שמדברת בשני קולות, נאלץ ביהמ"ש להכריע בערעורים, כדלהלן:
השומות מושא הערעור נקבעו למערער בשל עמדת פקיד השומה בנוגע לחוסר סבירות שיעור הרווח הגולמי המדווח מפעילותו כסוחר מתכות אינן רלוונטיות הן לאור קביעתו העובדתיות והמשפטיות החלוטה של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין בערעור מס התשומות, שלפיו המערער לא פעל כסוחר במתכות אלא פעל כמתווך; והן לאור העובדה כי פקיד השומה הסכים לחזור בו מעמדתו והודה במסגרת הודעתו, כי המערער אינו סוחר מתכות אלא מתווך במתכות.
משלא קבע פקיד השומה למערער, שומה שעניינה קביעת שיעור רווח גולמי על פעילותו כמתווך במתכות, הרי בפועל כל שקיים הם דיווחיו העצמאיים של המערער, ובהם השומות העצמיות. נקבע שבמצב דברים זה המערער אף אינו צריך להצדיק את שומותיו העצמיות, שכן כנגדן לא הוצאה כל שומה רלבנטיות, לא בשלב א' וודאי שלא בשלב ב'.
♦בכל הקשור והמתייחס לפסילת הספרים לשנת 2005– נוכח העובדה כי עילת הפסילה הינה חלוטה, נוכח העובדה כי עילה זו אינה טכניות ומהווה סטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים, הרי שבימ"ש קבע, כי דין ערעורו של המערער בקשר עם פסילת הספרים – להידחות. בנסיבות אלו, החלטת פקיד השומה בדבר פסילת ספרי המערער לשנת 2005 – בעינה עומדת.
♦ כמו כן קבע ביהמ"ש כי זכותו של המערער לבקש את תיקון דיווחיו התקופתיים (למע"מ) לא התיישנה. לגבי דידו יש מקום להחיל בנסיבות הקונקרטיות את סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 שעניינו התיישנות שלא מדעת, בנמקו שהעובדות המהוות את עילת התביעה הן למעשה העובדות שנקבעו בפסק הדין בערעור מס התשומות, כי המערער היה מתווך ולא סוחר במתכות.
♦ עובדות אלו, כלשון ביהמ"ש, "נעלמו" מעיני המערער מסיבות שלא היו תלויות בו. בעניין זה נקבע שאין לקבל את טענת מנהל מע"מ לפיה מתן היתר למערער לתקן את דיווחי עסקאותיו בהתאם לפסיקת השופט סוקול בערעור מס התשומות תפגע בהרתעה ובשלטון החוק. סמכותו של בית המשפט בערעור מס אינה סמכות מהדין הפלילי ותפקידו אינו תפקיד עונשי. ככל שמנהל מע"מ סבור כי המערער פעל בזדון בדיווחיו וכי מטרתו הייתה העלמת מס או הקטנת חבות במס שלו שלא כדין – יכול היה לפעול נגד המערער במישור הפלילי, אך לא עשה זאת.
תוצאה:
♦שלושת הערעורים על שומות מס הכנסה נתקבלו; בעוד שערעור על פסילת הספרים נדחה; ערעור מע"מ נתקבל אף הוא. לטובת המערער נפסקו הוצאות בסך 35,000 ש"ח.
ניתן ביום: 16.12.2019
ב"כ המערערים: עו"ד רועי פלר ועו"ד זיו אור
ב"כ המשיבים: עו"ד ערן רזניק מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)